חרדות ופוביות בקרב נשים 

להפרעות החרדה השפעה גדולה על חיי היומיום בחברה המודרנית עקב שכיחותן הגבוהה והשפעתן על אורח החיים המודרני: השימוש במטוסים ומעליות מצד אחד ומצד שני הדרישות לרמות תיפקוד גבוהות בבית ומחוצה לו. עובדה זו בולטת בייחוד אצל נשים וזאת עקב השכיחות הגבוהה יותר של הפרעות אלה בקרבן.

אחד המחקרים האפידמיולוגיים הנחשבים ביותר (NCS) העריך כי אחת מכל שלוש נשים תסבול מלפחות הפרעת חרדה אחת במהלך חייה.

 אם נוסיף לכך את העובדה שרק 20-30% מהסובלים מהפרעות חרדה מטופלים, ואחוז המטופלים בקרב הנשים אף נמוך יותר- הרי שלפנינו נמצאות קבוצה של הפרעות הפוגעות במידה ניכרת באיכות חייהן של הנשים ולמרות הטיפול היעיל והפשוט יחסית מספר הנהנים ממנו הוא נמוך.

מהן הפרעות החרדה?

 זוהי קבוצה גדולה יחסית של הפרעות שהסימפטום המרכזי בהן היא כמובן החרדה, אותו מצב פיזיולוגי היוצר תחושה של פחד או אי נוחות בולטת ומלווה בסימפטומים גופניים שונים כמו קושי בנשימה, דפיקות לב מואצות, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, בחילות, ועוד.

מצב זה הינו תגובה נורמלית למצבי דחק המסייע לנו להתמודד בסיטואציות שונות כמו התמודדות עם בחינה ולתפקד בסיטואציה הגורמת ללחץ, אך לעיתים כאשר עוצמת החרדה הינה גבוהה מדי היא פוגעת בתפקודנו במקום לשפר אותו ואז הופכת לסימפטום של הפרעת חרדה.

הפרעות החרדה העיקריות המוכרות הן : הפרעת חרדה כללית, הפרעת אימה או פאניקה, פוביות, פוביה חברתית, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעה פוסט טראומטית.

השכיחות הגבוהה של הפרעות חרדה אצל נשים מוסברת בשתי קבוצות של גורמים, הקבוצה הראשונה הינה ביולוגית, ובעיקר פעילות המערכת ההורמונאלית השונה בין גברים לנשים, והשנייה הינה קבוצת הגורמים הסביבתיים.

 גורמים ביולוגיים:

ישנן מספר עובדות הקושרות את מערכת ההורמונאלית הנשית להפרעות החרדה:

1. ירידה חדה באסטרוגן ופרוגסטרון במהלך המחזור החודשי גורמת להחמרה בסימפטומים חרדתיים.

2. לנשים עם הפרעת חרדה יש תסמונת קדם ויסתית קשה יותר.

3. שימוש בגלולות למניעת הריון יכול להגביר הופעת התקפי חרדה.

 4. שכיחות התקפי החרדה יורדת לאחר גיל הבלות.

 5. יש ירידה בהתקפי החרדה במהלך ההיריון עקב האפקט המגן של הפרוגסטרון אצל כ- 50% מהנשים, אם כי אצל האחרות יכולה להיות גם החמרה.

6. ישנה שכיחות גבוהה מהמצופה של הופעת הפרעת חרדה ב-12 השבועות שלאחר הלידה.

 עובדות אלה שנמצאו במחקרים שונים לאורך השנים מלמדות על הקשר ההדוק שבין הסימפטומים החרדתיים והמחזור ההורמונאלי הנשי.

גורמים סביבתיים:

בין הגורמים הסביבתיים השונים המשפיעים על הסיכון להופעת הפרעת חרדה ניתן למנות את גורמי הסיכון הקשורים לאירועי חיים כמו:

 1. גירושי ההורים בגיל צעיר.

 2. מות אחד ההורים בגיל צעיר.

3. sexual abuse התעללות מינית בגיל ילדות.

 4. גיל – רבות מהפרעות החרדה מופיעות לראשונה בגילאים 15-35 אולם ישנן הפרעות כמו למשל חרדת הטיסה(שהיא אחת מהפוביות השכיחות ביותר) שהסיכוי לפתחן עולה עם הגיל .

 5. התפקיד האימהי- נשים רבות מדווחות על הגברה בתחושת החרדה כאשר הן הופכות לאימהות, הדאגה לילדים הופכת להיות מרכזית ויכולה להשפיע על הופעת הפרעת חרדה כללית שמתבטאת בדאגנות מוגזמת לעצמך או לקרובים אליך למשל כאשר מישהו מהילדים מאחר או מגלה סימנים של מחלה כלשהיא.

התפקיד האימהי יכול לבוא לידי ביטוי גם בהופעת חרדת הטיסה- נשים רבות מדווחות כי הן נמנעות או חרדות בטיסה מתוך מחשבה שאינן מוכנות לקחת סיכון שישאיר את ילדיהן יתומים – ולכן ישנן נשים המוכנות לטוס אך לא מוכנות שהבעל יטוס איתן באותה טיסה.

6 . תקיפה מינית או אלימות ביתית מכל סוג מגבירים הסיכון להופעת הפרעה פוסט טראומטית, ומכיוון שנשים חשופות לאירועים שכאלה בשכיחות גבוהה יותר הן נמצאות בסיכון גבוה יותר.

 7. שכיחות גבוהה יותר של הפרעות חרדה בקרב הבלתי מועסקים.

 ישנם הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים גם בהתמודדות עם הפרעת החרדה:

אצל נשים יש יותר הימנעות פובית- כלומר נשים הסובלות מהתקפי חרדה תמנענה יותר מגברים מלהיכנס לסיטואציה שבה הן עלולות לחוות חרדה או שידאגו לליווי של בן משפחה או מלווה אחר .

עובדה זו גורמת לכך שהפרעות החרדה גורמות לנכות תפקודית ניכרת יותר בקרב הנשים.

למרות כל האמור לעיל אחוז הנשים הפונות לטיפול עקב תסמינים של חרדה הוא נמוך מהצפוי, ואף נמוך מאחוז הפונים בקרב הגברים.

הסיבות העיקריות לכך שנשים אינן פונות לטיפול הן:

1. סטיגמה- החשש כי מדובר במחלת נפש עם כל הדיעות הקדומות הקשורות בכך והמשמעויות החברתיות המיושנות המודבקות לטיפול פסיכיאטרי / פסיכולוגי.

2. תפקוד חברתי- נשים רבות הסובלות מפוביות מוצאות לעצמן תפקידים שאינם כרוכים בהתמודדות עם חרדה כמו הופעה בפני קהל או טיסות לחו"ל.

 3. חוסר מודעות – הפרעות החרדה מאובחנות בחסר – כלומר נשים רבות הסובלות מהפרעת חרדה ממשיכות לקבל טיפול לא מתאים מכיוון שלא אובחנו נכונה והן מרבות לפנות לרופא המשפחה או לרופאים אחרים עם תלונות גופניות בלתי מוסברות.

הכרת ההפרעות על ידי מי שסובל מהן כמו גם הכרת אפשרויות הטיפול מגדיל מאוד את מספר הפונים לטיפול.

 ישנם שני סוגי טיפול עיקריים בהפרעות החרדה טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

 הטיפול התרופתי כולל תרופות לטיפול ארוך טווח או טיפול בתרופות קצרות טווח שבהן תרופות ההרגעה השונות. גם בדפוסי השימוש בתרופות ישנו הבדל בין הגברים לנשים- בעוד שהגברים משתמשים יותר בתרופות לטווח הארוך- דוגמת סרוקסט ציפרלקס ואחרות, הנשים נוטות יותר להשתמש בתרופות לטווח קצר דוגמת הואליום , קלונקס , קסנקס ואחרות.

 הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הינו טיפול לא תרופתי שמתמקד בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות בהתמודדות עם החרדה, באמצעות חשיפה הדרגתית לסיטואציה הגורמת לחרדה .

 טיפול זה קשור גם להתפתחות מבטיחה ומסקרנת במיוחד והיא השימוש בטכנולוגיות מתקדמות ליצירת מציאות מדומה על מנת להתמודד עם הסיטואציות החרדתיות או הפוביות.

אודות טכנולוגיית מציאות וירטואלית:בארה"ב , מיושמת טכנולוגיה זו בטיפול בפוביות בהצלחה רבה והתוצאות הטפוליות מראות כי כ-90% מהמטופלים בטכנולוגיה הוירטואלית, השאירו את הפחדים מאחוריהם ונהנים משיפור ניכר באיכות חייהם ובתפקודם.

 הטכנולוגיה מאפשרת להפגיש את המטופל עם סיטואציות מדומות מהחיים באמצעות משקפי D3 , עם מסכי טלוויזיה ואוזניות סטראופוניות כדי לחוות חוויה ויזואלית וקולית גם יחד. למעשה המטופל חווה באמצעות המשקפיים סימולציה של מציאות תלת- מימדית, המשלבת תמונות, קול ותנועה. הסביבה הווירטואלית מבוקרת לחלוטין על ידי המטפל, ויש באפשרותו לראות ולשמוע את חוויות במטופל בעולם הוירטואלי באמצעות מחשב. המטפל יכול לתמרן ולהתאים סיטואציות בדיוק לצרכים המתגבשים במהלך הטיפול. בכך, מבטיחה השיטה חשיפה יעילה ואינטימית, בתנאי משרד, ונמצאת תחת שליטה מלאה וליווי צמוד של המטפל.

 בין 10%-20% מהאוכלוסיה סובלים מחמישה סוגי פוביות שכיחות. החיים המודרניים מקשים עלינו יותר ויותר, לחיות עם הפוביות ו"לעקוף" את המגבלות שהן מטילות. לדוגמא, הבנייה המודרנית כוללת יותר בנינים גבוהים ולכן האפשרות לעקוף את פובית המעליות באמצעות טיפוס במדרגות הופכת ללא ישימה ; קיים קושי גדל והולך להימנע מטיסות בין אם לצרכי עבודה ובין אם לצרכי חופש. למעשה, ההנעה לטיפול היא בדר"כ מתוך מצוקה וחוסר יכולת לתפקד, בעיקר בתחום העבודה.בהעדר טיפול לעיתים עוצמת הפוביה הולכת ומתגברת עד כדי פגיעה ממשית באיכות החיים

 לסיכום, הפרעות החרדה הינן גורם בעל משמעות הפוגע באיכות חייהן של נשים רבות, הטיפולים החדשניים הקיימים היום , הן התרופתיים והן הלא תרופתיים מאפשרים שיפור ניכר באיכות החיים והקטנת סיכונים בריאותיים אחרים, שכן לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה לא מטופלות יש סיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות גופניות שונות, יש אחוזים גבוהים יותר של התמכרויות, עישון וכן סיכויים גבוהים יותר להתפתחות דיכאון.