סרטן העצמות - הבנות מהפכניות לפי הרפואה החדשה 

הקדמה
כדי להבין טוב יותר את הרקע לתגליות והמסקנות המתוארות כאן, מומלץ לקרוא באתר זה את המאמר "כיצד התפתחה הרפואה החדשה" או את ההקדמה לאחד משני המאמרים הבאים:
" סרטן השד - לפי התגליות המפתיעות של הרפואה החדשה"
" סרטן הערמונית - לפי התגליות של הרפואה החדשה"

סרטן לפי הרפואה המקובלת
ההגדרה הרפואית הנפוצה אומרת שסרטן הוא מצב בו רקמה של תאים בגוף גדלה ללא שליטה ובקרה. המקבץ של תאים אלה יוצר גידול ממאיר. לפי התיאוריה המקובלת ברפואה, תאים סרטניים יכולים לנדוד דרך הדם או צינורות הלימפה למקומות אחרים בגוף ושם הם מתחילים להתרבות. מצב זה נקרא גרורות.
נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אין לרפואה המקובלת מודל מדעי כלשהו היודע להסביר בוודאות את הסיבות להתפתחותן של מחלות סרטניות. משמעות הדבר היא שכל הטיפולים הרפואיים בסרטן כיום מבוססים על תיאוריות, ניסוי וטעיה ומחקרים סטטיסטיים.

סרטן ע"פ הרפואה החדשה
הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם, הניתן לבחינה ולאימות, אשר מסביר מה זה סרטן, מהם הגורמים למחלות הסרטן השונות, מהם התהליכים הקורים בגוף בזמן המחלה ומדוע הם קורים, כיצד תהליך זה מבוקר, כיצד תכנן הטבע את הריפוי מהמחלה ומהם הגורמים המפריעים או המונעים את השלמת הריפוי.
לפי הרפואה החדשה, כל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. הטראומה פוגעת בו-זמנית בשלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה מהו סוג הטראומה שחווה אותו אדם ובאיזה איבר תופיע המחלה.
התהליך הסרטני נשלט ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.
נסיונו של ד"ר האמר (שגילה ופיתח את הרפואה החדשה) מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולים אשר עברו לפחות באופן חלקי גם טיפול רפואי מקובל, והצלחה של כ-98% בריפוי חולים אשר לא טופלו בכימותרפיה והקרנות.

מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפחד המתלווה לגילוי סרטן עצמות ולאפשר לחולה להימנע עד כמה שאפשר מטיפולים אגרסיביים מיותרים.

מה גורם להתפתחות סרטן העצמות?
הגורם העיקרי להתפתחות סרטן העצמות הוא מצב (קונפליקט/טראומה/כישלון כלשהו) אשר מתפרש ע"י האדם במודע או שלא במודע כתחושה חזקה של אובדן הביטחון העצמי או ירידת ערך עצמי (יע"ע). תחושה זו יכולה להיות כללית ("נכשלתי בכל מה שעשיתי", "כל מפעל חיי ירד לטימיון", "הפכתי לחסר תועלת לחלוטין") או ספציפית לגבי אירוע מסויים, תחום מסויים, כישלון במבחן או משימה ספציפית וכו'. סוג הטראומה/קונפליקט מכתיב באילו עצמות תתפתח המחלה. עוצמת הקונפליקט ומשכו מכתיבים את מידת חומרת המחלה.
להלן מספר דוגמאות:
- גולגולת ועמוד שדרה צווארי - קונפליקט/טראומה של יע"ע (ירידת ערך עצמי) אינטלקטואלי.
דוגמאות: כישלון לא צפוי במבחן חשוב, מישהו בייש אותנו אינטלקטואלית בפומבי, פסק דין לחלוטין לא הוגן כנגד מישהו מקורב לנו וכו'.

- כתפיים וראש עצם הזרוע (הומרוס) - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושת כישלון ביחסים עם אנשים הקרובים לנו. זה מלווה בד"כ גם ברגשי אשמה.
דוגמאות:
כאשר הבעיה מופיעה בכתף ימין:
אצל אישה שמאלית - זה קשור לאמא שלה או לילדיה ("נכשלתי כאם. לבני היתה תאונה כי הייתי בלתי זהירה").
אצל גבר שמאלי - קשור לאביו או לילדיו ("נכשלתי כאב. לבני היתה תאונה כי הייתי לא זהיר").
אצל גבר או אישה ימניים - קשור בד"כ לבן/בת זוג או לשותפים קרובים ("אשתי עזבה אותי כי נכשלתי כבעל").

- כאשר הבעיה מופיע בכתף שמאל:
אצל אישה שמאלית - קשור בד"כ לבן הזוג ("אני לא יכולה לסלוח לעצמי שגרמתי לבעלי להיראות כה טיפש").
אצל אישה ימנית - קשור לילדיה או לאמא.
אצל גבר ימני - קשור לילדיו או לאביו ("תמיד העדפתי ילד אחד והזנחתי את השני. כל ההאשמות נגדי מוצדקות").

- כפות ידיים ואצבעות - קונפליקט יע"ע הקשור למיומנות/גמלוניות (ידיים "שמאליות"). קשור בד"כ בכישלון לבצע משהו הקשור בפעולת הידיים.
דוגמאות:
"חתכתי את עצמי כי השתמשתי בסכין בצורה שלומיאלית"
פסנתרן: "פישלתי בגדול בקטע השיא בקונצרט. אני לא מסוגל לבצע קטע זה"

- עמוד השדרה (במיוחד החלק המרכזי) - קונפליקט/טראומה של יע"ע המשפיע על כל האישיות. תחושה חזקה של יע"ע כללית ("עבודת חיי, כל מה שהשקעתי למען הילדים, ירד לטימיון", "אני לא יוצלח, חסר תועלת, שום דבר בחיים לא מצליח לי", וכו').

- חלק תחתון של עמוד השדרה - קונפליקט יע"ע הקשור לחוסר תמיכה. תחושה חזקה של חוסר תמיכה מצד בן/בת הזוג, חברים, עמיתים, הבוס וכו'.

- צוואר עצם הירך - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושה של אי יכולת להחזיק מעמד או לבצע משהו.
דוגמאות:
אצל ימניים:
ירך ימין - "אני לא מסוגל/ת לקדם את הפרוייקט הזה בעבודה"
ירך שמאל - "הבן שלי מוציא אותי מהכלים. אני לא מסוגל לטפל בזה יותר"
אצל שמאליים:
ירך ימין - "אני לא מסוגלת להכיל את העובדה שבני לא יקודם"
ירך שמאל - "אני לא מסוגלת להשלים עם בעלי. הוא פגע בי יותר מדי"

הערה: כל הנ"ל הן דוגמאות חלקיות בלבד. יתכנו גם מצבים, כולל באלה המתוארים בדוגמאות הנ"ל אשר יתפרשו אצל אנשים שונים בצורות שונות. מצב מסויים עלול לגרום לטראומות מסוגים שונים אצל אנשים שונים, ואצל חלק מהאנשים אותו מצב לא יתפרש כלל כטראומה.

תהליכים פיזיולוגיים בשלבים השונים של סרטן העצמות:
מבחינת הטבע, נראה שמטרתה של התוכנית הביולוגית המיוחדת המופיעה כסרטן העצמות היא ליצור בסופו של דבר עצם חזקה יותר ממה שהיתה בתחילה.

כאשר קורית טראומה/קונפליקט הגורמת לתחושה חזקה (מודעת או לא מודעת) של ירידת ערך עצמי (יע"ע) מתחיל תהליך של אובדן תאי עצם. כל עוד הטראומה/קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת - נמשך התהליך של אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם.
סוג הקונפליקט/טראומה קובע באיזה עצמות יתרחש התהליך של אובדן תאים (אוסטיאופורוזיס).
קצב אובדן תאי העצם תלוי בעוצמת הטראומה/קונפליקט.
אם יש בשלב זה פגיעה בתאי מח העצם, עלולה להיווצר אנמיה אמיתית - ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות.

סימפטומים אפשריים כל עוד קיימת השפעת הטראומה/קונפליקט (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית):
- מכסימום סטרס
- חשיבה כפייתית: עיסוק בלתי פוסק בבעיה, בגורמיה ובחיפוש פתרונות
- כפות ידיים ו/או רגליים קרות
- חוסר תיאבון
- אובדן משקל
- צמרמורות
- זיעה קרה
- הפרעות בשינה, קשיי הירדמות
- חיוורון
- דופק מהיר
- עליה ברמת הסוכר בדם
- רמה נמוכה של חומציות הקיבה
- בחילה
הערה: הסימפטומים הנ"ל עלולים להופיע בכל מצב בו אדם נמצא תחת השפעה אקטיבית של טראומה או קונפליקט. רק כאשר הטראומה קשורה לירידה חריפה בתחושת הערך עצמי זה יתבטא בעצמות.

שלב הריפוי:
ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי, הכולל תהליך בניה מחדש של העצם או העצמות שנפגעו. ה"שחקנים" העיקריים בתהליך שיקום העצם הם חיידקים וכן תאי דם לא בשלים (בתחילה לויקוציטים ואח"כ גם אריתרוציטים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם. תאים אלה אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם ולכן הם אינם יכולים להיות תאים סרטניים. תאים אלה מתפרקים בקלות ע"י הכבד וכל כמות עודפת שלהם מסולקת מחוץ לגוף תוך מספר ימים. מח העצם משתקם גם הוא והייצור של כדוריות הדם התקינות מכל הסוגים חוזר לרמתו הרגילה.
במשך כל שלב הריפוי נמצא החולה תחת השפעה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. זה גורם בין היתר להרחבה משמעותית (לפעמים עד פי 5 מהרגיל) של כלי הדם וצינורות הלימפה. הנפח העודף של צינורות הדם מתמלא ע"י סרום (נסיוב) הדם. המספר האמיתי של תאי הדם הרגילים המיוצרים במח העצמות נשאר נורמלי, אך מכיון שנפח הנוזל בצינורות הדם גדל מאד יראו בבדיקת דם רגילה כאילו יש מחסור בכל סוגי תאי הדם (האנמיה שמתגלה בשלב זה היא אנמיה מדומה).
בתחילת שלב הריפוי יש מחסור אמיתי בטסיות (תאי דם החיוניים לצורך תהליך קרישת הדם במקרה הצורך) ולכן יש בשלב זה סיכון מוגבר לדימומים פנימיים וחיצוניים. סכנת הדימומים קיימת גם בהמשך שלב הריפוי מאחר והריכוז היחסי של הטסיות בנוזל הדם המורחב הוא נמוך מהרגיל.
התהליך הטבעי התקין של שיקום העצם עשוי גם לכלול עיבוי של השכבה החיצונית של העצם מתחת לפריוסטאום (קרום העצם - זוהי ריקמה חיבורית צפופה העוטפת את כל משטחי העצמות מלבד באזורי המפרקים), וזה עשוי להתפרש ע"י הרופאים כגידול סרטני - אוסטאוסרקומה.
גידולה מחדש של העצם גורם למתיחת הפריוסטאום וזהו השלב הקריטי ביותר מבחינת האפשרות להופעתם של שברים ספונטניים.

הערה: אם ההשפעה האקטיבית של הטראומה/קונפליקט נמשכת זמן רב, יהיה אובדן רב של תאי עצם ובמקרה כזה ייתכנו שברים ספונטניים גם לפני התחלת שלב הריפוי.

כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו במחזור הדם, כלי הדם חוזרים לנפחם הרגיל וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד תקין רגיל.

סימפטומים אפשריים בשלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):
- הרגשת הקלה
- התרחבות כלי הדם, הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות
- התיאבון חוזר ואין בעיות הירדמות ושינה
- עייפות רבה
- נפיחויות
- דלקות
- זיהומים
- מוגלה, הפרשות שונות
- כאבים (בעיקר לקראת סוף שלב הריפוי)
- תחושה של מחלה, חולשה, לא מרגישים טוב. ייתכן חום
- ייתכנו גם סימפטומים זמניים הקשורים לתהליכים הקורים במקביל במוח כמו כאבי-ראש, סחרחורות, בחילות
- אפשרות להופעה זמנית של דלקת פרקים - כאשר הפגיעה בעצם קורית קרוב למפרק.
- אפשרות לפריצות דיסקים - כאשר הפגיעה היא בעמוד השדרה.

העייפות הרבה המורגשת בשלב זה היא הודעה של הגוף המנסה לאלץ אותנו לנוח וזאת משתי סיבות עיקריות:
1. כדי לאפשר לו להפנות את מירב המשאבים לשיקום וחיזוק העצמות.
2. כדי להימנע ככל האפשר משברי עצמות. בתחילת שלב הריפוי העצמות נמצאות במצב המדולדל ביותר בכל התהליך, ולכן זהו השלב המסוכן ביותר מבחינת האפשרות להיווצרותם של שברים.

ההסבר לכאבים החזקים בעצמות גם הוא פשוט והגיוני:
תהליך שיקום העצם ובנייתה מחדש גורם לעצם להתרחב. התרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (קרום העצם) ולכן אנחנו מרגישים את הכאבים. ככל שהעצם מתרחבת בקצב מהיר יותר ולגודל רב יותר, כך תהיה עוצמת הכאבים גדולה יותר. כאבים אלה נמשכים בד"כ כחודש וחצי עד 3 חודשים (אם אין הפרעה כלשהי בתהליך הריפוי כתוצאה מהישנות או התלקחות מחדש של הקונפליקט/טראומה).
בדומה לתחושת העייפות, גם הכאבים נועדו להכריח אותנו לנוח ולהימנע ככל האפשר ממצבים המעלים את הסיכון להיווצרות שברי עצמות.
אדם המודע לסיבת הכאבים ויודע שאלה הם כאבים של ריפוי, יוכל לסבול אותם יותר בקלות.
אדם שאינו מבין את סיבת הכאבים עלול להיכנס למצב חרדה חדש, דבר אשר עלול לעצור את תהליך הריפוי ואף לגרום לנסיגה בתהליך. פניקה מגבירה את הרגישות לכאבים. במרבית המקרים אדם כזה יחפש כל דרך אפשרית להפסיק את הכאבים והוא עלול להחליט לקבל טיפולים תרופתיים אשר אולי יקלו את הכאבים באופן זמני, אך עלולים לגרום להחמרת המצב בהמשך.

בעזרת צילומי רנטגן ניתן לעקוב בקלות אחר שיקומה של העצם ותהליך התגבשותם של תאי העצם החדשים. לפי הנקודות הלבנות המופיעות בצילום הרנטגן של העצם עלולים הרופאים לאבחן זאת כ"גרורות אוסטאובלסטיות" למרות שידוע שהאוסטיאובלסטים הם תאים בוני עצם החיוניים בתהליך הריפוי או השיקום של העצם.
לפעמים מאבחנים הרופאים את החורים בעצם כ"גרורות אוסטאוקלסטיות" (האוסטאוקלסטים הם תאים מפרקי עצם לצורך תיקונים ובניה מחדש). אבחון כזה הוא בעייתי ותמוה, מאחר ומשמעות המילה גרורה היא גידול סרטני משני, ובמקרה הזה לא רק שלא מוצאים תאים סרטניים, אלא שבמקום גידול יש חורים בעצם...

כאשר העצם נמצאת בתהליך בניה ושיקום נוצרת בה רקמת עצם רכה (callus) המתיישבת במקומות הדרושים ומתגבשת בהדרגה. אם עושים ביופסיה בעצם בשלב הריפוי, זה מחייב לחדור קודם את הפריוסטאום (קרום העצם). ישנם מקרים בהם בגלל הביופסיה חודר ה-callus דרך החור שנוצר בקרום העצם, ומתגבש מחוצה לו. התגבשות זו מאובחנת בד"כ כסרטן עצמות (אוסטאוסרקומה).
הניסיון של הרפואה החדשה מראה שהמידע אותו ניתן לקבל מצילום CT של המוח אמין כאן הרבה יותר מאשר המידע המושג בעזרת ביופסיה, דבר ההופך את הביופסיה למיותרת במקרה זה.

לאור התהליך הקורה במח העצמות ובדם, כפי שתואר למעלה, עשויות בדיקות דם בשלב הריפוי להראות סימנים הזהים למה שמאובחן ע"י הרופאים כאופייניים ללוקימיה (סרטן הדם). לפי הרפואה החדשה סימנים אלה מצביעים על תהליך ריפוי תקין. אך אם רופא אומר לנבדק שנתגלו אצלו סימנים של לוקימיה, זה עלול ליצור טראומה חדשה, עצירה של תהליך הריפוי ואולי אף התפתחותה של מחלת סרטן חדשה אצל אותו אדם.

בשלב הריפוי, במקביל להתרחבות ברמה הפיזית של כלי הדם, העצמות ורקמות אחרות, נוצרת גם נפיחות באותו אזור במוח השולט על כל התהליך הקשור למחלה זו. בצילום CT של המוח ניתן לראות נפיחות זו ככתם שחור עמוק והאבחון הרפואי יהיה "בצקת במוח". בצקת זו, החשובה לתהליך ריפוי הרקמה במוח, הולכת ופוחתת ככל שתהליך שיקום העצמות מתקדם.

משבר הריפוי (באמצע שלב הריפוי):
זהו מצב בו עלולים להופיע בצורה מרוכזת כל הסימפטומים של הטראומה/קונפליקט.
משבר הריפוי יכול להימשך כמה שניות, כמה דקות או כמה שעות. הוא נוצר כתוצאה מסיגנל סימפתטי חזק אשר תפקידו העיקרי הוא לכווץ את כלי הדם כדי לגרום להוצאה מהירה של שאריות הבצקת שנוצרה במוח כחלק מתהליך הריפוי.

החלק השני של שלב הריפוי (לאחר משבר הריפוי):
נמשך תהליך הריפוי עד להחלמה מלאה. ההשפעה הדומיננטית היא עדיין של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך היא הולכת ומתמתנת עד לחזרה מלאה לתפקוד נורמלי.

כיצד מטפלים?
כפי שניתן להבין מכל האמור עד כה, הטיפול המשמעותי ביותר הוא ללמוד להתגבר על הטראומה הרגשית או לפתור את הקונפליקט הרגשי שגרמו להופעת המחלה. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקרה על החולה עצמו, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.
ישנן שיטות שונות העוזרות להתגבר או להשתחרר מטראומות, וכל אחד צריך למצוא את השיטה המתאימה לו ביותר ואת המטפל המתאים לו ביותר.
כאשר מתרחשת טראומה הגורמת להפעלתה של מחלת סרטן, קולטים החושים שלנו את מרבית האינפרמציה הקיימת בסביבה באותו זמן - צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו'. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.
לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם ללמוד כיצד לא לאפשר לאותם דברים שנחרתו בנו להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה.
המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא הדבר העיקרי בריפוי אם היא מלווה בשינוי הגישה, ההתייחסות והחשיבה. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול יכולה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.
מאחר והגורם העיקרי לסרטן העצמות היא טראומה/קונפליקט של ירידת ערך עצמי חריפה, חיוני הוא שהטיפול יחזק את תחושת הערך העצמי של החולה ואת בטחונו העצמי. אך עיקר הטיפול הוא כאמור העבודה הפנימית שהחולה עצמו צריך לעשות ובד"כ חיוני שעבודה זו תכלול איכויות ומהויות כמו סליחה (לאחרים ולעצמו), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בטחון עצמי, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות, תקוה ואמונה.
אחד המרכיבים בשינוי הגישה או התפיסה של החולה אשר עשוי לעזור לו מאד זו היכולת לראות את חצי הכוס המלאה במקום את חצי הכוס הריקה. מרכיב נוסף זו היכולת להפריד בין עיקר לטפל.
התרבות התחרותית בה אנו חיים הטביעה בנו את הצורך להשוות את עצמנו תמיד לאחרים ולמדוד את עצמנו ביחס לנורמות המקובלות. זה גורם לכך שאנחנו מורגלים לראות את החסרונות שלנו (ושל אחרים) ביחס לנורמות המקובלות או ביחס לאנשים הבולטים והמצטיינים באותו תחום, בלי קשר אם נורמות אלה מתאימות לטבע שלנו ולייעוד שלנו, או לא. אחת התרופות הפשוטות והעוצמתיות ביותר היא לדעת לראות את הדברים הטבעיים והייחודיים לנו ולהיות שמחים בחלקנו, תוך כדי תהליך מתמיד של שיפור ועידון.

המלצות טיפוליות בנוסף לטיפולים הקשורים לשחרור מטראומות:
- לנוח ככל האפשר כאשר מרגישים עייפות רבה, ובמיוחד כאשר מתחילים כאבי העצמות. לא לעשות בשלב זה שום פעילות גופנית מאומצת. אם בעיית האוסטיאופורוזיס מופיעה בעמוד השדרה רצוי מאד לשכב במיטה בשלב זה כדי למנוע כל אפשרות של שברים בעמוד השדרה.
- להיזהר בשלב הריפוי מדברים העלולים לגרום לדימומים.
- להימנע ככל האפשר מביופסיה בעצם. בעת תהליך בניית העצם מחדש נוצרים תאי עצם חדשים (callus) הנמצאים במצב נוזלי כדי שיוכלו להגיע ולהיבנות במקומות הדרושים בעצם. כדי לעשות ביופסיה יש צורך לנקב חור בפריוסטאום. אם זה נעשה בדיוק במקום ובזמן בו נמצאים תאי העצם הנוזליים, עלולים תאים אלה לפרוץ דרך החור בפריוסטאום וליצור גידול של תאי עצם ("אוסטאוסרקומה") במקום בו הם לא היו אמורים להיות. גידול כזה המופיע מחוץ לפריוסטאום יש הכרח להוציא בניתוח.
- להימנע ככל האפשר ממורפיום בשלב הכאבים (בהנחה שאכן אלה הם כאבים כתוצאה משיקומה של העצם).
- להימנע ככל האפשר מאנטיביוטיקה, מכיון שהיא מחסלת את החיידקים העוזרים לשיקום העצם.
- לגלות מה גרם לתחושת יע"ע, ומהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו. ללמד את עצמנו בעזרת עבודה של מודעות כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עלינו. אם משהו גורם לנו שוב לתחושה חזקה של יע"ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.
- יש חשיבות רבה לתמיכה אמיתית מצד קרובי משפחה וחברים. צריך לעזור לחולים אלה לחזק את בטחונם העצמי ואת ההערכה העצמית שלהם וזאת ע"י הקרנת חום, אהבה, הערכה והדגשת התכונות החיוביות של החולה

תזונה ותוספי תזונה:
לאכול הרבה סלק חי ולשתות מיץ סלק.
לאכול הרבה ירקות עלים ירוקים ועגבניות.
להקפיד שבכל ארוחה יהיו תמיד יותר מאכלים יוצרי בסיסיות מאשר מאכלים יוצרי חומציות

חשוב להתאים את התזונה ותוספי התזונה באופן אישי לכל חולה. ייתכנו מקרים שגם המאכלים הנ"ל, שבד"כ הם טובים למרבית החולים, לא יתאימו לחולה מסויים.
בדיקה קינסיולוגית היא אחד מכלי העזר הטובים למציאת התזונה ותוספי התזונה המתאימים לנבדק.
בכל מקרה רצוי מאד לא לעשות צום לפני השלמת שני שלבי הריפוי.

ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חזקים במיוחד המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים בגוף, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת. הביו-מגנטים מזרזים ומשפרים את תהליך הריפוי. חשוב להקפיד על המיקום הנכון והקוטביות הנכונה של המגנטים, לפי הנחיות של מטפל המתמצא בתחום זה.

פעילות גופנית: חשוב להתאים את הפעילות למצבו של החולה.

חשיפה לשמש: מומלץ מאד להיחשף לשמש לפחות 15-20 דקות ביום. כידוע, אחד המרכיבים העיקריים של העצמות הוא הסידן. כדי שהסידן במזון ייספח למחזור הדם בצורה יעילה יש צורך בויטמין D. הויטמין D מיוצר בגוף כתוצאה מחשיפת העור לקרינה האולטרה-סגולית של השמש.

האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות:
הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת.
הכימותרפיה אכן מכווצת את הגידול שנבנה על העצם. אך מאחר וגידול זה הוא למעשה חלק מתהליך הריפוי, השיקום וחיזוק העצם, פוגעת הכימותרפיה בתהליך הריפוי. הכימותרפיה גם פוגעת בחיידקים שתפקידם לעזור בשיקום העצם, כך שהנזק הוא כפול, וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את הפגיעה שגורמת הכימותרפיה למערכת החיסונית, לכלי הדם ועוד.


מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. בכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.


מקורות:
Bone SBS. By Dr. med. Ryke Geerd Hamer
Expert opinion on New Medicine by Prof. Dr. Hans-Ulrich Niemitz
HOW SCIENTIFIC ARE ORTHODOX CANCER TREATMENTS?
Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6
GNM Seminar Two