אלרגיה 

אני אלרגי ל....   זהו משפט נפוץ ומוכר, למעשה, אנו נשמע אותו מכל אדם חמישי בממוצע. כעשרים אחוזים מהאוכלוסיה סובלת מאלרגיה זו או אחרת. אם לשפוט על פי השכיחות ההולכת וגוברת של מקרי האלרגיה בשלושים השנים האחרונות, כנראה שבעתיד נשמע את המשפט הזה לעיתים תכופות יותר ויותר.

כולנו מכירים את תופעות האלרגיה השונות, הביטויים השונים שלה והגורמים הרבים, אך מהי אלרגיה?! מדוע היא מתרחשת?! ומה ההבדלים בין אלרגיה ואי סבילות?!

 הנקודות בהן המאמר יעסוק:

• אלרגיה, מה זה בכלל?.
• איך זה קורה, שלב אחר שלב.
• "הפופולריות" של האלרגיה - הגורמים לעליית התופעה.
• אלרגיה למזון.
• ההבדל בין אי סבילות למזון ואלרגיה למזון.
• אבחון אלרגיה.
• הטיפול באלרגיה.
• הטיפול ברפואה משלימה.

אלרגיה, מה זה בכלל?

תגובה אלרגית מקורה בטעות תפקוד של מערכת החיסון. ידוע לכולנו כי תפקידה של מערכת החיסון הנו להלחם בגורמים זרים (פתוגנים) החודרים לגוף ומסכנים את בריאותנו. כשגורם זר מאותר בגופנו על ידי מערכת החיסון, עליה לברר ולזהות אם הגורם הזר באמת מסוכן לנו (חיידק, וירוס, רעלן וכו'...) או שמה סתם עובר אורח חף מפשע (אבקנים, מזון וכו'..). במידה ומערכת החיסון מצאה כי הגורם שחדר אינו מהווה סכנה לבריאותנו, היא לא תזעיק את הכוחות הלוחמים ותמשיך בפעולות ההגנה השגרתיות. במידה ומערכת החיסון מזהה כי גורם זה מסוכן לגופנו, היא מיד תייצר נוגדן ספציפי שילחם בו עבורנו.

(היא יוצאת רק למלחמת אין ברירה...).

האלרגיה תופיע כאשר ישנה תקלה בפעולת הזיהוי של אותו הגורם שחדר. לעיתים, מערכת החיסון טועה בזיהוי וגורם תמים שחדר לגופנו, שאינו מהווה כל סכנה, מזוהה כגורם מסוכן ושאינו רצוי. עקב הטעות בזיהוי מערכת החיסון יוצאת למלחמה. חלק מסימני המלחמה יתבטאו כנזלת, פריחה, נפיחות (בצקת) , גרד, הפרעות במערכת העיכול ועוד...  והרי לכם אלרגיה.

(כשטועים, לפעמים , יוצאים למלחמה גם כשיש ברירה...).

גורם המחולל אלרגיה עקב הימצאותו בגופנו מכונה אלרגן.

האלרגן יכול להיות כל דבר הנמצא בסביבתנו. ישנם מספר גורמים הידועים כאלרגנים פוטנציאלים - אבקנים, סוגי מזון מסוימים, חומרים כימים וכו' ( בהמשך, נפרט רשימת אלרגנים).

האלרגן (שהינו חלבון) יכול לחדור לגופנו דרך מערכת הנשימה, מערכת העיכול ואף במגע עם העור. התגובה האלרגית תאופיין בהתאם למערכת דרכה האלרגן חדר.

איך זה קורה, שלב אחרי שלב.

יצאנו לטיול בחיק הטבע ושאפנו מלוא הריאות, אויר צלול כיין. האוויר (כמו היין) אינו צלול אלא מורכב מאין ספור חלקיקים החודרים לגופנו בכל שאיפה. בין כל החלקיקים באוויר ישנם גם אבקנים.

נעקוב אחר האבקן ומפגשו עם מערכת החיסון-

בסמוך לנקודות החדירה של פתוגנים לגוף (העור, דרכי האוויר בריאות, מערכת העיכול, ואברי המין) נמצאים תאי דנטריט. תאי הדנטריט, הם החיילים הנמצאים בשמירה היקפית ותפקידם לתפוס מסתננים ולהציג לגוף. האבקן החודר דרך מערכת הנשימה עובר ליד מקום מושבם של תאי הדנטריט ואלו לוכדים אותו בעזרת זרועותיהם המסועפות. כעת, משהאבקן "נפל בשבי" הוא מובא ומוצג בפני הדרג הבא - תאי T.

תאי הדנטריט לא רק מציגים את "השבוי" לתאי T הם גם מחנכים אותם כיצד להגיב. אם הדנטריט מציג את ה"שבוי" כ"ידיד" שרק הסתנן לתוך גופנו במקרה, ילמד תא T להכירו ככזה, לנהוג בסבלנות ולא לעורר תגובה חיסונית. אך במידה וה"שבוי" מוצג כ"אויב" ייחל תא T בתגובה חיסונית (קריאה לקוחות הלוחמים).

כאשר האבקן מוצג לתא T כ"אויב", הוא מעביר את הטיפול בו ל"בסיס ההדרכה של חיילים" הנמצא בתאי B . בתאי B הגוף מכשיר "חיילים" אשר יילמדו לזהות בעתיד את האבקן. חיילים אלו נקראים נוגדנים (IgE). הנוגדן הוא זה שאחראי מעתה לזיהוי מהיר של האבקן והפעלת מערכת החיסון נגדו. מרגע שייוצרו נוגדנים, הגוף יזכור את האבקן ויוכל לפעול מיידית נגדו, כשזה יחדור שוב.

את רב הנוגדנים המיוצרים מציב הגוף  על גבי תאי מאסט (פיטום). תאי מאסט הינם תאי דם לבנים, המכילים קבוצת חומרים שתפקידם להילחם באויבים שונים. תאי המסט הם למעשה "מחסן הנשק" כאשר המפתח אילו מופקד בידי הנוגדנים.  תאי מאסט נכנסים לפעולה רק ברגע בו הנוגדן שצמוד אליהם מזהה את הגורם הזר ופותח את מחסן הנשק. אחד הנשקים העיקריים שיש בתאי המסט, נקרא - היסטמין.

ההיסטמין מרחיב את כלי הדם, מגדיל את חדירותם ועל ידי כך מתרחשים מספר תהליכים:

• נפיחות (בצקת מקומית) - יצאת פלסמה (נוזל הדם) מכלי הדם אל החלל הבין תאי.
• חום, אדמומיות - בשל התרחבות כלי הדם (התקרבות דפנות כלי הדם אל עבר פני העור).
• פריחה - למעשה זהו שילוב של הנפיחות והאדמומיות יחדיו

פעולות נוספות להן אחראי ההיסטמין:

• היצרות דרכי הנשימה
• ההיסטמין מגרה את קצות העצבים במקום ובכך גורם לגירוי ו/או כאב
• ההיסטמין מסייע למשיכת תאים נוספים אשר תפקידם להילחם בפתוגן.

תגובה חיסונית זו היא  השומרת על גופנו מפני גורמים המסכנים את בריאותנו מדי יום, אך כאשר תגובה זו מתרחשת לנוכח טעות בזיהוי הגורם, אנו נסבול מאלרגיה.

במרבית ממקרי האלרגיה תיגרם לנו חוסר נוחות, הסימפטומים יהוו מטרד ולעיתים אף ירידה באיכות חיינו. ישנם מקרים בהם ישנה רגישות גבוהה מאוד של הגוף והתגובה האלרגית הינה בעוצמות גבוהות. במצבים אלו קיימת ממש סכנת חיים ועל אותו אדם להסתובב תמיד עם מזרק אטרופין, כעזרה ראשונה למידה וייחשף לאותו אלרגן.

תופעה זו נקראת אנפילקסיס והיא מערבת את כלל מערכות הגוף. תגובה קיצונית זו יכולה ליצור מצבי מחנק וירידת לחץ הדם עד למצב של הלם ועילפון.

אלרגנים נפוצים שעלולים ליצור תופעה זו הינם ארס דבורים ומזונות מסוימיים.

"הפופולריות" של האלרגיה  - הגורמים השונים

האלרגיה היא אינה תופעה חדשה. תמיד היו אנשים שסבלו מאלרגיה, אך משהו שהתרחש בעשורים האחרונים גרם לעלייה מתמדת בשכיחותה עד כדי שהכפילה עצמה בשלושים השנים האחרונות.

תופעת האלרגיה בהחלט מושפעת מהמבנה הגנטי של האדם אך לא רק, ישנם גורמים סביבתיים רבים "התורמים" אף הם לתופעת האלרגיה. את העלייה המשמעותית שחלה בעשורים האחרונים לא ניתן לקשור לגורם הגנטי, שהרי זה לא השתנה בתקופה כה קצרה. מכאן אנו ניגשים לבדוק מה בסביבתנו השתנה. מיד נפנה את האצבע המאשימה לעבר זיהום האויר שחל עקב המהפכה התעשייתית. אסטמה, אשר נובעת לעיתים רבות מתגובה אלרגית נקשרת ישירות לזיהום אויר, אך כיצד נסביר כי בשנים האחרונות נרשמת ירידה בזיהום האויר בעולם המערבי ועם זאת עלייה במקרי האסטמה?  כמו כן מה לגבי אלרגיות הנובעות מאבקנים, מזון, שערות חתול וכו'?

נתונים שנאספו לגבי האוכלוסיות בהן שכיחות האלרגיה גדולה יותר מאחרות, הובילו ליצירת שתי אסכולות המסבירות את תופעת האלרגיה הגוברת. האסכולות נועצות את הבעיה בגורמים שונים זו מזו, אך למעשה אינן נוגדות אחת את השניה. כפי הנראה, השילוב של כלל ההסברים היא שמעניקה את ההסבר הנכון והמקיף ביותר.

נמצא ששכיחות האלרגיה גדולה בקרב:

• העולם המערבי אל מול מדינות שאינן מפותחות.
• אוכלוסיית העיר אל מול אוכלוסיית הכפר.
• תא משפחתי מצומצם אל מול משפחה ברוכת ילדים.
• תינוקות שנשארו בביתם בחודשים הראשונים אל מול תינוקות שהושמו במשפחתונים.

לאור נתונים אלו, אחת האסכולות פיתחה את "תאוריית ההיגינה".

תאוריית ההיגניה, מציגה שעור אלרגיה נמוך דווקא באוכלוסיות בהן הילד גדל בסביבה החושפת אותו למגוון גורמים פוטנציאליים למחלות זיהומיות.

 תאורייה מושתת על כך שמערכת החיסון אינה בשלה עדיין אצל הילדים והיא מתפתחת וזקוקה לגירויים רבים בכדי להתחזק ולדעת להגיב בהתאם לכל גורם מחלה פוטנציאלי.

החיים בעולם המערבי הייגינים מאוד לעומת העולם השלישי (העיר אל  מול  הכפר, תא משפחתי מצומצם אל מול משפחה ברוכת ילדים) ואולי בכך אנו מונעים את האימון לו מערכת החיסון כה זקוקה. מערכת החיסון אשר לא קיבלה מספיק גירויים בכדי שתוכל להתמודד ולהתפתח, נשארת באי בשלותה ובעלת רגישות יתר לסובב אותה. מגננת היתר שאנו מעניקים לילדנו תוך הרחקת כל גורם שעלול ליצור תחלואה יוצרת למעשה חרב פיפיות.

כמובן שההייגינה חשובה, אבל גם להתלכלך ואפילו לאכול מהרצפה (רחמנא ליצלן...) יש חלק התורם לחוסנה של מערכת החיסון ובריאות הילד לטווח הרחוק.

האסכולה השניה נועצת את הגורם לבעיה דווקא בריבוי הרעלים איתם צריך להתמודד ילד הגדל בעולם המערבי. לכאורה נראה כאילו הדבר נוגד את תאוריית ההייגינה, אך לא כך. תאוריית ההיגינה גורסת כי ההתמודדות עם גורמי מחלה פוטנציאלים הקיימים בטבע מאז ומעולם היא שתורמת לשיפור מערכת החיסון. כאשר אנו מדברים על ריבוי רעלים הכוונה היא לחומרים כימיים שבעקבות המהפכה התעשייתית החלו לחלחל לתוך גופנו ולהעמיס עליו.

תזונת הילדים כיום רוויה בתוספי מזון, משפרי טעם וצבעי מאכל. חומרים אלו נמצאים בכל מוצר מסחרי אותו אנו רוכשים, החל ממשקאות ממותקים דרך מוצרי מזון קפואים וכלה בחטיפים וממתקים. חומרים אלו נאגרים בגופו של ילדנו ומעמיסים על תפקודו באופן סיסטמי. מגוון אדיר של חומרים אלו בנוסף לגורמי מחלה "טבעיים" איתם הגוף צריך להתמודד עלולים ליצור "עומס יתר" על המערכת ובכך לייצר אי סבילות של מערכת החיסון כנגד חומרים שאינם מהווים כלל סכנה ובשל כך לייצר תגובות אלרגיות.

ע"פ נתונים אלו , ניתן להסיק כי באותם הבתים שמקפידים להרתיח כל מוצץ, כפית, סדין, חולצה, שמעדיפים שהילד ישחק בתוך הבית ולא בארגז החול ושכל ילד חולה הינו בגדר "מוקצה" שיש להרחיקו מילדם, אך מנגד, הילד ניזון בכל יום משניצל מהמקפיא, שותה משקה ממותק, מנשנש חטיף וטורף מעדני חלב צבעוניים, באותם הבתים, סיכויי הילד לפתח תגובות אלרגיות גבוהה הרבה יותר.

ברור שחשוב לשמור על ההייגינה (בפרט בחודשים הראשונים) ובהחלט מותר להנות ממתק או חטיף אך כאמור, הכל במידה.

ככלל, כדאי לסמוך קצת יותר על הטבע וקצת פחות על החברות המסחריות.

הורים רבים מאשימים בכל תלונה מזדמנת של ילדם על כאב בטן או כשהילד משלשל לאחר אכילת מזון מסוים את תופעת האלרגיה. למעשה, רק כשישה אחוזים מהילדים סובלים מאלרגיה למזון ונתון זה יורד עד לשני אחוזים אצל מבוגרים.

האלרגיה יכולה להתרחש מכל סוג של מזון אך נמצא כי תשעים אחוז מקרב הילדים בארה"ב הסובלים מאלרגיה למזון רגישים לאחד מחמשת המזונות הבאים:

• חלב
• ביצים
• סויה
• בוטנים
• חיטה

כפי שניתן לתאר מרבית הסימנים לאלרגיה למזון תתרחש במערכת העיכול ועל כן בין הסימנים יהיו:

• כאבי בטן
• שילשול
• הקאות/פליטות
• נפיחות בלשון ו/או בשפתיים

בנוסף, הסימנים יכולים להופיע גם במערכת הנשימה והעור:

• נזלת
• שיעול
• קוצר נשימה (במקרים נדירים)
• פריחה מגרדת - מאופיינת כנגעים אדומים ולבנים, מורמים בעור
• בצקת מקומית - בעיקר בפנים
• אטופיק דרמטיטיס - בארבעים אחוז מהמקרים המחלה קשורה לאלרגיה למזון

הסימנים לאלרגיה למזון יכולים להופיע מיד לאחר החשיפה לגורם, אך יכולים גם להופיע בטווח של שעה עד עשר שעות. היות והסימנים לא תמיד יופיעו מיד הדבר מקשה מאוד על האבחון כי מדובר באלרגיה ויתרה מכך, הדבר מקשה עלינו לדעת מהו הגורם הספציפי לאלרגיה.

כאמור, אלרגיה מוגדרת כטעות של מערכת החיסון בזיהוי גורם (חלבון) כל שהוא. בשל טעות זו מערכת החיסון תוקפת את אותו הגורם למרות שאינו מהווה כל סכנה לבריאותינו. כך הדבר קורה גם באלרגיה למזון. עם זאת, בהקשר של מזון ישנה תופעה דומה אשר עשויה לבלבל והיא  - אי סבילות , הנגרמת בשל חוסר באנזים.

כבר הזכרנו את החלב כאלרגן נפוץ אך רבים מהאנשים סובלים למעשה מאי סבילות לסוכר חלב (לקטוז) ולא מאלרגיה לחלבון חלב. הדבר נגרם כתוצאה מחוסר חלקי או מלא של אנזים הנקרא לקטאז אשר תפקידו הוא פירוק הסוכר שבחלב - לקטוז. כאשר האנזים אינו מפרק את הסוכר, הוא אינו נספג במעיים ויוצר הפרעות במערכת העיכול, כגון: שילשול, גזים, כאבי בטן וכו'. החוסר באנזים יכול להיות זמני, למשל לאחר "קלקול קיבה" ו/או שילשולים מרובים.

אי סבילות שכיחה נוספת, היא  "חסרי G6PD". תפקידו של אינזים ה- G6PD הינו להגן בפני פגעי חמצון בתאים וחשוב בעיקר לתאי הדם האדומים. אנשים בעלי חסר באנזים הנ"ל, צריכים להימנע מאכילת פול ונטילת תרופות מסוימות. התופעה נפוצה בעיקר באוכלוסיה יהודית מהעדה הכורדית עירקית וגם בקרב אפרו-אמריקאים.

אם כן, אי סבילות נגרמת כתוצאה מחוסר באנזים כל שהוא שנועד להתמודד עם חומר זה או אחר, בעוד שהגורם לאלרגיה היא טעות  בזיהוי הגורם (חלבון) שחדר לגוף וכתוצאה מכך בתגובת מערכת החיסון.

ישנם מספר דרכים לאבחן אלרגיה, הנפוצה ביותר היא בדיקת תבחיני עור. בבדיקה זו מחדירים כמות זעירה של אלרגנים שונים לאורך הזרוע בעזרת דקירות קלות. כעבור רבע שעה בודקים היכן התפתחה נפיחות ואדמומיות ובכך מזהים מהו האלרגן הספציפי.

במקרים של תגובה אלרגית מושהית ( תגובה שאינה מתרחשת מיד עם החשיפה לאלרגן),נוהגים להשתמש במדבקות אשר מכילות מיצוי של החומר החשוד כאלרגן למשך יום או יותר וכך ניתן לעקוב אחר תגובה עורית מקומית.

במקרים של חשד לאלרגיה למזון ישנה בדיקה בעלת יעילות גבוהה בה נותנים לנבדק קפסולות לבליעה המכילות את המזון החשוד כאלרגן. כמות המזון בקפסולות הולכת וגדלה לצורך חשיפה הדרגתית וכן ניתנות גם קפסולות ריקות (פלצבו) לצורך אימות התוצאות. הבדיקה נעשית תוך השגחה בביה"ח למקרה של תגובה אלרגית קשה.

לטיפול באלרגיות קלות אשר בעיקר פוגעות באיכות החיים ופשוט מהוות מטרד ניתן להשתמש בתרופות מדף (ללא צורך במרשם). תכשירים אלו ניתנים כמשחות למריחה או כקפסולות לבליעה. התכשירים הינם אנטי היסטמינים ובכך מטפלות בסימפטומים של האלרגיה (גרד, אודם, נזלת...) אך לא בגורם.

במצב של תגובות אלרגיות קשות יותר ניתן להשתמש בתכשירים הדורשים מרשם רופא. תכשירים אלו מכילים סטרואידים, אך ישנם תכשירים מהדור החדש ללא סטרואידים. חלק מתכשירים אלו יש לקחת בקביעות ולא רק כאשר האלרגיה מופיעה. התכשירים אינם כלולים בסל בריאות ועל כן עלותם מעט גבוהה.

ישנו גם חיסון לאלרגיה, אך זהו טיפול שנותנים במקרים מיוחדים ובאלרגיות מסוימות. החיסון אינו פועל ככל חיסון אחר אלא מושתת על חשיפה הולכת וגוברת לאורך זמן לאלרגן הספציפי. החשיפה ההדרגתית והמבוקרת מעודדת את הגוף להגביר את מנגנוני הסבילות ומאמנת אותו בקבלת הגורם האלרגי ("אימונו-טרפי"). החיסון ניתן בזריקה, אחת לשבוע למשך כשלושה חודשים ולאחר מכן אחת לחודש. החיסון לילדים ניתן בדרך כלל מגיל שמונה ומעלה. הטיפול ניתן במסגרת בית חולים וע"י רופאי ילדים בכירים המומחים למחלות של מערכת החיסון עקב הסיכון הגבוה שקיים בטיפול זה. 

עדויות לתופעת האלרגיה נמצא בספרות כבר לפני אלפי שנים. הרפואה הסינית, כדרכה, באה לטפל בגורם לאלרגיה ולא רק בסימפטומים הנגרמים כתוצאה מכך.

לפי רפואה הסינית הגורם לאלרגיה נעוץ בחולשה של הגוף, הגורמת למערכות ההגנה להיכשל בתפקידם. כבר בספרות הסינית העתיקה נמצאה התובנה כי ישנם מערכות בגוף התינוק שעדיין זקוקות להתפתח ולהבשיל, כגון מערכת העיכול והחיסון. הגישה הסינית באה לתמוך בהתפתחות ולחזק מערכות אלו. כאשר ישנו מצב בו הגוף נקלע לחולשה (נרכשת או מולדת) אשר מונעת את תפקודם התקין של המערכות, הטיפול שניתן הוא במטרה לחזק את הגוף והמערכות השונות ובכך להשיבם לתפקוד תקין ויעיל. בנוסף לאותה החולשה, הרפואה הסינית מציינת כי גם עודף של רעלים בגוף (כיום הדבר נובע בעיקר ממזונות מסחריים) מעמיס על פעולת הגוף ופוגע בזרימה האנרגטית (הצ'י) שלנו.חוסר זרימה הרמונית זו מוציאה את כלל המערכות מאיזון וכתוצאה מכך מתרחשות תגובות בלתי רצויות כגון אלרגיה. הטיפול הניתן משלב בנוסף לחיזוק הגוף גם אספקט של עידוד המערכת האחראית על פירוק רעלים וכן החזרת הזרימה האנרגטית לכיוונה הטבעי.

הטיפול על פי הרפואה הסינית הינו טיפול מונע ויש להיעזר בו טרם העונה הרגישה או החשיפה לאלרגן. הטיפול בא להשיב את התפקוד התקין של מערכות הגוף כך שבעת החשיפה הבאה לאלרגן, הגוף יגיב בהתאם לגורם וללא תגובות קיצוניות.

טווינא לילדים ותינוקות היא שיטת טיפול נפוצה מאוד ויעילה למקרי אלרגיה. טיפולי הטווינא לילדים ותינוקות נעשים בעזרת עיסוי אשר משלב טכניקות מגע יחד עם אזורי השפעה ייחודיים (בדומה לנקודות דיקור אך ללא המחטים). שילוב ייחודי זה של טיפול הטווינא מאפשר להעניק לילד ולתינוק חיזוק ויציבות בעזרת המגע וכן העצמה ותמיכה במערכות השונות בעזרת השפעה פנימית. הטיפול הינו קצר חוויתי ומהנה. . השפעת הטיפול על ילדים בגילאי חמש ומטה גבוהה במיוחד, זאת נוכח העובדה שמערכות הגוף נמצאות עדיין במצב של למידה והתפתחות ויכולת ההשפעה עליהם גבוהה מאוד.

בכדי להגיע לאפקט מקסימלי של הטיפול באלרגיה, יש לקיים סדרת טיפולים טרם העונה הרגישה או בזמן הימנעות מהאלרגן ובכך להביא את הגוף במיטבו בעת החשיפה הבאה לאלרגן דבר שימנע את תופעת האלרגיה

המחבר,

רם שרם - מטפל בכיר ברפואה סינית , מתמחה בטיפולי טווינא לילדים ותינוקות.

*תחום הרפואה המערבית אושר ע"י בוגר M.D מוסמך.