וריכלו על מצבו העגום לא מעט,
לחשה השתים:הוא ערירי ובודד,
השלוש הוסיפה:הוא כזה בוגד,
הארבע הקניטה:הוא קטן מכולo,
החמש טענה:הוא לבד בעולם,
השש צעקה בקול של כרוז:
הנמוך הזה ראוי לבוז,
השבע אמרה:הוא חשוף ופתוח,
השמונה ציקצקה:הוא פרוץ לרוח,
התשע התפללה:אינשאללה כך ישאר
גמד ,ננס ודק כמו נר.
עמד האחד כה נבוך במיעוט
איך יתמודד עם המציאות?
הביט סביב חיפש עזרה
מה יעשה והוא בצרה?
הוא יחיד ,הוא לבד,
הוא בודד ומיוחד,
הרהר,במחשבות נדד,
ואם יטעה ודאי יאבד,
חיפש ותר,מעד,שרד,
עבר ליד וחש נרעד,
הוא כזה קטן ומה יעשה?
כיצד את יתר המספרים יכסה?
הביט האחד על האפס והרהר לעצמו
אין בו שום חפץ,אהיה עימו,
האפס הוא כלום עם חור,
אם אלי יחבור,יחד כח נצבור,
ניגש אל האפס ופצח בנאום:
אפילו שאתה סתם ואין בך מאום,
הרי לבדך אתה לא שוה כלום,
אני לא יודע אם יש לך זכות קיום,
לבדך תשוטט ללא מטרה,
שנינו ביחד נהיה עשרה,
בלעדי אתה סתם נקודת קיפאון,
איתי תעלה לעשירון העליון,
אחרי תמיד תוכל להסתתר
ויחד על כל הספרות נתגבר,
נדלג יחד על שבע,שמונה ותשע,
נשאיר אותן תחתינו חסרות ישע.
האפס ידע שהוא אפס גמור,
לכן מצא-חן בעיניו הסידור,
האחד לעומתו נראה הדור,
דק גיזרה,זקוף ומסור,
צעדו הם יחדיו והפילו חיתתם,
יחד הראו הם לכל העולם
שהם בראש השלבים בסולם
והם הגדולים,הגדולים מכולם.
האפס היה לאחד לעזר
ויחד הם יצרו את מספר עשר.
יתר הספרות איבדו את הראש
והחלו פתרונות לדרוש:
האפס הוא כלום,האחד הוא סתם,
בכל זאת שניהם שולטים בעולם,
האפס הוא פתי,תמים ונאיבי,
נפתה אותו להיות יותר אקטיבי,
הזמינה השתים את האפס לרקוד
וזה לא היסס באחד לבגוד,
יחד רקדו ונדרו נדרים:
ששניהם ביחד יהיו עשרים.
כישף השלוש את האפס בלחשים,
הצמידו לאחוריו ונוצר השלושים,
הארבע והאפס קיימו מגעים
וכך נוצר מספר ארבעים.
החמש עם האפס בגאוה צעד,
השש והאפס עמדו בצד,
האפס לאחד כמעט ספד,
והאחד מקנאה יקד.
נפגע האחד מאותה מציאות
וחיפש דרך לא להיות במיעוט:
הרי אפסים חיים באפס מעשה,
לא יזיק לי אם אני אנסה
בכל פעם שהספרות עולות שלב,
אוסיף לעצמי עוד אפס מאוהב.
אפסים משוטטים בכל קרן רחוב,
מה שנותר זה אותם לאסוף,
כך אהיה מאה,אלף,רבבה,מליון,
תמיד אהיה הכי בריון,
אני בעשירון,אני במאיון,אני באלפיון,
בשמי משתמש אפילו אל עליון.
אז טעם האפס את טעם השררה
והחליט להציב לעצמו מטרה:
לדלג על אחד,לדלג על כולם,
להיות היחיד ששולט בעולם,
לפיכך הוא החליט:שבראש החנית
יציב את הנקודה העשרונית
ויתן לה סמכות ללא עוררין
לפורר את יתר המספרים,
והאפס יוכל בעזרת נקודה
לבסס עצמו בכל עמדה,
אני האפס ראשון ואת הנקודה
אנחנו נשלוט בכל הכבודה,
אפס נקודה אחד,אפס נקודה הכל,
אין כמוני כל יכול,
אפס נקודה שתים,אפס נקודה שלוש,
אני ורק אני האפס,תמיד בראש...
אפרים-יעיש.
