מפלגת העבודה-אנטומיה של כשל מנהיגותי 

אוקטובר 2008

מאת: דודי אילת,דוקטוראנט לאתיקה -אוניברסיטת בן גוריון.

בימים האחרונים,אנו עדים למו"מ הקואלציוני בין יו"ר מפלגת העבודה מר אהוד ברק לציפי ליבני רה"מ המיועד.

ושוב עולה השאלה מה קרה למפלגת העבודה? כיצד מפלגה שהיתה כח פוליטי עיקרי ומרכזי הפכה ברבות השנים,למפלגה שמתיימרת להיות כח משמעותי אך בפועל דומה,שהיא הופכת להיות לאט אבל בטוח,פחות ופחות רלוונטית בנתיים.

עובדה זו אינה בשל היותה מפלגה אידאולוגית בלתי רלוונטית אלא להערכת כותב מאמר זה,בשל היותה מונהגת ע"י האנשים הלא נכונים ובמיוחד אדם אחד-אהוד ברק.

מבחינת פרספקטיבה מנהיגותית יש לברק את כל הרקע הבטחוני המתאים.היותו קצין מצטיין והילתו הבטחונית הובילה אותו להתמקם במרכז סדר היום הבטחוני של מדינת ישראל כשר ביטחון וכראש ממשלה.

יחד עם זאת כאשר מנתחים את מאפייניו של האיש(לפחות כפי שהם משתקפים בעיני המתבונן הביקורתי מבחוץ) על פי תיאוריות שונות במנהיגות,דומה כי אין דבר בין האיש עצמו לבין המפלגה אותה הוא מוביל וגם קשה לאפיין אותו כמנהיג מסוג מובחן ומוגדר.

לדוגמא ביחס לתיאוריית ה-LMXתיאורייה שמסבירה את הקשר בין מנהיג למונהגים במובנים של חליפין וטוענת כי חליפין מנהיג - מונהגים(LMX,) מערבים יחסים בין אישיים בין המנהיג למונהגיו. מערכת יחסים זו יכולה לנוע מעוצמה/איכות נמוכה עוצמה/איכות-גבוהה. חליפין באיכות גבוהה בין מנהיג למונהגיו תכלול בתוכה רמות גבוהות של אמון,הדדיות תמיכה ותגמולים ,יותר מחליפין בעוצמה/איכות נמוכה (Dinesch and Linden,1986)אצל Lee (2005).חשיבותה של תאוריית ה-LMX חיונית להבנת החליפין השונים שמנהל מנהיג מול מונהגיו שעל בסיסם נוצר הקשר הגורם למונהגים לפעול באופן מסוים.

באשר לאהוד ברק-האם ניתן לזהות אנשים שהולכים איתו לאורך זמן כאשר החליפין שלהם איתו הם מעבר לאינטרסים פוליטים צרים? האם יש לאהוד ברק פורום של אנשים/חברים שמאמינים בו כמנהיג,מייעצים ונועצים איתו ללא קשר לרווחים פוליטים שהם אמורים לקבל מימנו?

ונמשיך להתקדם,תיאוריית המנהיגות הכרזמטית.

Shamir (2001) במאמרו מזכיר שורה של מחקרים בארגונים שונים בהם זוהו מספר התנהגויות כרזמטיות כגון:דינמיות ואנרגיה של המנהיג,הפגנת ביטחון עצמי,,מידה גבוהה של מחויבות ומוטיבציה,הצבת תקני ביצוע גבוהים,התנהגות יצירתית וחדשנית,הגדרת מטרות ותפקידים במונחים אידאולוגים,הפגנת ביטחון במונהגים והבעת ציפיות גבוהות מהם.

. Sankar (2003) מציג את הכריזמה על שני מימדיה. ושם דגש על אופיו של המנהיג הכרזמטי כחשוב יותר, מעצם הכריזמה שיש לו. מנהיג יכול להיות כרזמטי,דינמי וממגנט אך עם ערכים יסודיים שליליים ברמת אופיו, כגון תאוות בצע, אגואיזים וניצול לרעה של כח וכיו"ב.

Kanungo(2001) -בהתבסס על תיאוריית הייחוס בשילוב מרכבים נוספים מציין מספר מאפיינים למנהיג הכרזמטי:הוא נתפס כמי שמביא שינוי רדיקלי,הוא מפגין התנהגויות חדשניות בלתי שגרתיות וכוחות ייחודיים המתעלים מעבר לסדר החברתי הקיים,אנרגיה והתמדה ביטחון עצמי ודעתנות ולפיכך הוא ראוי לאמון. מומחיות רבה , יכולת לקיחת סיכונים אישיים על מנת להשיג את החזון,כל אלו מניעים אצל המונהגים את אותם תהליכי ייחוס של הפועל כך לעבר תפיסתו כמנהיג כרזמטי ומכאן למחויבות,ציות,מוטיבציה ונכונות למאמץ מוגבר. כריזמה מוסברת, גם על בסיס היכולת של המנהיג לשפר את תפיסת העצמי של מונהגיו על עצמם ומכאן גם היכולת להשפיע על התנהגותם.

האם אהוד ברק הינו מנהיג כרזמטי?

האם אנו מזהים אצלו יכולות למגנט אנשים או לפחות לסחוף אותם לכיוןן מדיני חדש? מסופקני. באינטארקציות של אהוד ברק עם "האדם מהרחוב" תמיד דובר עד היום על הקור הרגשי שהאיש משדר,האלטיסטיות,וחוסר האינטלגנציה הרגשית שלו עם הסובב אותו. אדם רציונלי ומבריק אולי כן,אך מנהיג כרזמטי שיודע להתחבר למונהגיו ברמה הרגשית-לא ממש.

תיאורייה נוספת שניתן לבחון היא המנהיגות משרתת . Servant leadership שתכונותיו העיקריות על פי Joseph &Winston 2005 הינן:יכולת להיות אמפטי ומבין, יכולת לרפא במובן התמיכה והחיזוק הפסיכולוגי שלעצמו ושל אחרים, ערנות ומודעות גבוהה של עצמו ושל סביבתו, ראייה מערכתית וחזון כולל "חלומות גדולים" המרכיבים חזון זה,כושר חיזוי מסוים מבחינת "חכם הרואה את הנולד",מחויבות לשרת את צרכי האחרים,מחויבות עמוקה לראיית עובדיו כתכלית בפני עצמה שיש לפתח רוחנית ואישית, יכולת ושאיפה לבנות קהילה משותפת הפועלת יחד בארגון /חברה/מצב נתון.

האם ניתן לזהות באהוד ברק-תכונות של אמפטיה,הבנה,דגש על האדם הפשוט מעבר לדמגוגיה של הדאגה ל"מסעודה משדרות" באחד ממסעותיו הפוליטים? לא בטוח. האם אהוד ברק יודע לחבר את המציאות של הגמלאים אותם הוא מנהיג והפועלים/אנשי המעמד הבינוני ,להוויה שלו כאיש עסקים סובב עולם?

האם אהוד ברק אולי הינו מנהיג אותנטי?

המנהיג האותנטי על פי Jensen (2006) הינו מנהיג המודע מאוד לעצמו,אמיתי ,כן עם עצמו ועם סביבתו, מחובר לעברו וישיר.המודעות שלו לעצמו והאופן שבו הוא מתקשר עם עמיתיו על בסיס אמיתי וישיר, מאפשר להם לבחון את עצמם מתוך ראייה מפוכחת ולעבוד על עצמם על מנת לחזק את יכולתם ואמונתם ביכולתם.המנהיג האותנטי, יוצר אמון רב יותר של העובדים בו כמנהיג וביעדי הארגון. פיתוח האנשים והשגת היעדים הארגוניים הם שתי מטרות הקשורות יחדיו מבחינת המנהיג האותנטי. גופי וג'ונס(2006) טוענים לגבי מנהיגים אותנטים ככאלה המרגישים נוח עם עצמם, הם יודעים מנין באו ומיהם והם יודעים כיצד להשתמש ברקע שלהם כדי ליצור קשר עם חסידיהם וגם עם אנשים המגיעים ממוצא אחר,רקע תרבותי שונה וכיו"ב.

עד כמה אהוד ברק במעמדו הכלכלי ובהתנהלותו הראוותנית( שהיא לגטימית כאיש עסקים אבל לא בטוח שכמנהיג מפלגת העבודה) אכן מחובר במשהו לערכים סוציאל דמוקרטים,( ולא השם ישמור -סוציאליסטים מבית היוצר של מורשתו הקיבוצית).

עד כמה הוא מסוגל בכלל, להיות מחובר לערכים ששמים דגש על רשתות ביטחון כלכליות לאלה שלא צלח מזלם לקנות דירות יוקרה במגדלי אקירוב ולנהל עסקים ומיזמים בחברות גלובליות עתירות ידע והון?(ולא חלילה לנהל מפעלים מוצלחים בישראל ואולי גם בדרך לייצר מקומות עבודה)

האם אהוד ברק אולי הוא מנהיג מעצב על פי Bass & Aovlio (1993) וניקח רק מאפיין אחד מהמודל שלהם:האם הוא מסוגל ליצור בקרב מונהגיו התייחסות אינדיבידואליתIndividual Consideration))המנהיג כאן עושה שימוש רב בהתייחסות אישית ותשומת לב, ומספק לעובדיו מענה באמצעות הדרכה וחניכה.המסר שלו הוא לתמוך בעובד לנסות, בלי לחשוש מביצוע טעויות. המנהיג מגלה הבנה לבעיות האישיות של אנשיו ומקפיד להתייחס אל כל אחד מהם כאל אדם בעל צרכים ייחודיים ולא כאל עוד בורג ב"מערכת".היחס האישי מפחית תסכולים אצל העובדים ומגביר נכונות לשיתוף פעולה ורצון לתרום ולהתפתח.

ושוב,אלו תכונות שאינם ממש מהוות "תכונות ליבה" אצל אהוד ברק.

אדם רציונלי,מבריק,אמיץ- אולי כן.

מנהיג שיודע להתחבר רגשית למונהגיו,לדבר איתם בגובה העיניים,להביען אותם,לדאוג להם באמת ולהתחבר אליהם מבחינה רגשית-זה לא ממש המגרש שלו. ולכן,שמכנים את אהוד ברק "תואם ביבי",אל לנו להתפלא על כך.הוא פשוט לא מספיק מובחן מביבי,במה הוא שונה בהתנהלותו האישית? בערכיו? במלייה החברתי שלו? רק שאצל אהוד ברק זה יותר צועק לשמיים .

בסופו של יום מנהיגה הנוכחי של מפלגת העבודה הוא איש עסקים אמיד, שחי במלייה שבו חשוב לו להפגין את עושרו,מהלכיו המועטים בנושאים החברתיים ניתנים להבנה משיקולים פוליטים של מקורות הכח שעדיין חשובים למפלגת העבודה מבחינת השרדותה(הסתדרות,ועדים וכיו"ב) אך ספק אם הם באים מסדר יום סוציאל דמוקרטי שמנהיג של מפלגה כמו מפלגת העבודה אמור להוביל.

הילתו הבטחונית והרקע העצום והרב שיש לו בביטחון מתאימים בעיקר לתפקיד של שר ביטחון אך לא ראש ממשלה.

ולכן,אל למפלגת העבודה להתלונן,מפלגה שמאפשרת למנהיגים כמו אהוד ברק לשלוט בה,היא מפלגה שמאבדת את סדר היום הכלכלי-חברתי שלה ,מאבדת את הצביון והבידול שלה מול מפלגות אחרות ונידונה בטווח הארוך לאובדן כוחה. ייתכן שאדם מוכשר כמו אהוד ברק צריך להיות בכוורת המובילה של מפלגת העבודה אבל לא לעמוד בראשה מאחר ואין הוא ניחן בכישורים הראויים של מנהיגות חברתית שפונה אל האדם ברחוב,על פי הניתוח שפרשתי כאן בקצרה.

מקורות

גונן.א זכאי.א(2005)מנהיגות ופיתוח מנהיגות-מהלכה למעשה,משירד הביטחון ההוצאה לאור.

גופי ר. וג'ונס .ג(2006) "פרדוקס "ניהול האותנטיות" והשפעתו על מנהיגות טובה" .אקזקיוטיב גליון 71 פברואר -מרץ 2006

AvolioB.M(1993)Transformational Leadership and organizational culture .public administration quarterly;pg.112

Joseph .E.E &Winston B.E(2005) "A Correlation of Servant Leadership 'Leader Trust and Organizational Trust" Leadership &Organizational Development Journal;;26/12.

Kanungo .R.N (2001) Ethical values of transactional and transformational leaders Canadian Journal of administrative sciences;18

Sanakar.Y.(2003)"Character not charisma is the critcal measure of leadership excellence" The Journal of leadership and organizational studies.vol 9.no.4.