בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתרחבת של יותר ויותר זוגות שנאלצים להעזר בטיפולי פוריות.
התופעה הזאת נידונה ודוברה רבות ע"י מומחים בתחום, אשר הגיעו למסקנות שהסיבות הן: גיל הנישואים המתקדם בדורנו, הקלות והמהירות בה ניתן להתחיל בטיפולים אלו, הלחץ בו אנו נמצאים להביא ילד (בייחוד לאור הגיל המתקדם בו אנו נישאים) וכמובן הסטרס בו אנו שרויים בחיי היום יום, עקב המרוץ המטורף של חיינו.
ישנן סיבות נוספות של מוסכמות חברתיות והפחד שלא יהיה לנו דור המשך וכתוצאה מכך אנו מתחילים במרוץ להשגת ילד.
אם כן בהחלטה להתחיל בטיפולי פוריות ישנם גורמים רבים, כפי שנכתב למעלה וכמובן הגורמים הללו ברורים ועיתים אפילו מוצדקים, אך משום מה אין כמעט מידע בנושא של החיים לאחר טיפולים.
בזמנו כאשר ניסיתי להביא את ילדי הראשון, אני זוכרת במדויק פורומים רבים, מאמרים, מחקרים תרופות פוריות, תהליכי פוריות, תחושות רגשיות ונפשיות בתקופת הטיפולים, הזוגיות בטיפולי פוריות ועוד, אך לא היה בשום מקום אזכור ליום שאחרי.
היום שאחרי, הוא כמובן החשוב ביותר (כיוון שהסיכוי ללידת ילד באמצעות הטכנולגיה המתקדמת , הוא גבוה מאוד).
הסיבה היא שלמרות שלעיתים נראה לנו שילד הוא משאת נפשנו הגדולה ביותר, אנו לא נעצרים לראות מה אנחנו באמת רוצים והאם אנחנו באמת מאושרים בחיינו....
אחת הסיבות לאי הצלחתם של טיפולי הפוריות היא המתח הנפשי או חסמים רגשיים כלשהם (אשר הרפואה מגדירה כפוריות בלתי מוסברת).
ההמלצה שלי היא, שלפני שאנו נכנסים לתהליך כה מורכב (וזה מנסיון), אנו צריכים לבדוק מה עלינו לעשות ע"מ ליצור מרחב חדש עבור ילד בחיינו ובחיי הזוגיות שלנו.
לצערי, שמעתי מקרים רבים בהם בני זוג אשר השתוקקו לילד נפרדו לאחר הלידה או תקופה קצרה לאחר מכן.
המרחב אותו עלינו ליצור, הוא לא פחות חשוב מטיפולי הפוריות עצמם.
בתהליך האימון, ניתן לראות את הדפוסים המרכיבים את הזוגיות בה אנו נמצאים:
האם זוגיות זו מאפשרת לנו לגדל ילד יחדיו?
האם יש לנו פחדים שאמו של הבעל או אמה של האשה יתערבו בחיינו ובגידול הילד?
האם אנו מספיק אוהבים את בן זוגנו והאם אהבה זו מספיקה ע"מ להתמודד עם תהליך כל כך קשה?
בתהליך האימון ניתן לשאול שאלות אילו ואף רבות נוספות ולהגיע לבחירה ברורה האם זה מה שאנו רוצים באמת?
במידה והתשובה היא כן ואחת מהשאלות נענית בשלילה, ישנם דרכים רבות להתאמן על אותם נושאים הדורשים אימון, בין אם זה אימון יחידני ובין אם זה אימון זוגי.
אחת השיטות המצוינות לאימון בנושא זוגיות, היא אימון בתקשורת אפקטיבית.
ניתן לאמן אחד/אחת מבני הזוג או רצוי אפילו את שניהם, ליצור פתיחות, שיתוף ואפילו אסרטיביות בזוגיות.
אחת הסיבות לקושי הרב בו נקלים זוגות בתהליכי פוריות הוא חוסר היכולת ליצור פתיחות ביחסיהם ולבקש אחד מהשני בקשות פשוטות (כגון: הליכה משותפת לגניקולוג בעת המעקב הטיפולי, עזרה בנושא הליך השבחת הזרע אצל הגבר, חיבוק ותמיכה נפשית בעת אי הצלחת הטיפול ועוד.)
ישנם תרגילים מאוד ממוקדים, היוצרים תקשורת זוגית טובה וזה מאפשר לנו להתחיל את המסע לטיפולי הפוריות ממקום מאוד שלם, נקי ומקבל.
כאשר אנו מתחילים טיפולי פוריות מנקודה זו, המתח הנפשי והחסמים אשר סוגרים אותנו, מאפשרים לנו להשיג את ההריון המיוחל ביתר קלות, לעבור את טיפולי הפוריות הקשים עם בן זוגנו ביחד בתמיכה ועזרה הדדית ולעיתים אף להכנס להריון באופן טבעי.
כמי שעברה טיפולי פוריות ועדיין עוברת, הנני בעלת נסיון רב בתהליך ובכל הנושא הנ"ל ואוכל להיות עבורכם תרומה ממשית בחלום הנכסף לילד משלכם.
התופעה הזאת נידונה ודוברה רבות ע"י מומחים בתחום, אשר הגיעו למסקנות שהסיבות הן: גיל הנישואים המתקדם בדורנו, הקלות והמהירות בה ניתן להתחיל בטיפולים אלו, הלחץ בו אנו נמצאים להביא ילד (בייחוד לאור הגיל המתקדם בו אנו נישאים) וכמובן הסטרס בו אנו שרויים בחיי היום יום, עקב המרוץ המטורף של חיינו.
ישנן סיבות נוספות של מוסכמות חברתיות והפחד שלא יהיה לנו דור המשך וכתוצאה מכך אנו מתחילים במרוץ להשגת ילד.
אם כן בהחלטה להתחיל בטיפולי פוריות ישנם גורמים רבים, כפי שנכתב למעלה וכמובן הגורמים הללו ברורים ועיתים אפילו מוצדקים, אך משום מה אין כמעט מידע בנושא של החיים לאחר טיפולים.
בזמנו כאשר ניסיתי להביא את ילדי הראשון, אני זוכרת במדויק פורומים רבים, מאמרים, מחקרים תרופות פוריות, תהליכי פוריות, תחושות רגשיות ונפשיות בתקופת הטיפולים, הזוגיות בטיפולי פוריות ועוד, אך לא היה בשום מקום אזכור ליום שאחרי.
היום שאחרי, הוא כמובן החשוב ביותר (כיוון שהסיכוי ללידת ילד באמצעות הטכנולגיה המתקדמת , הוא גבוה מאוד).
הסיבה היא שלמרות שלעיתים נראה לנו שילד הוא משאת נפשנו הגדולה ביותר, אנו לא נעצרים לראות מה אנחנו באמת רוצים והאם אנחנו באמת מאושרים בחיינו....
אחת הסיבות לאי הצלחתם של טיפולי הפוריות היא המתח הנפשי או חסמים רגשיים כלשהם (אשר הרפואה מגדירה כפוריות בלתי מוסברת).
ההמלצה שלי היא, שלפני שאנו נכנסים לתהליך כה מורכב (וזה מנסיון), אנו צריכים לבדוק מה עלינו לעשות ע"מ ליצור מרחב חדש עבור ילד בחיינו ובחיי הזוגיות שלנו.
לצערי, שמעתי מקרים רבים בהם בני זוג אשר השתוקקו לילד נפרדו לאחר הלידה או תקופה קצרה לאחר מכן.
המרחב אותו עלינו ליצור, הוא לא פחות חשוב מטיפולי הפוריות עצמם.
בתהליך האימון, ניתן לראות את הדפוסים המרכיבים את הזוגיות בה אנו נמצאים:
האם זוגיות זו מאפשרת לנו לגדל ילד יחדיו?
האם יש לנו פחדים שאמו של הבעל או אמה של האשה יתערבו בחיינו ובגידול הילד?
האם אנו מספיק אוהבים את בן זוגנו והאם אהבה זו מספיקה ע"מ להתמודד עם תהליך כל כך קשה?
בתהליך האימון ניתן לשאול שאלות אילו ואף רבות נוספות ולהגיע לבחירה ברורה האם זה מה שאנו רוצים באמת?
במידה והתשובה היא כן ואחת מהשאלות נענית בשלילה, ישנם דרכים רבות להתאמן על אותם נושאים הדורשים אימון, בין אם זה אימון יחידני ובין אם זה אימון זוגי.
אחת השיטות המצוינות לאימון בנושא זוגיות, היא אימון בתקשורת אפקטיבית.
ניתן לאמן אחד/אחת מבני הזוג או רצוי אפילו את שניהם, ליצור פתיחות, שיתוף ואפילו אסרטיביות בזוגיות.
אחת הסיבות לקושי הרב בו נקלים זוגות בתהליכי פוריות הוא חוסר היכולת ליצור פתיחות ביחסיהם ולבקש אחד מהשני בקשות פשוטות (כגון: הליכה משותפת לגניקולוג בעת המעקב הטיפולי, עזרה בנושא הליך השבחת הזרע אצל הגבר, חיבוק ותמיכה נפשית בעת אי הצלחת הטיפול ועוד.)
ישנם תרגילים מאוד ממוקדים, היוצרים תקשורת זוגית טובה וזה מאפשר לנו להתחיל את המסע לטיפולי הפוריות ממקום מאוד שלם, נקי ומקבל.
כאשר אנו מתחילים טיפולי פוריות מנקודה זו, המתח הנפשי והחסמים אשר סוגרים אותנו, מאפשרים לנו להשיג את ההריון המיוחל ביתר קלות, לעבור את טיפולי הפוריות הקשים עם בן זוגנו ביחד בתמיכה ועזרה הדדית ולעיתים אף להכנס להריון באופן טבעי.
כמי שעברה טיפולי פוריות ועדיין עוברת, הנני בעלת נסיון רב בתהליך ובכל הנושא הנ"ל ואוכל להיות עבורכם תרומה ממשית בחלום הנכסף לילד משלכם.
