מי הם המסכנים ביותר 

לא אחת אנחנו רואים או שומעים על משפחות קשות יום, חלקן משפחות חד הוריות, את חלקן אנחנו מכירים, רובן מטופלות על ידי גורמי הרווחה, וליבנו נצבט בחמלה. אנחנו יכולים להבין את הקושי שלהם, רוצים לעזור, אך איך נדע מי הם המסכנים שלהם כדאי ורצוי לעזור ומי הם המסכנים המקצועיים כפי שמישהו פעם הגדיר בפני, אותם אלו שאכן קשה להם, אך רגילים בעיקר שאחרים יעזרו להם בכל דבר ולא תמיד מתאמצים מספיק לשנות ולשפר בעצמם את מציאות חייהם.

ובכן המסכנים ביותר הם אלה שאינם יודעים לבקש. אלה שאין להם לפעמים כמעט מה לאכול אך כשתשאל אותם מה המצב הם תמיד יגידו בסדר, וכשהם יאלצו לבקש עזרה הם יתנצלו ויסבירו ולא ירגישו שמישהו חייב להם משהו. הם גם בדרך כלל אינם רואים את עצמם כמסכנים ומנסים להסתדר עם מה שיש.

לעומתם יש את אלה שאינם מתקשים לבקש ושיצפו מראש לעזרה, עוד לפני שהם יחשבו מה הם יכולים לעשות וכל הזמן יספרו כמה הם מסכנים על מנת לעורר את רחמיך שתעזור להם. והם לא המסכנים ביותר. יש להם קשיי קיום בדרך כלל אך הם לא תמיד עושים מאמצים לשנות את המצב ולהתמודד עם השינויים והמאמץ הנדרש על מנת לשנות את המצב. הקשיים שלהם אמיתיים ונובעים מהרבה בעיות שאנחנו כחברה צריכים לעזור בפתרונן, כמו שכר הוגן ועידוד להשתלמויות וכדו'.גם לאלה צריך לעזור אך בצורה מושכלת וראשית יש לעזור ולשלבם במעגל העבודה ובמשרה מלאה בהדרגה.

מסכנים מקצועיים יכולים להיות מכל השכבות, יש גם כאלה שיש להם ותמיד יתלוננו כמה חסר וכמה קשה אך אני אתמקד באותם אלה שבאמת מתקשים, ושסדרי העדיפויות שלהם הם על דברים קיומיים ולא אם לנסוע לחו"ל או לצימר.

כאשר אנו נתקלים בקושי של אותם אנשים אנחנו בדרך כלל רוצים לעזור, אך האם אנחנו עושים את המעשה הנכון? ובכן במקרים האלה צריך להיזהר. אם אנחנו נעזור במקרה של קושי, אנחנו כביכול מרגילים אותם שתמיד יש מישהו שיעזור ובכך מונעים מהם את תחושת המצוקה שהיא לא נעימה ,אך לפעמים היא הדרך היחידה שתזיז אותם לעשות מעשה. אנחנו כביכול מתערבים בתוכנית של אלוהים. מצוקה היא מצב בו אלוהים נותן לאדם קושי כדי להתגבר עליו וכלים כדי להתגבר עליו, אבל בדרך כלל זה כרוך במאמץ, באי נוחות, בהשקעה, בהתמודדות קשה והיא לא תמיד הבחירה הנוחה. אם אנחנו עוזרים כל הזמן אנחנו למעשה נותנים להם פתרון נוח ולא מעודדים אותם לעשות מעשה ולעזור לעצמם, לקחת אחריות ולעשות.אנחנו צריכים לתת את הכלים.

אם אנחנו בכל זאת רוצים לעזור, ולפעמים זה מישהו ממשפחתנו הקרובה, רצוי לעזור בנתינה ממוקדת ומוגבלת. לעזור בקיום היומיומי אם המצב חמוראך בעיקר לנסות ולעזור במשהו שיקדם את אותו אדם מקצועית, למשל לשלוח אותו לקורס מקצועי, לממן את הבייביסיטר לילדים בשעה שהוא הולך לעבודה חדשה לתקופה מוגבלת, לעזור לאותו אדם לחפש עבודה טובה וכדומה.

חשוב לציין ולהדגיש שזו לא בושה לבקש ולקבל עזרה, וכל אחד מאיתנו יכול להגיע למצב בו יזדקק לעזרה, אף אחד לא חסין מזה. אך כאשר אדם נעזר על מנת לעזור לעצמו
זה שונה מאדם שהופך תלוי בעזרה ומבקש אותה לכל דבר מבלי לנסות אפילו לעזור לעצמו.

אנחנו רואים בטלוויזיה תמונות קשות של מצוקה, עמותות רבות מחלקות סלי מזון לנזקקים. חלק מהם יכלו להסתדר גם בלי זה. הנזקקים האמיתיים הם ברובם אותם קשישים שאינם יכולים לשנות את מצבם וכן אנשים שיש להם מצוקה זמנית בגלל פיטורין או מחלה פתאומית. אך חלק הם כאלה שלוקחים כי יש מי שנותן, ואם יש מישהו שנותן למה לא לקחת.

יחד עם זאת חשוב לזכור כאמור שיש מסכנים. כאלה שעובדים ומנסים לשרוד ומתקשים, ונזרקים מביתם בגלל חובות ומשכנתאות שחוזרות, כאלה שפוטרו במפתיע בשעה שלקחו עליהם מחויבויות שונות כאמור, כאלה שהם או ילדיהם חלו פתאום במחלה קשה והם נאלצו לעזוב את עבודתם ובקושי שורדים וכדו', משפחות חד הוריות שעובדות בכמה עבודות ובקושי שורדים. לאנשים אלה רצוי לעזור גם בקיום היומיומי. והם אלה שבדרך כלל מתקשים לבקש ורובם נופלים בין הכיסאות ואינם מקבלים עזרה משום גורם. בהרבה מקרים מדובר דווקא במשפחות מבני המעמד הבינוני.

ראיתי בטלוויזיה אם חד הורית ובת שנזרקו מביתם, חלק מהילדים נלקחו בשל המצב הכלכלי מהבית לפנימיות, האם עובדת אך משתכרת פרוטות והיא ביקשה עזרה בדיור ציבורי. היא לא פנתה בתלונה על הרשויות, דיברה בשקט ונראתה חסרת אונים. היא לא עשתה מעצמה מסכנה. אלה המסכנים ביותר ,אלה כאמור המתקשים לבקש.