תכנון אסטרטגי, השוני בצורך וברמת המורכבות בין עסקים גדולים לעסקים קטנים 

באמצעות דיון בצורך ובאופן שבו נבדל התכנון האסטרטגי בעסקים קטנים מזה שבעסקים גדולים, המאמר השלישי בסידרת המאמרים העוסקים בתכנון אסטרטגי, משמש למעבר מדיון בתכנון אסטרטגי ככלל לניתוח המתמקד בתכנון אסטרטגי בעסקים קטנים.
עד אמצע שנות השבעים לא היה בידול בהגדרת תכנון אסטרטגי. עסק קטן נתפס כחברה גדולה מבחינת הצורך בכלים הניהוליים הדרושים להצלחתו, למעט העובדה, שפעולתו הנה בנפחים קטנים יותר. מאמצע שנות השבעים, ניתן להבחין בשינוי גישה ובכך שחוקרים מבחינים בהבדל - הן בצורך והן ברמת המורכבות - של תכנון אסטרטגי בעסקים קטנים.

(1980) Lindsy and Rue; (1975) Hofer ציינו, כי גודל הפירמה הוא משתנה חשוב שיש לתת עליו את הדעת כאשר רוצים לעצב תכנון אסטרטגי יעיל. התכנון האסטרטגי, כפי שהוא מיושם בחברות גדולות, אינו מבטיח תוצאות דומות בהכרח כאשר הוא מיושם על עסקים קטנים ויתכן אף שאינו מתאים עבורם. (1981) Welsh and White טענו, כי למרות ההנחה הרווחת בקרב מנהלים, כי עסק קטן דומה לחברה גדולה - מלבד העובדה שיש לו מכירות קטנות יותר, נכסים מצומצמים יותר ומספר עובדים קטן יותר - הרי שעסק קטן הנו ישות עצמאית והוא זקוק להתייחסות מוגדרת לגבי הפעלת הכלים הניהוליים שבו. (1983) Thurston טען במאמרו "האם על עסקים קטנים לתכנן תכנון רשמי?", כי מנהלים בעסקים קטנים יכולים לנקוט בכמה גישות, החל מתכנון לא רשמי ללא כתיבת תוכניות ועד תכנון רשמי מלא כולל כתיבת תוכניות.

הצורך בהתייחסות ייחודית לתכנון אסטרטגי רשמי בעסקים קטנים מקבל משנה תוקף כאשר בודקים את היישום בפועל של תכנון אסטרטגי רשמי בעסקים קטנים. (1961) Hestings חקר 106 פירמות מתחום הייצור לגבי יישום התכנון ובעיות בתכנון. נמצא, כי התכנון ברוב העסקים הקטנים היה בלתי רשמי. בעיות מרכזיות הקשורות בתכנון נבעו מעצם הנעת תהליך התכנון, כמו גם הקצאת זמן לטובת תכנון. (1974) Still בדק תשעים ושתיים פירמות מתעשיות הייצור והבניה לגבי אופן ההתנהגות כלפי תכנון אסטרטגי הממצאים היו כדלקמן: א. תכנון אסטרטגי בוצע באופן לא סדיר ולא מקיף. ב. התכנון התאפיין בצורה של תוספות ולא סקירה מאורגנת. ג. מעט מאוד אנשים עסקו בתהליך התכנון. ד. יעדי הפירמה נלקחו בחשבון לעיתים רחוקות. ה. החיפוש אחר חלופות היה נטול יוזמה והנטייה הייתה לצמצם את החיפוש לחלופות נוספות ברגע שנמצאה חלופה טובה. (1972) Cohn and Lindberg בדקו 197 פירמות, 106 עסקים קטנים ו - 91 חברות גדולות, מטרת המחקר הייתה למצוא ולהגדיר את ההבדלים מבחינה ניהולית בין עסק קטן לחברה גדולה. החוקרים מצאו, כי: א. תכנון הייתה הפונקציה הקשה ביותר ליישום בעסקים קטנים. ב. קביעת יעדים הייתה הנקודה החלשה בתכנון בעסקים קטנים. ג. תכנון בעסקים קטנים צרך השקעת זמן משמעותית. (1975) Shuman חקר ארבעים ואחת פירמות מתחום הייצור, המחקר ניסה לתאר תכנון לטווח ארוך בעסקים קטנים. מסקנותיו היו: א. התכנון היה בלתי רשמי, לא מובנה ולא סדיר. ב. התכנון נתמך במידע בלתי מספיק ובלתי מושלם. (1984) Robinson and Pearce יחסו את אי התכנון האסטרטגי, לחוסר זמן, ידע מוגבל בכל תהליך התכנון, חוסר מומחיות, חוסר אמון ופתיחות. (1985) Sexton and Van Auken הבחינו במחקרם, כי רק מיעוט מכלל העסקים הקטנים משתמש בתכנון אסטרטגי וגם אלו שמבצעים תכנון, הרי שקשה להם לשמור על עקביות בתכנון לאורך זמן.
מן האמור עולה, כי קיימת בעיה של יישום תכנון אסטרטגי רשמי (כתוב) בעסקים קטנים, בשל חוסר זמן, ידע והתמחות. כאשר מבוצע תכנון, הרי שרמת הביצוע של התכנון לוקה בחסר. תכנון אסטרטגי בעסקים קטנים, שומא עליו שיביא בחשבון את היתרונות והחסרונות, היכולות והמגבלות של עסקים קטנים. במאמרים הבאים נעמיק את הדיון באשר לתכנון אסטרטגי בעסקים קטנים בשני אספקטים, האחד - האם יישומו של תכנון אסטרטגי בעסקים קטנים מניע מהלך שבו רמת הביצועים עולה. השני - תכנון אסטרטגי בעסק הקטן בשיטת השלבים.