אבל עדיפה חוקה לא מלאה ובהסכמה חלקית על המצב הקיים. חוקה לישראל - ובהקדם. ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות אכן מוכיחות כי חוקה - היא מחוייבת המציאות.
מאת: עו"ד אברהם פכטר
הצעת "החוקה בהסכמה" שפורסמה ע"י המכון לדמוקרטיה - היא בערבון מוגבל, שהרי נעשה בהסכמה של קבוצה קטנה בלבד ואינה בהסכמה גורפת של כלל הציבור או רובו המכריע ובוודאי שלא על דעת המפלגות הדתיות והחרדיות. חששם של האחרונים הוא כי הם יאבדו מכוחם וסמכותם, בכל הנוגע לשליטה הבלעדית בתחומי הדת, כמו בתחום הנישואין והגירושין בתי הדין הרבניים וסמכויות דתיות נוספות, ישירות, עקיפות או מתלוות לסמכויותיהם דהיום.
העיקרון השולט ברוב המדינות הדמוקרטיות הנאורות הליברליות, כי החוקה מתבססת על הסכמה ציבורית רחבה ומכאן כוחה והשפעתה.
חוקת ארה"ב הנחשבת מן הוותיקות הנאורות והמשפיעות ביותר, חוקקה מיד לאחר השגת העצמאות - ורק במהלך השנים הוכנסו בה שינוים ותוספות על בסיס המסד הקיים. לעומת זאת, אימפריה כמו אנגליה ומן הדמוקרטית המובילות בעולם מסתדרת יפה יפה בלי חוקה. אבל אם נוציא את אנגליה, כחריג מיוחד בשל מסורת של שלטון חוק רב שנים רוב המדינות הדמוקרטיות הן בעלות חוקה - שנותנת יציבות משפטית ושלטונית לאותן ארצות.
לחלק מן המדינות החוקה נוצרה עם הגעתן לעצמאות אם ע"י התנתקות מכיבוש זר, או משלטון קולוניאלי ואם ע"י השגת עצמאות לאחר מלחמת שחרור.
המעניין, שגם במדינות שהן מעין דמוקרטיות ונשלטות ע"י מנהיגים על גבול הדיקטטורה, מתהדרות בחוקה, שעל פרשנות חלק מסעיפיה ניתן להתווכח אם הן בגדר התנהלות דמוקרטית. כך למשל החוקה הרוסית שלפני פירוק ברית המועצות וגם אחריה.
ישראל היא מדינה שיש בה "חוקה בהתהוות" שמאז 1950 כשהוחלט על חוקה באמצעות חוקי יסוד, עדיין נמצאת בשלבי התהוות או ילדות קשה. הקושי לחוקק חוקה הוא בפיצול ובפילוג הגדול בעם, בתחומי דת ומדינה, מסורת ואמונה ובמאבקי הכוח שבין השלטון המרכזי על סמכויות ושליטה. בתקופת שלטונו של בן-גוריון והבאים אחריו, מאז קום המדינה נשמר האיזון בין המגזר הדתי והחילוני - ע"י "סטאטוס-קוו", שהנציח את הפילוג הרעיוני בחברה הישראלית ומאידך על קיפאון ביכולת להתקדם לקראת כינון חוקה - איזון שהיה גם חשוב לצדדים מבחינה פוליטית קואליציונית.
משך שנים רבות, התרגלנו למצב פוליטי, שבו לא ניתן היה להרכיב ממשלה, בלי מפלגה דתית לאומית ציונית, להוציא את החרדים.
לאחרונה היה שינוי גדול גם בחזית הזאת וניתן מסתבר להקים ממשלה חילונית, בעלת יכולת ותמיכה ציבורית רחבה להליכה לקראת חוקה - אבל הבעיות העיקריות והכואבות רחוקות מפתרון.
חוקי היסוד הקיימים, מהווים שלד חיוני לקראת העתיד כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: הצבא, חוק יסוד: השפיטה, חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: מבקר המדינה שמהם נגזרים גם זכויות אזרחיות רבות אחרות בדרך של פרשנות וחקיקה שיפוטית של בתי המשפט.
אבל אם נעשה חישוב מה עדיף, המצב הקיים עם חוקה חלקית ובהתהוות או חוקה בהסכמה חלקית - האחרונה עדיפה.
ישראל להבדיל מאנגליה, אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולתפקד לאורך זמן עתידי בלי חוקה כתובה שהיא מסגרת מחייבת לפעילות שלטונית מוסדית דמוקרטית.
והיה, אם תהיה חוקה ואפילו חלקית ולא גמורה, זה יפתור חלק גדול מהמאבק הנמשך זה שנים בבית המשפט העליון, בפסיקותיו ובטענה שהוא מתערב ומרחיב סמכויותיו לתחומים לא לו. הטענה של תומכי העליון - מאחר ואין חוקה - בית המשפט העליון חייב להתערב ולפסוק בתחומים רגישים כדי לשמר את שלטון החוק.
קיום חוקה ומסגרתה - יגביל את בית המשפט העליון, לתחומים וסמכויות, לרבות פרשנות חוקים, למסגרת אחידה כמו הסמכות לפרש חוקים, לבטלם או לבטל סעיפים מסוימים הנוגדים לחוקה - בהרכב מיוחד, סמכות שתהיה רק לו, באופן ייחודי.
אי לכך, נראה שהמדינה זקוקה נואשות לחוקה, גם אם תהיה לא שלמה. ההתפתחויות הפוליטיות ובהן הפרישה של שרון שהכניסה את כל המערכת הפוליטית לסחרור ולהקדמת הבחירות, לרבות הסוגיות המשפטיות הקונסטיטוציוניות סביב מועדי הבחירות ומועמדים הרצים לרשות הממשלה מצביעים על כך שחוקה בימים אלה ובישראל בכלל חיונית ביותר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
