שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא בית המשפט העליון - כשל חמור 

שר המשפטים הפרופ' דניאל פרידמן מחייב את ביטול שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, ונשיאת בית המשפט העליון גב' דורית בייניש מחייבת שימור המצב הקיים. בצבור נוצר הרושם כאילו מדובר כאן במחלוקת משפטית בין שני האישים. המאמר שבהמשך מסביר מדוע הענין הזה איננו ענין משפטי גרידא בין שני האישים האלה, ומציג את המסקנות הנובעות מכך.

אנו רגילים לדבר על שלוש רשויות במדינה: מחוקקת, מבצעת ושופטת. במודל הקלסי של מדינה השירותים ניתנים לאזרחים על ידי הרשות המבצעת, אשר מפעילה פעילויות ושירותים מגוונים לצבור ואנו מצפים לקבל את השירותים הצבוריים האלה ברמה נאותה. מבחינה צרכנית מערכת השפיטה גם היא רשות שלטונית. היא אמורה לתת שירותי שיפוט, כאשר הלקוחות לשירותים אלה הם המדינה והאזרחים המתדיינים. לצורך זה היא מפעילה ארגון גדול של אנשים (בישראל שופטים בלבד יש כ- 1000 ). בראש עומד נשיא בית המשפט העליון ( בשפה עממית הוא המנכל שלה ). גם שירותי מערכת השפיטה אינם מתנהלים ברמה המתאימה לתקופה שבה אנו חיים. נזכיר למשל פגורים של הרבה שנים במתן פסקי דין לאחר גמר הדיונים בבית המשפט.

כיום לנשיא בית המשפט העליון יש אחריות על שלושה דברים עיקריים:
1. ניהול בית המשפט העליון
2. תפקוד תקין של כלל מערכת השפיטה
3. טיפוח תנאי עבודתם המקצועיים של עובדי מערכת השפיטה ורווחתם
משמעות האחריות הזאת שפרט לעניני התנהלות בית המשפט העליון על הנשיא לשמש גם כמנכל הארגון הגדול של מערכת השפיטה. בארצות מכובדות אחרות מקובל שלמילוי המטלה הראשונה ממנים אדם במשרה מלאה. למילוי מטלה זאת יתכן ששיטת הסניוריטי בשיפוט טובה, אבל למילוי שתי המטלות הנוספות נדרש אדם שהכישורים שלו הם בעיקר בניהול ( וטוב יהיה אם יתמצא במשפט ). לפיכך לצורך מילוי התפקיד המורכב של נשיא בית המשפט העליון בישראל נדרשים לא רק כישורי שיפוט טובים אלא גם ואולי בעיקר כישורי ניהול טובים. מכאן עולה, כי בזמן המינוי של נושא המשרה הזאת, יש לבחון את כישורי הניהול של המועמד ( את כישורי השיפוט מקבלים כמובן מאליו כאשר ממנים אדם בעל ותק בשפיטה בבית המשפט העליון ). את זאת הועדה למינוי שופטים אינה עושה היום, וזה כשל חמור שלה.

הענין הזה אינו סמנטי אלא מהותי עבור האזרחים. רמת השירות שהם מקבלים במערכת השפיטה אינה תואמת את התקופה בה אנו חיים, ומנכל המערכת עוסק רוב זמנו בשפיטה בבית המשפט העליון, כאילו אינו אחראי על המערכת. הפער בין הרצוי למצוי הוא עצום, שכן האזרחים היו רוצים ברשות שיפוטית עצמאית אבל שתנוהל כארגון יעיל, וכאן יש מערכת שבה הכשלים נמשכים עשרות שנים.
דוגמא נוספת לכשל מתמשך: מדוח המשטרה להאזנות סתר לשנת 2007 שנמסר לכנסת עולה כי 99.2% מבקשות המשטרה להאזנות סתר אושרו ע"י בית המשפט. במשך כל השנה בית המשפט מותח בקורת על טיב עבודת המשטרה והפרקליטות, אבל בנושא הזה מקבל את בקשותיהם באחוז שמתאים למדינה כמו צפון קוריאה. כל אדם חושב שרואה מספר כזה מבין מיד שמערכת השפיטה אינה מתפקדת נכון בענין זה, כאשר הכשל הוא שרשי והוא מעבר לטעות של שופט פלוני.
עוד דוגמא לכשל מתמשך: מערכת השפיטה נכשלה בהגנה על בעלי דירות ששוכריהן אינם משלמים שכר דירה על אף שהחוק הקיים מאפשר הגנה כזאת. כשל זה הביא להצעת חוק פרטית מיוחדת של ח"כ אסתרינה טרטמן בענין זה , בנוסף לחוק הקיים. כל אדם שמשכיר דירה מודע לכשל זה, בין אם עקב עצת חברים ובין אם בייעוץ אצל עורך דין.
כדאי לזכור, כי בתרבות הארגונית העכשווית מנהל ארגון הוא האחראי לכשלים בארגון ולא "המערכת".

ההשלמה הצבורית רבת השנים עם שיטת הסניוריטי היא כשל רב מערכתי שהביא לכך, שבמהלך השנים גם לא הועלה על סדר היום הצבורי הנושא של מהות המשרה של נשיא בית המשפט העליון, וחשיבות מרכיב הניהול השוטף של מערכת גדולה בתפקיד הנשיא. רבוי הכשלים במערכת השפיטה הוא תוצאה של מצב מתמשך זה ואינו כשל חדש של הנשיאה המכהנת.

מסקנות וסכום :
1. שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון היא בלתי ראויה וסותרת עקרונות מינהל תקין, ולפיכך דינה לעבור מן העולם ומיד. הענין אינו רק בעיה משפטית אלא בעיקר בעיה מינהלית צבורית. הדרך הצבורית הנאותה לתיקון המצב הוא גיבוש נוהל אחר, מתאים לתקופה, ע"י הועדה למינוי שופטים ( האלטרנטיבה המורכבת יותר היא חקיקה ). אם לא ייעשה משהו בענין זה ע"י הועדה, צפויה עתירה לבג"צ נגד הועדה למינוי שופטים בענין זה, כאשר יעמוד על הפרק ענין של בחירת נשיא חדש ( ואם מגיש העתירה לא יצליח בעתירה אז בית המשפט העליון יפסיד במאבק על אימון הצבור ).
2. מדוע נכון לעסוק בענין זה עכשיו, כאשר לא עומדת על הפרק בחירת נשיא חדש?
יש לכך שתי סיבות:
א. כאשר יתברר שבנוסף לכישורי/ניסיון שיפוט יש גם דרישה לכישורי/נסיון ניהול, סביר שיתברר לרואים עצמם מועמדים לתפקיד, שהם צריכים להרחיב את השכלתם/נסיונם. ענין כזה יכול לחייב התארגנות של מספר שנים מצידם, וצריך לתת זמן זה למועמדים כדי שיהיו מועמדים הכי טובים שאפשר לקבל, ברגע שהענין יהיה אקטואלי.
ב. העיסוק בנושא יחדד את הדרישות הצבוריות ממערכת השפיטה בכלל ומנשיא בית המשפט העליון כמנהל מערכת ארגונית בפרט, ויקדם את המעבר לסטטוס של רשות שיפוטית עצמאית.