זהירות: ליצנים זה רע
מה יש בנו, בני האנוש, המכילים את כדה"א, שכל כך קל לנו לצאת נגד החברות הגדולות, התאגידים, לעשות חרם צרכנים כל שני וחמישי והרשימה עוד ארוכה. מה היא צרות העין הזאת, אני שואל. ומצפה לתשובה. נכון, לא הכל טהור, חלק קונים מדפים, האחרים שולחים לטיולים והאחרונים מפטמים את האזרחים. אפילו ממכרים אותם לרוטב המשגע-הורס כליות וגוף-של המק הגדול, הלא הוא הביג מק. הכל פוליטיקה, הכל מושחת והכל זה כסף. אפילו אם הוא וירטואלי. יובל בנאי כבר שאל "...למה לי פוליטיקה עכשיו?", והוסיף לחדד בעיות קיומיות כמו "למה אבן מרמאללה סוטה ממסלולה...". כמוהו כמוני. תמיד קל לזקוף את האצבע (למרות שזה לא מנומס) ולהאשים את בעלי הכח והממון. אבל לפני ההאשמות והפרדוקסים - אקספוזיציה: לפני שנה וחצי, פלוס מינוס, יצא לאקרנים סרטו של מורגן ספרלוק, Supersize Me, או בתרגום חופשי "הגדל אותי". בסרט העצמאי, בוחר הבמאי שהוא גם השחקן הראשי, לבצע על עצמו ניסוי. הניסוי, לדבריו הוא הרה אסון. מדובר בתפריט נבון: ארוחת בוקר: מקדונלדס, צהריים: מקדונלדס, ערב: מקדונלדס.
כמובן שלתפריט סייגים שונים, למשל כל הצעה של המוכרת להגדלה תענה בחיוב. לאורך כל החודש מורגן נבדק רפואית, אקו לב, מבדקי כושר, שומן, כולסטרול, נפיץ, בלגנים, אש. חשוב לציין כי הסרט יצא בד בבד עם הפסיקה של בית המשפט העליון בארה"ב, שזיכתה את התאגיד מתביעה של כמה אזרחים על הרס התא המשפחתי, פחות או יותר. מקדונלדס גרמה להשמנת הבנות, ביודעין ובמזיד. הן העלימו את מרכיבי המזון והמידע התזונתי וכו'.
מורגן, החליט לרכוב על הגל, הוציא סרט ועשה כמה ירוקים (ומגיע לו כיף חאלק על כך).
המסקנות הן כמובן שההמבורגרים משמינים (נו באמת, מישהו חשב אחרת?), מזיקים (נו באמת, מישהו חשב אחרת?), ומעל הכל התאגיד הענק אשם בכך שהוא נדחף לכל מקום בעולם, שהוא מוכר את המזון כתדמית וזה לא חכמה לתפלל ילדים קטנים (מזכיר למישהו את הסיגריות?).
בקיצור נמרץ מקדונלדס אשמה בהכל, היא תאגיד מזויף ומגעיל שמנצל את כוחו - מונופול לא רק כלכלי אלא גם חברתי. חברים, שלא תטעו, הכל אמת לאמיתה. האישומים שלעיל הם רק חלק קטן מהמציאות. אך עם כל זאת, השאלה הנשאלת היא מדוע דווקא מקדולנדס. הרי לאחר שנעשה חרם כלל עולמי וה'קפיטל אמ' תקרוס ותכחד, נקום נגד KFC. הלא כך? כלומר, מקדונלדס היא רק בגדר חניך תורן. הבעיה אינה טמונה בניצול העובדים ורמאות הלקוחות, או בכלל בשמן הנוטף מהקציצות שלמדנו לאהוב כל כך. הבעיה היא ללא שום צל ספק אצלנו. כמו כל דבר זה עניין של חינוך. קשה להתעלם מהעובדה שהבעלים של הליצן החייכן, הוא אדם ככל האדם. הוא למד היכן שאנחנו לומדים והוא ספג את הסיאוב מהיכן שאנו ממשיכים לספוג אותו. אם לא היו מאבקי אגו וכוח, ובבית אמא הייתה אומרת לנו איך אוכלים נכון, קרי מי זאת הגברת ששמה תזונה נבונה וכדומה, לא היינו צריכים לקטרג על איזה תאגיד. מבינים את הנקודה? נורא קל להאשים את בעלי הממון והכוח. הם באמת לא מתנהגים יפה. וזאת בדיוק ההגדרה. קומו עורו רבותי! על התנהגות לא נאותה לא הולכים לכלא, להיפך, בזכותה מנקים מהעונש (רק תשמיטו את השלילה). אנחנו האשמים. אנחנו הפראיירים. אנחנו אוכלים את הלוקשים. אולי במקום לזקוף את אותה האצבע המאיימת על אלה שקונים מדפים ושולחים לטיולים, נסרב לקבל את מרותם הלא סמכותית? אולי רק בצורה הזאת, נוכל לאפסן את המניפולטיביות בחי בר ביטבתה.
אבל כנראה שעולם כמנהגו נוהג. תקשיבו לפתיחה של טריינספוטינג, קראו פול אוסטר ותקשיבו לרדיו בלה בלה. יש כמה דברים שצריך כדי לשרוד בסופרמרקט הגדול של החיים. מסתבר, לצערי, שהיום זה מקדונלדס ומחר זה האפרשזיף.
מה יש בנו, בני האנוש, המכילים את כדה"א, שכל כך קל לנו לצאת נגד החברות הגדולות, התאגידים, לעשות חרם צרכנים כל שני וחמישי והרשימה עוד ארוכה. מה היא צרות העין הזאת, אני שואל. ומצפה לתשובה. נכון, לא הכל טהור, חלק קונים מדפים, האחרים שולחים לטיולים והאחרונים מפטמים את האזרחים. אפילו ממכרים אותם לרוטב המשגע-הורס כליות וגוף-של המק הגדול, הלא הוא הביג מק. הכל פוליטיקה, הכל מושחת והכל זה כסף. אפילו אם הוא וירטואלי. יובל בנאי כבר שאל "...למה לי פוליטיקה עכשיו?", והוסיף לחדד בעיות קיומיות כמו "למה אבן מרמאללה סוטה ממסלולה...". כמוהו כמוני. תמיד קל לזקוף את האצבע (למרות שזה לא מנומס) ולהאשים את בעלי הכח והממון. אבל לפני ההאשמות והפרדוקסים - אקספוזיציה: לפני שנה וחצי, פלוס מינוס, יצא לאקרנים סרטו של מורגן ספרלוק, Supersize Me, או בתרגום חופשי "הגדל אותי". בסרט העצמאי, בוחר הבמאי שהוא גם השחקן הראשי, לבצע על עצמו ניסוי. הניסוי, לדבריו הוא הרה אסון. מדובר בתפריט נבון: ארוחת בוקר: מקדונלדס, צהריים: מקדונלדס, ערב: מקדונלדס.
כמובן שלתפריט סייגים שונים, למשל כל הצעה של המוכרת להגדלה תענה בחיוב. לאורך כל החודש מורגן נבדק רפואית, אקו לב, מבדקי כושר, שומן, כולסטרול, נפיץ, בלגנים, אש. חשוב לציין כי הסרט יצא בד בבד עם הפסיקה של בית המשפט העליון בארה"ב, שזיכתה את התאגיד מתביעה של כמה אזרחים על הרס התא המשפחתי, פחות או יותר. מקדונלדס גרמה להשמנת הבנות, ביודעין ובמזיד. הן העלימו את מרכיבי המזון והמידע התזונתי וכו'.
מורגן, החליט לרכוב על הגל, הוציא סרט ועשה כמה ירוקים (ומגיע לו כיף חאלק על כך).
המסקנות הן כמובן שההמבורגרים משמינים (נו באמת, מישהו חשב אחרת?), מזיקים (נו באמת, מישהו חשב אחרת?), ומעל הכל התאגיד הענק אשם בכך שהוא נדחף לכל מקום בעולם, שהוא מוכר את המזון כתדמית וזה לא חכמה לתפלל ילדים קטנים (מזכיר למישהו את הסיגריות?).
בקיצור נמרץ מקדונלדס אשמה בהכל, היא תאגיד מזויף ומגעיל שמנצל את כוחו - מונופול לא רק כלכלי אלא גם חברתי. חברים, שלא תטעו, הכל אמת לאמיתה. האישומים שלעיל הם רק חלק קטן מהמציאות. אך עם כל זאת, השאלה הנשאלת היא מדוע דווקא מקדולנדס. הרי לאחר שנעשה חרם כלל עולמי וה'קפיטל אמ' תקרוס ותכחד, נקום נגד KFC. הלא כך? כלומר, מקדונלדס היא רק בגדר חניך תורן. הבעיה אינה טמונה בניצול העובדים ורמאות הלקוחות, או בכלל בשמן הנוטף מהקציצות שלמדנו לאהוב כל כך. הבעיה היא ללא שום צל ספק אצלנו. כמו כל דבר זה עניין של חינוך. קשה להתעלם מהעובדה שהבעלים של הליצן החייכן, הוא אדם ככל האדם. הוא למד היכן שאנחנו לומדים והוא ספג את הסיאוב מהיכן שאנו ממשיכים לספוג אותו. אם לא היו מאבקי אגו וכוח, ובבית אמא הייתה אומרת לנו איך אוכלים נכון, קרי מי זאת הגברת ששמה תזונה נבונה וכדומה, לא היינו צריכים לקטרג על איזה תאגיד. מבינים את הנקודה? נורא קל להאשים את בעלי הממון והכוח. הם באמת לא מתנהגים יפה. וזאת בדיוק ההגדרה. קומו עורו רבותי! על התנהגות לא נאותה לא הולכים לכלא, להיפך, בזכותה מנקים מהעונש (רק תשמיטו את השלילה). אנחנו האשמים. אנחנו הפראיירים. אנחנו אוכלים את הלוקשים. אולי במקום לזקוף את אותה האצבע המאיימת על אלה שקונים מדפים ושולחים לטיולים, נסרב לקבל את מרותם הלא סמכותית? אולי רק בצורה הזאת, נוכל לאפסן את המניפולטיביות בחי בר ביטבתה.
אבל כנראה שעולם כמנהגו נוהג. תקשיבו לפתיחה של טריינספוטינג, קראו פול אוסטר ותקשיבו לרדיו בלה בלה. יש כמה דברים שצריך כדי לשרוד בסופרמרקט הגדול של החיים. מסתבר, לצערי, שהיום זה מקדונלדס ומחר זה האפרשזיף.
דור דבירי, תל אביב
