עם זאת, כמעט ואיננו מודעים למגרעותיו, או מודעים ומסרבים להתייחס, כגון לידע ההולך ומתרחב על סכנת הקרינה מהמכשיר. אמנם, לכך נמצאו פתרונות כגון שימוש בדיבורית אישית או מותקנת ברכב, אך נראה כי אלו הינם טיפה בים, ועוד לא נמצא פתרון מושלם. האם אפשרי בכלל לחזות בעולמנו, אשר דומה כי הוא סובב סביב המכשיר והמותגים, ללא הסלולר?
נראה כי שינוי הגישה לנושא יכול להתבצע בשלושה מישורים: א.טכנולוגי ב.תודעתי ג. תחיקתי
א. על סמך ההתקדמות המרשימה בתחום הטלקומוניקציה, קל לבטוח בהתקדמות מהירה של אמצעי תקשורת משוכללים, שינטרלו את הסיכונים השונים של השימוש בסלולר. השכלול הטכנולוגי תופס תאוצה במיוחד הודות לתחרותיות השוררת בשוק המיועד לכל פלחי האוכלוסיה, הזקוקים לשימוש מוגן חדיש.
גם מדע הרפואה המפותח עשוי לרכז משאבים בחקר הבעיה שהתעוררה עם פרסום הסקרים על נזק הקרינה, מה גם שהממצאים המדעיים זוכים לעיתים לתמריצים כלכליים בשלב הפתרונות התרופתיים.
ב. המישור התודעתי, כלומר, העלאת המודעות האישית והאחריות הציבורית עדיין אינו מובן מאליו, ויש צורך לטפחו.
כשם שאיש לא העלה על דעתו כיצד תיראה המציאות כל עוד העישון שלט בכיפה, כך אולי נתהה, בעוד עשור או שניים, כיצד בני האדם הסתובבו עם הנייד כאילו היה אבר מגופם (המשך האצבע המסמסת והארכה לאיברי הדיבור והשמיעה). האם לא היו ערים לסכנת הסרטן? לנזק הנגרם למוח? ואיך לא הוקצו אזורי סלולר, על משקל "אזור עישון", כפי שהיה נהוג פעם להגנת המעשנים הפאסיביים?
עד קרוב לשנת 2000 אזורי העישון הונהגו בבתי הקפה, באוטובוסים (בחלק האחורי), וכך גם במטוסים!
ג. גורם נוסף, שלא זכה עדיין לשום התייחסות הוא הפלישה הבלתי-תקנית לאוזניו של הזר, המצותת הפאסיבי, המעורב בעל כורחו בכל קורותיו של הדובר בשיחה. ואם ניקלע לאוטובוס או למונית - הריהו הופך לנמען כפוי של שיחות נפש סימולטניות מימין ומשמאל. אכן...קשה להתרכז בדרמה של שכנך לספסל, המספק סיפור מתח בהמשכים, כאילו הוא מכר שלך מתמול שילשום.
ההיבט המשפטי של התופעה מוגדר כ"היזק שמיעה", בדומה ל"היזק ראיה" שבמסגרתו ניתן לתבוע את מי ששולח מבטו לרשותך הפרטית באופן שרירותי.
משתמע מכך היבט מוסרי הנוגע למצבו של האדם המודרני, שלא קל לו להציב גבולות: להרגיש עד כמה הפעולה השרירותית באה על חשבונו של האחר, ופוגעת בחירות הפרט. העיגון בחוק נחוץ כאשר אין דרך לסמוך על השכל הישר, וכאשר האדם הפרטי מעדיף לנקוט במדיניות של בת-יענה.
רק קמפיין חזק, שיזכיר את המאבק בתאונות הדרכים, בעישון הפומבי (כמו גם בהגברת הערנות לחפץ חשוד), יכול להסיר את החסמים ששמנו עלינו, כאותו קוף סימלי - לא רואה, לא שומע, לא רוצה לדעת.
הקמפיין עשוי לשמש אטרקציה לעולם העסקים: לדוגמה, חברות ממותגות, הנוהגות לשלב וללבות - בשלטים ופרסומות-ענק - קריאות מחאה על עיוותים ברמה האוניברסאלית.
פרויקט בסדר גודל המוני מסוג זה ראוי לקבל סבסוד ממלכתי, למשל מטעם משרד הבריאות, משרד החינוך, וכמובן המשרד לאיכות הסביבה, שגורם הרעש נמצא בתחום אחריותו. אכן פעולה חינוכית רחבת היקף וארוכת טווח תתן את המענה ההולם ביותר לטיפוח תודעת חירות הפרט וכיבוד הזולת.
עובדת ביבמ במחלקת שיווק , לומדת לתואר שני באוניבסיטה העברית
