בס"ד
פגישה לרגע
המחשבות עליך. עכשיו, אתמול, תמיד, כל רגע. מדמיינת את הפעם האחרונה שראיתי אותך.
נפגשנו לזמן קצר. ובעצם כל זמן הוא קצר מדי עבורי אם אתה לא איתי לתמיד. אבל אתה הגעת ל - 5 דקות. לפני שאתה נוסע. באת אחרי הסערה שהיתה בי, כי לא ראיתי אותך כ"כ הרבה זמן. שבוע... שבוע שלם. שבעה ימים. נצח. באת כי שמעת את קולי בשיחות הטלפון האחרונות. קולי קטוע. נלחם על מעט החמצן שעוד נותר באויר שלי. גרוני חנוק מכל אותם דמעות. ובאת - כי הבנת אולי שהלב שלי על סף קריסה.
אני מדמיינת איך נכנסת בחיוך - כדי לראות אותי רגע לפני שתיסע. כדי שאראה אותך. להתחזק לעוד שבוע.
שכבתי, גופה דוממת בסלון. נואשת. מאמינה שכבר נסעת. שמעתי את החיוך בקולך - "שלום"!
ומן הכוחות שלא היו לי הצלחתי לשאת את ראשי וגופי אליך. נשקתי על שפתיך, וברגע ששפתיך נגעו בשפתיי, ידי עטפה את ראשך, קרסתי אל תוך כתפיך. כנועה לכל נוכחותך. בוכה.
"שששששש"! היסת אותי כמו שמרגיעים תינוק. נשאת אותי בידיך, כמו הבנת פתאום את עוצמת הקריסה. אני נזכרת באותם רגעים ספורים בהם החזרת לי חיים. והחיוך שלך נותר חרוט עוד בעייני.
כמו תמיד שובר לי את הלב לרסיסים, וכמו היה זה לב מתוצרת ידיך, ידעת להרכיב את הרסיסים מחדש, בחזרה. ועוד באיזו מהירות. הספיקו לך רק כמה רגעים.
לעתים נדמה כאילו הכרתי אותך מרגע לידתי. הרי אתה מכיר אותי טוב מכולם, על כל נקודות התורפה שלי, וגם על נקודות החוזק. האהבה שלי אליך כל כך גדולה , לא יתכן שהיא נבנתה במספר שנים קטן כל כך.
אני אוהבת אותך ברמות שלא תוכל לדמיין. ששום מח לא יכול לתפוס ולהבין. אני אוהבת אותך ברמות ששום לב לא יכול לשאת. אני אוהבת אותך כמו שתינוק בן יומו אוהב את אימו : היא הכל עבורו ואין תחליף. אין משהו אחר. התמסרות טוטאלית לתוך ידיה. אליה. בלי קשר לראש או ללב. וכמו שהיא אחראית לחייו, היא הערבות לגורלו. אין מקום לבחירה. היא ורק היא. כך אני אוהבת אותך ואף יותר....
אם רק היית יכול לתפוס את עוצמת האהבה הזו שלי אליך. את ההתמסרות הטוטאלית שלי אליך - מנטלית ונפשית. אם רק היית יכול לחוש את התחושה הזו שלי, ליום אחד.
בובה על חוטים.
- קלריס-
פגישה לרגע
המחשבות עליך. עכשיו, אתמול, תמיד, כל רגע. מדמיינת את הפעם האחרונה שראיתי אותך.
נפגשנו לזמן קצר. ובעצם כל זמן הוא קצר מדי עבורי אם אתה לא איתי לתמיד. אבל אתה הגעת ל - 5 דקות. לפני שאתה נוסע. באת אחרי הסערה שהיתה בי, כי לא ראיתי אותך כ"כ הרבה זמן. שבוע... שבוע שלם. שבעה ימים. נצח. באת כי שמעת את קולי בשיחות הטלפון האחרונות. קולי קטוע. נלחם על מעט החמצן שעוד נותר באויר שלי. גרוני חנוק מכל אותם דמעות. ובאת - כי הבנת אולי שהלב שלי על סף קריסה.
אני מדמיינת איך נכנסת בחיוך - כדי לראות אותי רגע לפני שתיסע. כדי שאראה אותך. להתחזק לעוד שבוע.
שכבתי, גופה דוממת בסלון. נואשת. מאמינה שכבר נסעת. שמעתי את החיוך בקולך - "שלום"!
ומן הכוחות שלא היו לי הצלחתי לשאת את ראשי וגופי אליך. נשקתי על שפתיך, וברגע ששפתיך נגעו בשפתיי, ידי עטפה את ראשך, קרסתי אל תוך כתפיך. כנועה לכל נוכחותך. בוכה.
"שששששש"! היסת אותי כמו שמרגיעים תינוק. נשאת אותי בידיך, כמו הבנת פתאום את עוצמת הקריסה. אני נזכרת באותם רגעים ספורים בהם החזרת לי חיים. והחיוך שלך נותר חרוט עוד בעייני.
כמו תמיד שובר לי את הלב לרסיסים, וכמו היה זה לב מתוצרת ידיך, ידעת להרכיב את הרסיסים מחדש, בחזרה. ועוד באיזו מהירות. הספיקו לך רק כמה רגעים.
לעתים נדמה כאילו הכרתי אותך מרגע לידתי. הרי אתה מכיר אותי טוב מכולם, על כל נקודות התורפה שלי, וגם על נקודות החוזק. האהבה שלי אליך כל כך גדולה , לא יתכן שהיא נבנתה במספר שנים קטן כל כך.
אני אוהבת אותך ברמות שלא תוכל לדמיין. ששום מח לא יכול לתפוס ולהבין. אני אוהבת אותך ברמות ששום לב לא יכול לשאת. אני אוהבת אותך כמו שתינוק בן יומו אוהב את אימו : היא הכל עבורו ואין תחליף. אין משהו אחר. התמסרות טוטאלית לתוך ידיה. אליה. בלי קשר לראש או ללב. וכמו שהיא אחראית לחייו, היא הערבות לגורלו. אין מקום לבחירה. היא ורק היא. כך אני אוהבת אותך ואף יותר....
אם רק היית יכול לתפוס את עוצמת האהבה הזו שלי אליך. את ההתמסרות הטוטאלית שלי אליך - מנטלית ונפשית. אם רק היית יכול לחוש את התחושה הזו שלי, ליום אחד.
בובה על חוטים.
- קלריס-
בת 31 . אמא לשני ילדים. מנהלת חנות, ואוהבת לכתוב
כותבת מגיל 10. בוגרת מגמת ספרות 5 יחידות.
דו"אל - klarisc1@walla.com
קלריס
כותבת מגיל 10. בוגרת מגמת ספרות 5 יחידות.
דו"אל - klarisc1@walla.com
קלריס