תוכן התסקיר המוגש על ידי פקיד הסעד 

מטרת התסקיר היא להביא בפני בית-המשפט את כל העובדות הרלוונטיות. על התסקיר להכיל מידע אובייקטיבי ומהימן על המטופל וסביבתו.
החוק שותק בנוגע לשאלה מה צריך תסקיר להכיל והדבר נגזר ממידת מעורבותו של פקיד הסעד בהליכים. על התסקיר לתמצת את הבעיות והקשיים שהביאו את המטופל למצב שהצריך עזרה וסיוע מרשויות הרווחה, לרבות מצוקות בריאותיות, נפשיות וכלכליות. בנוסף צריך התסקיר לכלול הצעה לטיפול לשיקום המטופל.
כאשר מגיעה פנייה להגשת תסקיר, מצד ערכאה שיפוטית או היועץ המשפטי לממשלה, על פקיד הסעד להתחיל בעריכת התסקיר: הזמנת בני המשפחה, זימון ההורים ביחד ולחוד, איסוף נתונים ממשרד החינוך, בראיות ורווחה בקהילה, פגישה עם הילדים (לחוד וביחד עם הוריהם), איסוף נתונים ממטפלים ומוסדות עימם נמצאת המשפחה בקשר וריכוז מידע מגורמים רלוונטיים.
על פקיד הסעד לערוך את התסקיר, אך ורק לאחר קיום ביקור בית, אחד לפחות, וביקורים נוספים על-פי הצורך. על פקיד הסעד לבצע גם ביקורי פתע, ולהגיע ללא התראה מוקדמת[1].
התסקיר יבוסס על מידע שאסף פקיד הסעד ויכלול מידע שנמסר לו מפי המטופל עצמו וכן מידע שנמסר לו מפי סביבתו הקרובה. למעשה כל מי שיש לו ידיעה רלוונטית אודות מצבו של המטופל, נדרש לשתף פעולה עם פקיד הסעד ולמסור לו פרטים.
אין מניעה שהתסקיר יכלול פרטים מפי השמועה ובלבד שנבדקה מהימנותם וסבירותם, בשל הסכנה שאולי מדובר בלשון הרע ואינטרסים זרים. פקיד הסעד מוסמך לערוך חקירות ובדיקות מקיפות להכנת התסקיר, ולחקור כל מי שיש לו ידיעות על הנזקק, מכאן שניתן, וכמעט בלתי נמנע, לכלול עובדות שיסודן בעדויות שמיעה.
במידה ובמהלך דיון מובעת התנגדות לקבילותן, ניתן להוכיחן[2] ולהפריכן על-ידי חקירת פקיד הסעד, או חקירת המקור שממנו קיבל פקיד הסעד את המידע, או על-ידי ראיות עצמאיות.
מטרת התסקיר היא לשכנע את בית-המשפט, לקבל את דרכי הטיפול המוצעות למען שיקום הנזקק ומוטב להתמקד בזה. אין צורך לכלול בתסקיר עובדות להוכחת נזקקות (שכן אלו כבר נדונו בשלב מוקדם יותר). כמו-כן, מוטב שלא לכלול בתסקיר עובדות שאנן רלוונטיות ואין בהן כדי להועיל ובייחוד עובדות שהובאו מפי השמועה ואין לפקיד הסעד כל דרך לאששן. לעיתים ציון עובדות כגון: משפחה הרוסה, אב עבריין או אלכוהוליסט/מסומם - יש בהן חשיבות לקביעת דרכי הטיפול, אולם לעיתים אזכור כזה יכול לגרור התנגדויות חריפות והתפרצויות אימפולסיביות. אם אפשרי הדבר, רצוי להימנע מאזכורים דוגמת אלו במיוחד כאשר אין דרך להוכיחן עובדתית, או שאין במשקלם בכדי לשנות משהו[3].


--------------------------------------------------------------------------------

[1] תקנה 6.1.2 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[2] ע"א 2393/92 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מז(1) 221, 228.
[3] א' שרון, "קטינים בסיכון" המכון למחקרי משפט וכלכלה, 1998.