דין שטר שנחתם בכפיה 

ב- ע"פ 356/74[1] נפסק מפי כב' מ' לנדוי:
"אפילו היתה כאן כפיה בגדר סעיף 28(א) של הפקודה, אין כפיה כזאת פוסלת את השטר מיניה וביה: בידי אוחז כשורה, שלא ידע על הפגם בעת נטילת השטר, עומד השטר בתקפו; ואילו מבחינת היחסים החוזיים בין הצדדים הישירים לשטר (כולל שיק), אפילו כפיה אסורה אינה פוסלת מאליה את העסקה ביניהם, אלא נותן השטר יכול לבטלה בדיעבד, כך הוא לפי סעיף 17(א) של חוק החוזים (חלק כללי, התשל"ג-1973."
ב- ת"א (חי') 22035/93[2] קבע בית-המשפט:
"פגם בזכות הקניין מוליד טענה אישית אשר אינה יפה כאשר מדובר באוחז כשורה. אולם כאשר כלל לא היה קניין בשטר, להבדיל מפגם שבו, גם אוחז כשורה אינו מתגבר על כך.
בהיות השטר חוזה אנו פונים אל דיני החוזים, ומקום שנקבע שהקשר החוזי בטל מעיקרא כאילו הצדדים לא באו לידי הסכם ולא נעשה דבר ביניהם, הרי שבמקום כזה בו אין קשר של חוזה - אין גם שטר והפגם הוא חפצי ואוחז כשורה אינו גובר.
אולם מקום בו קובעים דיני החוזים כי נולד קשר חוזי אלא שהוא פגום וניתן לביטול, יש בחוזה כזה כדי להוליד מסמך סחיר, וטענת הגנה המופנית כלפי החבות ולא החפץ אינה מועילה כנגד אוחז כשורה.
סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו קובע כי חוזה - ובעניננו שטר, הוא בטל מעיקרו כאשר נחתם בכפיה, אלא מעניק לנכפה את הזכות לבטל.
בעניננו, אף אם חתם הנתבע על השיק תוך שהוא נתון ללחץ ואיומים, הרי שהשטר אינו פסול מעיקרו ותקפו יפה אם התובע הינו אוחז כשורה.
נראה כי אדם יכול שיהא אוחז כשורה בשטר אשר הוצא בכפיה, אולם זאת כאשר אין המדובר בסיטואציה אותה ניתן להגדיר כ- "non est factum. בסיטואציה כזו מדובר בדבר שלא בא לעולם, כלומר לא נוצר חוזה-שטר אשר ניתן לאחוז בו ובודאי שלא לאחוז בו כשורה.
בנסיבות המקרה הנדון אפשר וצריך לראות את הלחץ והכפיה שהופעלו על הנתבע בגדר הוראות סעיף 17 לחוק החוזים, אולם אין בכך כדי להביא את השיק לבטלות מעיקרא, כל זאת רק במידה והתובע הוא אוחז כשורה."



--------------------------------------------------------------------------------

[1] ע"פ 356/74 מנוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 824 (1975).
[2] ת"א (חי') 22035/93 מזרחי יצחק נ' ד"ר דן קרן, תק-של 97(2) 4310 (1997).