טחינה היא יותר מסתם מאכל. קודם כל, מדובר במאכל טעים וגם בריא מאד. יש כאלה שיאמרו לכם שמדובר במוסד קולינרי של ממש.
אצלי הטחינה היא "מהבית", ואחרי 30 שנים של אכילה וכמה שנים של מחקר אינטנסיבי, אני מרגיש ש"רק התחלתי".
לפני שנמשיך, כמה מילים על מה טחינה איננה: "סלט טחינה" או כל מוצר תעשייתי מוכן אחר איננו טחינה אמיתית. טחינה היא טעימה ובריאה כשמכינים ואוכלים אותה מייד.
לסלטי הטחינה מוסיפים חומרים משמרים, חומצות מאכל, עמילן, ועוד כהנה וכהנה עושי-צרבת וצרות אחרות.
כשאני מדבר על "טחינה", אני מתכוון לדבר האמיתי: טחינה שהכנתם בעצמכם. המתכון פשוט להפליא:
המצרכים
רבע מיכל טחינה גולמית
שליש כוס מים
מיץ מחצי לימון
שן שום
פטרוזיליה
הכמויות לא מדוייקות, כי הטחינה תגיב אחרת למים בהתאם לסוג ולמזג האוויר. לכו עם הרגש:
אופן ההכנה
שופכים את הטחינה הגולמית לקערית קטנה או צלחת עמוקה. מוסיפים מעט מים ובוחשים במזלג. אחרי זמן מה הטחינה מתעבה ומתחילה להתקשות - מוסיפים עוד מים ונזהרים שלא "לשבור" את הטחינה.
כשהטחינה נעשית מעט יותר דלילה (אבל עדיין סמיכה), מוסיפים את הלימון והמלח ומערבבים. טועמים, מוסיפים את השום, הפטרוזיליה ועוד קצת מים עם צריך. מתקנים בהתאם לטעם ומגישים לשולחן עם פיתות חמות.
תוספות אפשריות: קצת כמון, שמן זית למעלה, הרבה מאד פטרוזיליה קצוצה דקדקדק אם אתם אוהבים את הטחינה שלכם ירוקה.
הכנה נכונה של טחינה היא מיומנות נרכשת. יכול להיות שהטחינה תצא לכם נהדרת בפעם הראשונה, ויכול להיות שתשתפרו מפעם לפעם.
חשוב: השתמשו בטחינה גולמית טובה: "היונה" היא עדינה וטעימה בערך לכולם. "טחינה זהב" ו"הנסיך" קצת יותר מאתגרות אבל טובות מאד. יש גם מוצרי טחינה מלאים, אורגניים וכו', שאמורים להיות בריאים יותר ויש כאלה שגם אוהבים יותר את הטעם שלהם (אני לא, אגב).
השימוש בטחינה טובה הוא גם המפתח לקבלת חומוס טוב, והכרחי בכל מתכון - ויש רבים כאלה - שמנצל את הטעם והתכונות המיוחדים של הטחינה.
אצלי הטחינה היא "מהבית", ואחרי 30 שנים של אכילה וכמה שנים של מחקר אינטנסיבי, אני מרגיש ש"רק התחלתי".
לפני שנמשיך, כמה מילים על מה טחינה איננה: "סלט טחינה" או כל מוצר תעשייתי מוכן אחר איננו טחינה אמיתית. טחינה היא טעימה ובריאה כשמכינים ואוכלים אותה מייד.
לסלטי הטחינה מוסיפים חומרים משמרים, חומצות מאכל, עמילן, ועוד כהנה וכהנה עושי-צרבת וצרות אחרות.
כשאני מדבר על "טחינה", אני מתכוון לדבר האמיתי: טחינה שהכנתם בעצמכם. המתכון פשוט להפליא:
המצרכים
רבע מיכל טחינה גולמית
שליש כוס מים
מיץ מחצי לימון
שן שום
פטרוזיליה
הכמויות לא מדוייקות, כי הטחינה תגיב אחרת למים בהתאם לסוג ולמזג האוויר. לכו עם הרגש:
אופן ההכנה
שופכים את הטחינה הגולמית לקערית קטנה או צלחת עמוקה. מוסיפים מעט מים ובוחשים במזלג. אחרי זמן מה הטחינה מתעבה ומתחילה להתקשות - מוסיפים עוד מים ונזהרים שלא "לשבור" את הטחינה.
כשהטחינה נעשית מעט יותר דלילה (אבל עדיין סמיכה), מוסיפים את הלימון והמלח ומערבבים. טועמים, מוסיפים את השום, הפטרוזיליה ועוד קצת מים עם צריך. מתקנים בהתאם לטעם ומגישים לשולחן עם פיתות חמות.
תוספות אפשריות: קצת כמון, שמן זית למעלה, הרבה מאד פטרוזיליה קצוצה דקדקדק אם אתם אוהבים את הטחינה שלכם ירוקה.
הכנה נכונה של טחינה היא מיומנות נרכשת. יכול להיות שהטחינה תצא לכם נהדרת בפעם הראשונה, ויכול להיות שתשתפרו מפעם לפעם.
חשוב: השתמשו בטחינה גולמית טובה: "היונה" היא עדינה וטעימה בערך לכולם. "טחינה זהב" ו"הנסיך" קצת יותר מאתגרות אבל טובות מאד. יש גם מוצרי טחינה מלאים, אורגניים וכו', שאמורים להיות בריאים יותר ויש כאלה שגם אוהבים יותר את הטעם שלהם (אני לא, אגב).
השימוש בטחינה טובה הוא גם המפתח לקבלת חומוס טוב, והכרחי בכל מתכון - ויש רבים כאלה - שמנצל את הטעם והתכונות המיוחדים של הטחינה.
שוקי גלילי הוא עיתונאי ואיש מחשבים, שאוהב אוכל טוב ובמיוחד טחינה. לחובבי הטחינה שביניכם כדאי לבקר גם באתר שלו.
