תופעת המנהיגות הפכה אם השנים לאחת התופעות החברתיות הנחקרות ביותר, ועם זאת, הבלתי-מובנות ביותר. לפני כשלושים שנה חוקר בשם סטוגדיל אמר כי ?מספר ההגדרות למנהיגות הוא רב כמעט כמו מספר האנשים שניסו להגדיר את המושג?. נראה כי בשלושים השנים שחלפו מספר ההגדרות, המחקרים, התיאורים והתהיות רק גדלו.
כאשר אנו קוראים כיום תיאוריות מנהיגותיות שמאפינות את התקופה הנוכחית(עשור אחרון) אנו מבחינים כי הן מדגישות התנהגויות סימבוליות של המנהיג, מסרים בעלי השראה וחזון המחובר לחברה או לארגון, תקשורת בלתי-מילולית, פנייה לערכים אידיאולוגיים, איתגור אינטלקטואלי של העובדים או מנהלים כפפים על ידי המנהיג, וציפיות של המנהיג להקרבה-עצמית של הכפיפים ולרמת ביצוע שהיא מעבר לחובות המוגדרים של המשימה או היעד הסופי, כי מנהלים כריזמתיים ?זורקים אותנו קדימה? עם שותפות לאסטרטגיה האירגונית.
מנהלים שהם מנהיגים מעניקים משמעות לעבודה של הכפיפים באמצעות קישורה למטרות מוסריות ולמחויבות, במקום הניסיון להשפיע על גורמים בסביבת הכפיפים, או על ידי הצעת תגמולים חומריים או על ידי איום בקנס.
אנו מבחינים כי כיום מערכת ההשפעה בין המנכ?ל המנהיג לכפיפיו היא דו כיוונית, שיתופית, יצירתית, מאתגרת, ?השראתית?, ?חזונית? ו?כריזמטית?.
מהי אותה מנהיגות כריזמטית?
המושג כריזמה החל את חדירתו ממחקרי המנהיגות הפוליטית והחברתית אל חקר המנהיגות בארגונים, החל משנות ה-80 של המאה ה-20. כריזמה הינה ?מתת-אל? ביוונית והיא שימשה את וובר לתיאור צורת השפעה המבוססת על אמונת המונהגים בתכונות היוצאות דופן של מנהיגם, במקום על סמכות מסורתית או פורמאלית.
על פי וובר, מנהיגים כריזמטיים צומחים משולי החברה ופורחים כמנהיגים בעיתות משבר. מנהיגים אלה ממקדים את המונהגים גם בבעיה הניצבת בפניהם, וגם בפתרון מהפכני המוצע על ידי המנהיג. על כן, מערכות של סמכות כריזמטית הן בדרך-כלל תוצאה של מהפכה נגד מערכות סמכות מסורתיות או רציונאליות-חוקיות.
האוס היה הראשון שהציע תיאוריה לגבי מנהיגות כריזמטית בארגונים וציין כי מנהיגים כריזמטיים מתאפיינים בביטחון עצמי, יכולת מרשימה לניהול רושם וצורך רב בכוח. הם משוכנעים עמוקות באידיאלים ובמטרות אידיאולוגיות מציגים חזון רלבנטי מלהיב של העתיד, תוך נתינת דוגמה אישית, ומשדרים ציפיות גבוהות למונהגים תוך הבעת בטחון בהם, תוך שיתופם בחזון. כתוצאה מכך, המונהגים (הכפיפים)מקבלים את המנהיג ללא תנאים, תופסים את עמדותיו ואמונותיו כנכונות, ומצייתים לו ברצון.
יש כאלו אשר מנסים לראות כריזמה כייחוס הנעשה על ידי המונהגים (הכפיפים), הצופים בהתנהגויות מסוימות של המנהיג בהקשרים ארגוניים.ולכן מנהיגים כריזמטיים מציעים חזון המובחן מהסטטוס- קוו ומתנהגים באופן בלתי-שגרתי על מנת להשיג חזון זה. הם מעוררים חיבה והזדהות בקרב המונהגים ומקדמים רעיונות על ידי הקרבה עצמית, ולקיחת סיכונים אישיים. מנהיגים כריזמטיים ניחנים בביטחון עצמי ונשענים על כוח אישי. הם בעלי יכולת להעריך באופן מציאותי את הסביבה ורגישות לצרכים ולערכים של המונהגים.
כאשר אנו קוראים כיום תיאוריות מנהיגותיות שמאפינות את התקופה הנוכחית(עשור אחרון) אנו מבחינים כי הן מדגישות התנהגויות סימבוליות של המנהיג, מסרים בעלי השראה וחזון המחובר לחברה או לארגון, תקשורת בלתי-מילולית, פנייה לערכים אידיאולוגיים, איתגור אינטלקטואלי של העובדים או מנהלים כפפים על ידי המנהיג, וציפיות של המנהיג להקרבה-עצמית של הכפיפים ולרמת ביצוע שהיא מעבר לחובות המוגדרים של המשימה או היעד הסופי, כי מנהלים כריזמתיים ?זורקים אותנו קדימה? עם שותפות לאסטרטגיה האירגונית.
מנהלים שהם מנהיגים מעניקים משמעות לעבודה של הכפיפים באמצעות קישורה למטרות מוסריות ולמחויבות, במקום הניסיון להשפיע על גורמים בסביבת הכפיפים, או על ידי הצעת תגמולים חומריים או על ידי איום בקנס.
אנו מבחינים כי כיום מערכת ההשפעה בין המנכ?ל המנהיג לכפיפיו היא דו כיוונית, שיתופית, יצירתית, מאתגרת, ?השראתית?, ?חזונית? ו?כריזמטית?.
מהי אותה מנהיגות כריזמטית?
המושג כריזמה החל את חדירתו ממחקרי המנהיגות הפוליטית והחברתית אל חקר המנהיגות בארגונים, החל משנות ה-80 של המאה ה-20. כריזמה הינה ?מתת-אל? ביוונית והיא שימשה את וובר לתיאור צורת השפעה המבוססת על אמונת המונהגים בתכונות היוצאות דופן של מנהיגם, במקום על סמכות מסורתית או פורמאלית.
על פי וובר, מנהיגים כריזמטיים צומחים משולי החברה ופורחים כמנהיגים בעיתות משבר. מנהיגים אלה ממקדים את המונהגים גם בבעיה הניצבת בפניהם, וגם בפתרון מהפכני המוצע על ידי המנהיג. על כן, מערכות של סמכות כריזמטית הן בדרך-כלל תוצאה של מהפכה נגד מערכות סמכות מסורתיות או רציונאליות-חוקיות.
האוס היה הראשון שהציע תיאוריה לגבי מנהיגות כריזמטית בארגונים וציין כי מנהיגים כריזמטיים מתאפיינים בביטחון עצמי, יכולת מרשימה לניהול רושם וצורך רב בכוח. הם משוכנעים עמוקות באידיאלים ובמטרות אידיאולוגיות מציגים חזון רלבנטי מלהיב של העתיד, תוך נתינת דוגמה אישית, ומשדרים ציפיות גבוהות למונהגים תוך הבעת בטחון בהם, תוך שיתופם בחזון. כתוצאה מכך, המונהגים (הכפיפים)מקבלים את המנהיג ללא תנאים, תופסים את עמדותיו ואמונותיו כנכונות, ומצייתים לו ברצון.
יש כאלו אשר מנסים לראות כריזמה כייחוס הנעשה על ידי המונהגים (הכפיפים), הצופים בהתנהגויות מסוימות של המנהיג בהקשרים ארגוניים.ולכן מנהיגים כריזמטיים מציעים חזון המובחן מהסטטוס- קוו ומתנהגים באופן בלתי-שגרתי על מנת להשיג חזון זה. הם מעוררים חיבה והזדהות בקרב המונהגים ומקדמים רעיונות על ידי הקרבה עצמית, ולקיחת סיכונים אישיים. מנהיגים כריזמטיים ניחנים בביטחון עצמי ונשענים על כוח אישי. הם בעלי יכולת להעריך באופן מציאותי את הסביבה ורגישות לצרכים ולערכים של המונהגים.
יובל קופרמן, מנהיגות ניהולית
http://ykuperman.wordpress.com/
http://ykuperman.wordpress.com/