אהבה כואבת 

אהבה כואבת



והיית בי עולם......
לו רק יכולת לדעת מה מתרחש עכשיו בתוכי. לו רק יכולת להרגיש את הסערה. ואני תוהה- איך אפשר עוד לאהוב? אין בכל העולם אישה אחת שיכולה לאהוב גבר כמו שאהבתי אותך, כמו שאני אוהבת אותך. מתייסרת כל כך באהבה שלי אליך ומתפללת שזה ייגמר כבר.
כמו אדם הנמצא על ערש דווי- והכאב עצום, והוא מייחל לרגע שזה יעבור. למות או לחיות. רק שהכאב ייגמר כבר.
לא היה לי אחר מלבדך. ספק אם יהיה כל זמן שאני סוגרת את הלב שלי. את הנשמה שלי.
כל הוויתי אליך. מכושפת. סוגדת לכל נשימה שלך. מלאך לא מוחשי, עסוק כל כך בחייך. רחוק ממני. ורק אהבתי מוחשית כל כך. ורק היסורים אמיתיים כל כך. פוצעים, חורטים. די!!!
לא נשארו לי עוד קורבנות להקריב על מזבח אהבתנו, ואולי אהבתי. רק את נשימתי האחרונה, וגם היא זועקת לפרוץ ולהשתטח כולה על המזבח. כנועה. והתפילה חרישית - רגע לפני הקורבן האחרון אולי- תפילה לא לאבד את השפיות. אך בעצם אותה כבר איבדתי.
שברת לי את הלב כל כך הרבה פעמים. פצעת וריפאת. הרסת ובנית, ותמיד באותה תמימות . באותם עיניים שצועקות: ' אוהב אותך' . ונכנעתי לך. תמיד היו לך סיבות מוצדקות. אבל אני אוהבת אותך! תבין!
חיבקת, נישקת, ליטפת, נגעת, אהבת, במלוא עוצמתך. תמיד. כן , אהבת! אני בטוחה. אין לי ספק.
אבל אני - אני אהבתי אותך בעוצמות שלא ידעת ולא תדע. נתתי הכל בעבור עוד רגע אחד איתך. טוטאלית!!!
כל נגיעה שלך בי היתה נגיעה שלי בשמים, בגן העדן. רמסתי כל מה שיכול היה להעיב על הקשר שלנו, מבלי להביט אחור. איפה אתה????
יצרת אותי בדמותך - פיסלת כל חלק באישיות שלי כמו אומן, כמו פסל מיומן. וכמו כל יצירה, סגדתי ליוצרי. איזו שלמות בדמותך. ולסיום התוצרת... חרטת את שמך... על ליבי.
מאין יבוא עזרי?


- קלריס -