במרבית המקרים אשר מגיעים להכרעת בית המשפט בנושא פציעות עקב תאונות דרכים אין מחלוקת בין התובע לחברת הביטוח כי מדובר בתאונת דרכים והויכוח נסוב על גובה הפיצויים.
אולם קיימים לא מעט מקרים בהם עולה השאלה האם הפגיעה נופלת בכלל להגדרה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וההכרעה במחלוקת זו קובעת על חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה מוטלת האחריות לפצות את הנפגע בתאונה.
כך אירע אף במקרה של זוהר ארבל (ת.א 1188/05 (שלום חדרה) סוהר ארבל נ' קרנית ואח'). התובע במקרה זה עבד בעת התאונה כסדרן ומאבטח.
ביום התאונה עסק התובע במסגרת עבודתו באבטחת חוף בית ינאי על מנת למנוע מאנשים להיכנס לחוף בערב יום העצמאות לעשות על האש בחוף. התובע הוליך בעת קרות התאונה סוס אשר היה שייך למעבידו לאחר שהמעביד רכב על הסוס.
בעת שהתובע הוליך את הסוס הגיח לפתע טרקטורון ורוכב הטרקטורון החל להקיף את התובע והסוס שהוליך בנסיעה מהירה ורעשנית. הסוס שהוליך התובע נבהל מרעש ומראה הטרקטורון ונעמד על רגליו האחוריות ולבסוף פגע בתובע וגרם לו נזק גוף.
רוכב הטרקטורון אשר הבחין בפגיעה נמלט מהמקום וזהותו אינה ידועה לאיש.
התובע הגיש תביעת פיצויים כנגד מעבידו, כנגד חברת הביטוח אריה אשר ביטחה את המעביד בפוליסת חבות מעבידים שכן יתכן ומדובר במקרה של תאונת עבודה אשר כלל אינה תאונת דרכים וכנגד קרנית בטענה חלופית כי מדובר בתאונת דרכים כאשר אין מידע באשר לזהות הרכב הפוגע.
בית המשפט בפסק דינו קיבל את גרסת התובע בנודע לנסיבות התאונה כפי שתוארו לעיל ואף עדות מעבידו הנתבע תמכה בעדות התובע.
בית המשפט קבע כי העובדה שהתובע לא הקפיד בכל המקומות בהם נשאל על נסיבות התאונה (בית חולים, רופאה מטפלת וכו') לציין את מעורבות רוכב הטרקטורון בתאונה אינה פוגעת באמינות עדותו.
בית המשפט בחן האם תאונה בנסיבות אלו יכולה להיות מוגדת כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
ראשית קובע בית המשפט כי עצם העובדה כי לא היה כלל מגע פיזי בין התובע הנפגע לבין הטרקטורון אינה בעלת חשיבות שכן אין בחוק דרישה לקיום מגע פיזי בין הניזוק לבין הרכב הפוגע.
באשר לקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה לפגיעה - בין אם נשתמש במבחן הסיכון ובין אם נשתמש במבחן השכל הישר קובע בית המשפט כי אין ספק שקיים קשר סיבתי בין נסיבות התאונה לקרות הנזק.
בית המשפט אף מפנה לפסק דין אשר ניתן בעניין דומה, שם נקבע כי מדובר בתאונת דרכים במקרה של אדם שרכב על סוס ונפגע מהשתוללות של הסוס עקב בהלה מרעש טרקטורון.
בית המשפט קובע עוד כי לא ניתן לשלול את היות התאונה תאונת דרכים על בסיס הטענה כי מדובר בתאונה במתכוון. על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תאונה אשר נגרמה במתכוון אינה תאונת דרכים.
במקרה זה, קובע בית המשפט, כל מנת לקבוע כי מדובר בתאונה במתכוון יש להוכיח כי רוכב הטרקטורון ביקש במכוון לפגוע בגופו של התובע ולא סתם להרגיזו ולהקניטו להנאתו.
בית המשפט קבע לפיכך כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ועל כן קרנית היא זו אשר חייבת בפיצוי התובע על נזקיו והתביעה כנגד מעבידו של התובע וחברת הביטוח שביטחה את המעביד בביטוח מעבידים נדחתה.
אולם קיימים לא מעט מקרים בהם עולה השאלה האם הפגיעה נופלת בכלל להגדרה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וההכרעה במחלוקת זו קובעת על חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה מוטלת האחריות לפצות את הנפגע בתאונה.
כך אירע אף במקרה של זוהר ארבל (ת.א 1188/05 (שלום חדרה) סוהר ארבל נ' קרנית ואח'). התובע במקרה זה עבד בעת התאונה כסדרן ומאבטח.
ביום התאונה עסק התובע במסגרת עבודתו באבטחת חוף בית ינאי על מנת למנוע מאנשים להיכנס לחוף בערב יום העצמאות לעשות על האש בחוף. התובע הוליך בעת קרות התאונה סוס אשר היה שייך למעבידו לאחר שהמעביד רכב על הסוס.
בעת שהתובע הוליך את הסוס הגיח לפתע טרקטורון ורוכב הטרקטורון החל להקיף את התובע והסוס שהוליך בנסיעה מהירה ורעשנית. הסוס שהוליך התובע נבהל מרעש ומראה הטרקטורון ונעמד על רגליו האחוריות ולבסוף פגע בתובע וגרם לו נזק גוף.
רוכב הטרקטורון אשר הבחין בפגיעה נמלט מהמקום וזהותו אינה ידועה לאיש.
התובע הגיש תביעת פיצויים כנגד מעבידו, כנגד חברת הביטוח אריה אשר ביטחה את המעביד בפוליסת חבות מעבידים שכן יתכן ומדובר במקרה של תאונת עבודה אשר כלל אינה תאונת דרכים וכנגד קרנית בטענה חלופית כי מדובר בתאונת דרכים כאשר אין מידע באשר לזהות הרכב הפוגע.
בית המשפט בפסק דינו קיבל את גרסת התובע בנודע לנסיבות התאונה כפי שתוארו לעיל ואף עדות מעבידו הנתבע תמכה בעדות התובע.
בית המשפט קבע כי העובדה שהתובע לא הקפיד בכל המקומות בהם נשאל על נסיבות התאונה (בית חולים, רופאה מטפלת וכו') לציין את מעורבות רוכב הטרקטורון בתאונה אינה פוגעת באמינות עדותו.
בית המשפט בחן האם תאונה בנסיבות אלו יכולה להיות מוגדת כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
ראשית קובע בית המשפט כי עצם העובדה כי לא היה כלל מגע פיזי בין התובע הנפגע לבין הטרקטורון אינה בעלת חשיבות שכן אין בחוק דרישה לקיום מגע פיזי בין הניזוק לבין הרכב הפוגע.
באשר לקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה לפגיעה - בין אם נשתמש במבחן הסיכון ובין אם נשתמש במבחן השכל הישר קובע בית המשפט כי אין ספק שקיים קשר סיבתי בין נסיבות התאונה לקרות הנזק.
בית המשפט אף מפנה לפסק דין אשר ניתן בעניין דומה, שם נקבע כי מדובר בתאונת דרכים במקרה של אדם שרכב על סוס ונפגע מהשתוללות של הסוס עקב בהלה מרעש טרקטורון.
בית המשפט קובע עוד כי לא ניתן לשלול את היות התאונה תאונת דרכים על בסיס הטענה כי מדובר בתאונה במתכוון. על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תאונה אשר נגרמה במתכוון אינה תאונת דרכים.
במקרה זה, קובע בית המשפט, כל מנת לקבוע כי מדובר בתאונה במתכוון יש להוכיח כי רוכב הטרקטורון ביקש במכוון לפגוע בגופו של התובע ולא סתם להרגיזו ולהקניטו להנאתו.
בית המשפט קבע לפיכך כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ועל כן קרנית היא זו אשר חייבת בפיצוי התובע על נזקיו והתביעה כנגד מעבידו של התובע וחברת הביטוח שביטחה את המעביד בביטוח מעבידים נדחתה.
הכותב הינו עו"ד העוסק בדיני נזיקין, רשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות שונות. חבר בועדת רפואה ומשפט של לשכת עורכי הדין, חבר באגודה לרפואה ולמשפט בישראל, בעל השכלה רפואית.
תאונות עבודה
תאונות דרכים
רשלנות רפואית
תאונות עבודה
תאונות דרכים
רשלנות רפואית