מסקרן להציץ אל עולם סגור ומיוחד של"מאה שערים" ואל תרבות שמרנית ומיוחדת שהחילונים רק מתארים לעצמם אך אינם יודעים כמעט דבר עליו.
מסיבה זו רבים המחזות העוסקים בעולם זה.
אחד מהם הוא "בטולות שידוך" מאת חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד המוצג כעת בהצלחה רבה זה זמן רב מעל בימותינו.
צפיתי בהצגה באולם האינטימי של תיאטרון הסימטה וחשתי בעצמי את המחנק להיות באוירה המיוחדת של מאה שערים.חשתי את הרצון של שתי האחיות הגרות בשכונה זו לשמור על אורח החיים בה אך יחד עם זאת לפרוץ את המסגרת, להרגיש חופשיות לתת דרור ליצרים ולהיות חפשיות מבלי שעין משגיחה תבדוק כל צעד ומעשה הנוגע לחייהן הפרטיים והצניעות עליה שומרות משמרות הצניעות המעמללות בחורות ללא עוול בכפן.
בחורה דתית, חרדית או מסורתית גם היא אדם בעל יצרים ואיננה נבדלת מהחילוניות במובן זה.
גם לה אותן יצרים,פחד,תאוה,צרכי גוף.אך להבדיל מהחילונית אצל החרדית היא חייבת להסתירם להחביאם עמוק פנימה ולא לתת להם דרור.
אין הדבר אפשרי,כנראה, ויש מאבק פנימי מתמיד בתוכן המביא לפעמים גם להתאבדות כמקרה שקרה ב1978 ושבהשראתו נכתב מחזה זה.
"בטולות שידוך" מספר על שתי אחיות מ"מאה שערים". הקטנה יותר-רחל-ליאת אופיר קיסלוביץ עומדת להתחתן עם אדם מבוגר בהתאם לשידוך שנעשה לה.
היא אינה רוצה בכך, חושבת על אחר אך רוצה להתחתן כדי לא להגיע למצב של אחותה הגדולה-חיה-הילה מצקר שנישואיה בוטלו בגלל משמרות הצניעות שצילמו אותה מראה את הדרך לחילוני שבמקרה שאל על כתובת.
מאז היא מוחרמת ומנודה ואביה קרע קריעה עליה.
המחזה מתאר את החויה שכל אחת משתי האחיות עוברת כאשר הן מספרות אחת לשניה על גילויי עולמן הפנימי, הנסתר ,המובן אצל החילונית ונסתר ואסור אצל החרדית.אין תרבות שיכולה לאסור את דרישות הטבע.איסור כזה מביא לתסכול,לדכאון ובמקרה קיצוני גם להתאבדות.
אין בינתיים דרך לקשר בין התרבויות השונות.אין דרך ביניים ואין אפשרות שתרבות אחת תבין או תתחשב בשניה.הדרך היחידה היא לפרוץ את המסגרת ולעבור לאחרת
זה המסר של המחזה.
התפאורה הצנועה בהצגה ממחישה היטב את העולם הסגור של החרדית.תריס קטנטן המוגף רוב הזמן הוא הצהר היחיד אל עולם החיצון או החופשי ומשם באה הרוח הרעננה והיציאה מהמחנק.
הבמאית אפרת נתניאל בשיתוף עם יניב מויאל ביימה הצגה שוטפת,קיצבית ומרגשת גם.
ליאת היתה שובבה,מלאת חיים וחיות המנסה לפרוץ בכל דרך את המסגרת הנוקשה.יש לה מימיקה מעולה ולפעמים זה חסך לה מילים רבות כדי להביע את מה שהיא מרגישה.
הילה היתה רצינית,ממורמרת הנוטה להשלים עם גורלה,קרת מזג ורוח אך לבסוף גם היא נכנעת ליצריה.
שתיהן שמרו על הלכות הדת אך ההשתוקקות והיצרים היו חזקים מההלכות.
משחקן היה כנה ,מרגש וטוב.
לראות או לא לראות:הצגה מרגשת,מעוררת למחשבות על העולם החרדי,מרתקת ומוגשת היטב.
נכתב על ידי elybikoret , 11/10/2008 18:27
מסיבה זו רבים המחזות העוסקים בעולם זה.
אחד מהם הוא "בטולות שידוך" מאת חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד המוצג כעת בהצלחה רבה זה זמן רב מעל בימותינו.
צפיתי בהצגה באולם האינטימי של תיאטרון הסימטה וחשתי בעצמי את המחנק להיות באוירה המיוחדת של מאה שערים.חשתי את הרצון של שתי האחיות הגרות בשכונה זו לשמור על אורח החיים בה אך יחד עם זאת לפרוץ את המסגרת, להרגיש חופשיות לתת דרור ליצרים ולהיות חפשיות מבלי שעין משגיחה תבדוק כל צעד ומעשה הנוגע לחייהן הפרטיים והצניעות עליה שומרות משמרות הצניעות המעמללות בחורות ללא עוול בכפן.
בחורה דתית, חרדית או מסורתית גם היא אדם בעל יצרים ואיננה נבדלת מהחילוניות במובן זה.
גם לה אותן יצרים,פחד,תאוה,צרכי גוף.אך להבדיל מהחילונית אצל החרדית היא חייבת להסתירם להחביאם עמוק פנימה ולא לתת להם דרור.
אין הדבר אפשרי,כנראה, ויש מאבק פנימי מתמיד בתוכן המביא לפעמים גם להתאבדות כמקרה שקרה ב1978 ושבהשראתו נכתב מחזה זה.
"בטולות שידוך" מספר על שתי אחיות מ"מאה שערים". הקטנה יותר-רחל-ליאת אופיר קיסלוביץ עומדת להתחתן עם אדם מבוגר בהתאם לשידוך שנעשה לה.
היא אינה רוצה בכך, חושבת על אחר אך רוצה להתחתן כדי לא להגיע למצב של אחותה הגדולה-חיה-הילה מצקר שנישואיה בוטלו בגלל משמרות הצניעות שצילמו אותה מראה את הדרך לחילוני שבמקרה שאל על כתובת.
מאז היא מוחרמת ומנודה ואביה קרע קריעה עליה.
המחזה מתאר את החויה שכל אחת משתי האחיות עוברת כאשר הן מספרות אחת לשניה על גילויי עולמן הפנימי, הנסתר ,המובן אצל החילונית ונסתר ואסור אצל החרדית.אין תרבות שיכולה לאסור את דרישות הטבע.איסור כזה מביא לתסכול,לדכאון ובמקרה קיצוני גם להתאבדות.
אין בינתיים דרך לקשר בין התרבויות השונות.אין דרך ביניים ואין אפשרות שתרבות אחת תבין או תתחשב בשניה.הדרך היחידה היא לפרוץ את המסגרת ולעבור לאחרת
זה המסר של המחזה.
התפאורה הצנועה בהצגה ממחישה היטב את העולם הסגור של החרדית.תריס קטנטן המוגף רוב הזמן הוא הצהר היחיד אל עולם החיצון או החופשי ומשם באה הרוח הרעננה והיציאה מהמחנק.
הבמאית אפרת נתניאל בשיתוף עם יניב מויאל ביימה הצגה שוטפת,קיצבית ומרגשת גם.
ליאת היתה שובבה,מלאת חיים וחיות המנסה לפרוץ בכל דרך את המסגרת הנוקשה.יש לה מימיקה מעולה ולפעמים זה חסך לה מילים רבות כדי להביע את מה שהיא מרגישה.
הילה היתה רצינית,ממורמרת הנוטה להשלים עם גורלה,קרת מזג ורוח אך לבסוף גם היא נכנעת ליצריה.
שתיהן שמרו על הלכות הדת אך ההשתוקקות והיצרים היו חזקים מההלכות.
משחקן היה כנה ,מרגש וטוב.
לראות או לא לראות:הצגה מרגשת,מעוררת למחשבות על העולם החרדי,מרתקת ומוגשת היטב.
נכתב על ידי elybikoret , 11/10/2008 18:27
אליביקורת
