אלי גיא: סקירות ספרים לאמזון דוט קום, 2003
א. תחילת שנות החמישים: "העוצמה האישית", ו"הגוף והתנהגות בוגרת"
העוצמה האישית (The Potent Self)
מתי נכתב ספר זה? "לפני, בזמן ואחרי 'גוף והתנהגות בוגרת', שראה אור ב-1949" (מצוטט מהקדמת העורך למהדורת 1985 של הספר בכריכה רכה). כבר אז משה כתב בשביל "הקורא הכללי", אבל באותה עת הוא החליט לא לפרסם את הספר הזה עד שיזכה להכרתה של הקהילה המדעית.
ייחודיותו של הספר בין ספרי המחבר נרמזת בכותרתו: הדיון הרחב בטבעה של המיניות אצל האדם, המכשולים בדרכה והפוטנציאל שלה. בהקשר הזה יש לרעיונותיו הכלליים איכות מיוחד של דחיפות. כמו בכל כתביו של משה, הפרספקטיבה שלו רחבה באופן בלתי רגיל ובכל זאת, הסגנון תמציתי ביותר.
כולנו מכירים את "האמירה הנפלאה: 'ואהבת לרעך כמוך... אבל יש מקום גם לאמירה הסימטרית". יש סכנה בצורות אהבת-הזולת שהן למעשה ביטוי כפייתי של חרדה ביחסים חברתיים. מה הם גבולות יכולתו של האדם? "יש הרבה מן המשותף לזעם ולאהבה חסרי אונים. בשניהם יש רצון מופרז לעשות... בשניהם 'צריך ל...' קודם ל'רוצה ל...' ". מכאן המחבר עובר לדיון בספונטניות (שאותה הוא מעמיד לעומת הפעולה הכפייתית): "ביסוד כל החרדות... עומדת הכפייה הפנימית". היכן אפוא הגבול בין תגובה אוטומטית (תגובת רפלקס) והפעולה הנעשית מתוך ההבחירה החופשית (הנלמדת)? החברה מאלפת את הרצון הפרטי ומגבילה אותו. לפעמים היא מענישה בחומרה על סטיות מדרישותיה. "... אל לנו לראות בקרירות המינית אצל האישה ובאימפוטנטיות אצל הגבר מגרעות, אלא תוצאות של השגה מוצלחת של חינוך לקוי." אנו תלויים. אנו שואפים לבגרות. בגרות משמעותה הפחתת התלות. המשחק אינו פשוט. לעולם תוצאה בלתי מיטבית של תהליך ההתבגרות משאירה את עקבותיה ביציבה. "יציבה היא מושג מטעה, מכיוון שהוא מרמז על קיבעון", אבל לאמתו של דבר הוא מתאר את "השימוש בעצמי בשלמותו בהשגה ובתחזוקה של... תצורה ותנוחה". המחבר ממשיך בדיון בשאלת יחסי גוף-נפש. "מה שנחוץ הוא גישה חיובית להכוונה עצמית... בקרה, הפיזיולוגיה של העשייה". "תבנית פעולתו של הבוגר בעל היכולת היא פשוטה כל כך עד שלעולם הוא לא יוכל להבין את המורכבות שמסבכת את חייו של האדם המוגבל".
בנקודה זו המחבר מביא את הדיון ביציבה טובה ובדוגמאות ספציפיות של שיטתו (שבזכותה הוא קנה את פרסומו הרב). ואז משה חוזר להיבטים הרחבים יותר של "הפיזיולוגיה והסדר החברתי". בהקשר זה הוא מדגיש היבט של המיניות ש"רק לעתים רחוקות מכירים בו": ה"הסדרה של האיזון הסימפטתי והפרה-סימפטתי". תיאור נדיר והדרכה במה שנחוץ לתיאום בין הבטן, האגן והראש הוא אחד מהקטעים המעולים שבכל הספר.
משה מסיים ב"קצת פילוסופיה": "מטרתנו היא לגלות מה אתה באמת רוצה". ובסוף - כמה תיאורי מקרה.
סקירת ספריו של משה אינה עניין של מה בכך, ולכן אני ממליץ לעיין בספר עצמו. כמו בספריו האחרים של משה, גם כאן יש תמהיל של ידיד ושל מורה דרך, עשיר בתובנות שלא איבדו מאומה מהמקוריות שלהן במרוצת יותר מחמישים השנים שחלפו מאז נכתב הספר.
הגוף והתנהגות בוגרת (Body and Mature Behaviour)
"אני טוען שנוקשות... כלומר הדבקות בעיקרון עד כדי לשלול לחלוטין את העיקרון ההפוך לו, מנוגדת לחוקי החיים". כך כתב פלדנקרייז בספרו זה משנת 1949, כשהיה כבן 45 וכבר הג'ודוקא האירופי הבכיר ביותר ודוקטור להנדסת חשמל. באותן שנים הוא השתקע לזמן מה בבריטניה, לאחר שהיגר מרוסיה (שבה נולד) לפלסטינה, ואחרי כן נסע לפריז, שבה שהה כמה שנים ללימודי הפיזיקה ולאימונים בג'ודו. ספר זה מגיש את התמצית של הפרספקטיבה הרחבה באופן בלתי רגיל על הפתיחה מחדש של הנתיב להתפתחות אישית.
כאן הוא מעמיד את עצמו בשורה עם גדולי מורי הדרך של זמנו בחיפוש אחר מרפא מחוליים, הן פיזיים הן נפשיים. המוטו שלו הוא הלמידה, שהיא, בעיניו, "מותר האדם". הלמידה במובנה העמוק, הדינמי, של יצירה ושימוש בלתי פוסקים באופציות חדשות להתנסות ולפעולה. לימוד תמידי מחייב שלא נשכך ש"...העקרונות שאנו לומדים הם בעצמם בני חלוף ואינם מוחלטים". בספר זה הוא מציג בפני הקורא המשכיל את יסודות גישתו. קריאת הספר מחייבת להתמודד עם סגנון מאתגר, החודר ישירות לתמצית הסוגיות שנראו למשה משה בעבודתו בשיטתו.
תיאור תמציתי של תנאי הקיום שלו, ובתוך זה: נירולוגיה, פרה-היסטוריה, התפתחות הילד, יחסי יחיד-חברה, ועוד. דיון נדיר בדיוקו על פעולת המבנים המיועדים לאפשר לאדם לפעול בשדה הכובד, ואחריו דיון בהשפעות הרגש (ובמיוחד החרדה והיחס למיניות) על היציבה ועל תבניות תנועה אישיות. כאן תוכלו לקרוא את אחת הפריסות המוקדמות של הרעיונות שהנחו אותו לאורחך התפתחות השיטה והטכניקה הייחודיות שלו לטיפול והדרכה באמצעות מגע ישיר המיועד לתקשורת עם מערכת העצבים. המטרה היא לכוונן אותה מחדש לקראת התפתחות של סגנון פעולה אישי המתאפיין ביותר חופש ואלגנטיות. אם רעיונותיו של משה מעניינות אותך באמת, ויש בך הנכונות להתמודד עם הסגנון האישי, התמציתי, לפעמים טכני, של התקופה המוקדמת שבה הוא בחר לעסוק בתחומים הללו, יתברר לך שהספר הוא תוספת מלהיבה לספרייתך שתשמש אותך שנים רבות בעתיד.
ב. משנות השישים עד 1981: ו"שכלול היכולת", "מקרה נורה" ו"הנסתר שבגלוי"
שכלול היכולת (Awareness through Movement)
הספר ראה אור בעברית לראשונה בסוף שנות השישים. באותה עת משה היה כבן 55. הוא כבר פרסם את תרגומו לעברית של ספרו של ברוק על האוטוסוגסטיה, שיטתו הסנסציונית של קואה, וגם חוברת מלווה בצילומים שכתב על שיטתו בקרב מגע, ועוד שני ספרי הדרכה בג'ודו, וספרו שנכתב באוריינטציה מדעית יותר גוף והתנהגות בוגרת ב- 1949. הוא כבר כתב, אם כי טרם פרסם, את הספר שנועד להביא את התאוריות שלו לקהל הרחב - העוצמה האישית, שראה אור רק ב-1985. בערך באותו זמן או התחיל לאמן את הדור הראשון של המטפלים העתידיים בשיטתו. נראה כאילו הוא חש שהזמן הבשיל לפיתוח שיטתו לא רק תחת ידיו שלו עצמו, שה"שיטה" הבשילה, כביכול, עד כדי כך שתוכל להתחיל בדרך עצמאית יותר ויותר של חיים עצמאיים. 12 השיעורים המובאים בספר זה נבחרו מכאלף שיעורים שהוא לימד במכון שלו בתל אביב. בקצרה, הספר הוא הצגה ראשונה של רעיונות אמצע-הדרך שלו לקהל הרחב. הספר נחל הצלחה רבה ועד מהרה ראה אור בצרפתית, בגרמנית, בשוודית, וכמובן, גם באנגלית.
באותה עת היה למשה כבר ניסיון רב מאוד הן בטיפולים פרטיים הן בהדרכת קבוצות. לפני שפרסם את תיאור המקרה המפורט הראשון שלו הוא המתין עוד כעשר שנים, ואז הוציא לאור את "מקרה נורה", שנועד להיות הראשון בסדרה, אך הפרויקט השלם לא יצא לפועל.
אמנם, סגנון הכתיבה של משה אינו "פופולרי" אף באחד מספריו. ייטב ביותר לקראו לאט, משפט-משפט. הוא מרמז (בדרך כלל בלי להגיד זאת מפורשות) על מחברים רבים ועל תאוריות רבות, מערבב אותם כרכיבי תבשיל בתפיסותיו על התנאים, הגישות והטכניקות המיועדות לחדש את כוח החיים של הצמיחה האישית לקראת בגרות.
בערך שליש מהספר מיוחד לדיון כללי. שני השליש האחרים הם 12 השיעורים. גם בהגשת השיעורים משה שוזר שיקולים תאורטיים. כיום ניתן להשיג ממקורות רבים מאות רבות של שיעורים בקלטות אודיו ווידאו ובתקליטורים. עם זאת, ההעמדה אלה לצד אלה של הנחיות לשיעורים וההסברים התאורטיים מאירה את ההסברים הללו באור מיוחד בטקסט שלפנינו.
באשר לתאוריה, היא מחולקת באלגנטיות לכותרות משנה, כך שהרעיונות מאורגנים באופן הנוח ביותר לקריאה, ככל שניתן לצפות מטקסט כזה, שהוא הצגה תמציתית של רעיונותיו של הוגה מקורי באופן בלתי רגיל, שהפרספקטיבה שלו רחבה במידה יוצאת מן הכלל.
דימוי עצמי הוא המושג הראשון הנדון. הפסיכיאטר הגרמני שילדר כתב בשנות העשרים, ואני מנחש שמשה הכיר את כתביו והתרשם מהם על הרישום של גופנו כפי שהוא נרשם מוח, הנחוץ לכל התפקודים הרצוניים של הגוף. הידעת, למשל, שאצל בני אדם מסוימים שאיבדו את תמונת כף היד במוחם מפאת פגיעה מוחית, איבדו בהדרגה את היכולת לספור (הממוקמת במקום אחר במוח)?
התעניינותו של משה ברישום תמונת הגוף במוח אינה מהפרספקטיבה של רישום סטטי אלא כדימוי דינמי, מה שהוא כינה שנים אחרי כן Acture במקום Posture (תבנית פעולה במקום תבנית יציבה). הדימוי העצמי הדינמי מהתפקודי אינו יכול להגשים את עצמו במלואו, תמיד נשארים דברים שטרם למדנו, משהו חדש לגלות. אבל מהם הדברים שנרצה ונוכל לעשות ומה לא? מה הגבולות המציאותיים של רצוננו החופשי? איפה המגבלות שמוטלות עלינו מכוח התורשה והחברה, כלומר החינוך? מה החלקים היחסיים של החינוך הנורמטיבי של החברה והחינוך העצמי האישי שלנו?
את התשובה נוכל למצוא רק בחינוך-עצמי מתמשך. ומתוך כך אנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של הדיון באיזון בין האישי והחברתי; המחירים שהחברה גובה מאיתנו כתנאי לפיתוח תחושת הערך העצמי, והצעתו של משה לפתח תחושה של "ערך עצמי פנימי"; הבחירות של הדחפים שאותם אפשר לספק וכאלה שצריך לבלום, וכו'. מטרתו של משה היא למצוא שיטה אפקטיבית של שיפור עצמי מתמיד. הוא בוחן את הבעד והנגד של כמה שיטות אחרות לטיפול ולחינוך, ובהן את הפסיכולוגיה. הוא מדבר על "מצבי תודעה" שונים. הוא התלהב מהפוטנציאל של האוטוסוגסטיה וההיפנוזה. בשנותיו הצעירות הוא התעניין בהצלחותיו של קואה (שהטכניקה שלו משתקפת כיום בטכניקה של דה-סילבה); בשנותיו המאוחרות הוא טען שהוא עושה בתנועה מה שמילטון אריקסון עשה במילים.
משה מונה תשע סיבות לטובת השימוש בתנועה כאמצעי לשיפור עצמי וחינוך עצמי מחדש. אין ספק שהוא קיבל השראה מהתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד. במובנים מסוימים הוא פיתח את המקבילה הפיזית לשיטה זו, והזמין את מטופליו ותלמידיו לחוות את התנועות הראשוניות מהילדות המוקדמת. מטרתו הייתה לפתוח מחדש את נתיב הצמיחה לאישיות השלמה, בראותו בתהליך הפיזי תווך הנותן את עצמו בקלות הגדולה ביותר לשינוי אפקטיבי.
לאחר מכן משה מתאר בקצרה את המסגרת הנירולוגית. מהו מותר האדם המייחד אותו משאר בעלי החיים? יכולת הפשטה, הבחנה דקה, לימוד מתמשך, מגוון החוויות האישיות (כפי שבולט בתחומים כמו אמנות, לשון, ספורט וכו') - אלו הם מושגי מפתח. המודעות נדונה במשמעותה כתיאום בין כוונה לפעולה.
הפינלה של הספר ממריא לגבהים: משה האמין שהתודעה האנושית עודנה בינקותה, על הסף לקראת הופעתו של המין האנושי הבוגר. התהליך הנדרש הוא ה"תיאום ההרמוני בין ה'רכיבים' הללו, כדי שיתמזגו לאחדות שלמה. ברגעים הללו שבהם התודעה מוצא את המכנה המשותף של הרגש, התחושה, התנועה והחשיבה, האדם מרגיש את האחדות האורגנית בינו ובין הקוסמוס, ואז הוא מתגבר על מכשול הבדידות..."
מקרה נורה (The Case of Nora)
כותרת הספר "מקרה נורה" (או כותרת המשנה שלו) היא "מסע בג'ונגל של המוח". למעשה, הספר הזה, הקצר יחסית, מאפשר לנו לטייל טיול קטן אך רב-ערך ביותר במוחו של פלדנקרייז, כביכול. לכל מי שמבקש להתחקות אחרי דרך חשיבתו של האדם הנדיר הזה, הספר שלפנינו הוא פנינה נדירה במכלול ספריו (ובהם עוד ארבע ספרים על השיטה ושני ספרי הדרכת ג'ודו). הטקסט מרוכז כל כך שאם ברצונך לסמן במרקר משפטי מפתח אתה עשוי למצוא את עצמך מסמן כמעט את כל הספר. ואני, בניסיוני לסקור אותו, נקלעתי למצוקת מה: אלה מקוראיי שקראו את סקירותיי האחרות על ספרי משה יודעים שאני מנסה לשקף את ייחודו של כל ספר בעיקר בדרך של הבאת מובאות. בדרך זו אני מקווה שהקורא יוכל להיעזר בדוגמאות מרכזיות להבנת ענייניו העיקריים של הספר. אבל כאן - שני שלישים מהספר ראויים לציטוט בסקירה, והיכן אתחיל? אללי, כבר בזבזתי שורות רבות מדי בפתח הדבר הזה... אני ממהר לעבור לטקסט.
"הסוג החשוב ביותר של הלמידה היא זו שבה הכמות הופכת לאיכות חדשה... לעתים קרובות איננו מבחינים כלל בסוג זה של למידה... כאילו ללא מטרה... ולפתע מתהווה צורה חדשה של פעולה, כביכול יש מאיין... חזרה אינסופית ושינון, הטפה, שכר ועונש - אין בהם תועלת..."
"בשעה שחיכיתי [לפעמים במשך ימים או שבועות] הרביתי מאוד לחשוב עליה [המטופלת שלו] כפי שאני עושה תמיד עם המטופלים שלי... אין לי טכניקה קבועה... זה נוגד את עקרונות השיטה שלי... אני סוקר בהדרגה את תפקידי הגוף. המבנה והפעולה קשורים הדוקות זה בזה... אני מתאר בדמיוני את מעורבותה של מערכת העצבים בתפקוד. אני חושב על חלק הגוף כאילו הוא שולח זרמים, לפעמים נוזלים, לפעמים חשמליים, לפעמים כימיים. אחרי טרנספורמציות רבות הוא נגמר בפעולה שרירית שתוצאתה היא פעולה שאפשר להבחין בה. כשתמונת הדמיון שלי נתקעת במקום כלשהו... אני שואל את עצמי: האם זו דיפוזיה? מכשול רך? סטייה? אבדן תנופה? קטיעה של הרצף? או אולי אחת מהטרנספורמציות אבדה?
"נסה לנעול את נעליך בכל הצורות האפשריות, ותופתע לגלות עד כמה לא ייתכן להצליח בכך בדרך מקרה... כמה מופלאה ומורכבת היא צורת הפעולה הרגילה... האם שאלת את עצמך למה הרפיה והפחתת המתח היו נחוצים לפני הסוג הזה של ההדרכה? לא תמיד קל להבין את הפשוט והמוכר היטב.
"כשמאפשרים את למידתו של האדם הבוגר, הכרח לנחש את הגיל שבו המטופל נסוג בשלבי התפתחותו. גדילה פירושה סדר. אי אפשר לשנות את הסדר הטבעי. אילו לא למדתי להבחין בשינויים קטנים לא הייתי יכול לשאת את החזרות האין-סופיות הנדרשות בהדרכה.
"התמצאות מרחבית היא מושג מופשט, ולכן איני יכול לטפל בה ישירות. אינו יודע איך לתקן את תפקוד ה'התמצאות המרחבית', אבל אני יכול לעזור לאדם להבחין בין ימין לשמאל.
"כל עוד בני אדם [שלא הצליחו לבצע פעולה מסוימת לאורך שנים רבות] אינם יכולים לעשות זאת בבית מיזמתם שלהם, אין הם מרגישים שהם 'החלימו'. החלמה היא חזרה בדיוק למצב התפקוד שסיפק אותם לפני הטראומה. אבל החיים הם תהליך - אכן, תהליך שאי אפשר להחזירו לאחור. שיפור, בשונה מהחלמה, הוא ידיעה שאנו רוכשים והנותנת בידינו את חופש הבחירה, היתרון הראשי והייחודי של ה'הומו ספיינס' ".
מובאות אלו יוכלו לשמש לך רמז על טבעו של הספר הזה. לפעמים בקראי את ספריו של משה נדמה לי שהוא היה כה גדוש בחשיבה רב-ממדית, עד שהייתה לו תחושה של צורך בפשרה כואבת כשביקש לפרוס את רעיונותיו לממד השטוח של טקסט כתוב. בספר יוצא דופן זה נראה שהוא בחר בפתרון המעשי של הדילמה: הוא מגיש לנו את ההתבוננות פנימה בתהליך השלם, וכביכול מצלם את תהליך חשיבתו בבחינה שבדיעבד.
כאן הוא אישי וכן מאוד. לכל מי שמעוניין בשיטתו, בין שהוא תלמיד בין שהוא מוסמך, ייחודו של הספר הוא ב"טיול מאחורי הקלעים" המוגש כאן. יש בו תרופה מצוינת לאשליה כאילו יכול להיות ספר הדרכה, ספר לימוד, לשיטתו של משה. מה שאנו יכולים לעשות הוא לעקוב אחר האוריינטציה שלו, אחרי דרך החשיבה והגישה שלו. וההצצה לסוגיות המעודנות של ה"סדנה" מרמזת על מה שמתרחש מאחורי ה"קסם" של האפקטיביות של המאסטר. אכן, הרבה מזה הוא בגדר קסם, אבל זה היה קסם מחושב היטב, שהושקעה בו התבוננות בלתי נלאית ועתירת הבחנה.
ג. תחילת שנות השמונים: "הנסתר שבגלוי"
הספר ראה אור ב-1981, כשלוש שנים לפני מותו של משה. הוא עוסק ב"רעיונות הפשוטים והיסודיים של חיינו היום-יומיים שמפאת ההרגל חומקים מההבחנה". בפתח הדבר שלו, משה אומר: "החומר חדש. מי שהזדקן הוא הכותב". הוא מספר לנו: "הספר הזה יכול לעזור לך בדרכך לדרך מאושרת יותר בכיוון התפתחותך האישית..."
הספר עוסק ב"איך" של הטכניקה (הן בטיפול האישי הן בשיעורי הקבוצות) ונמנע במתכוון מהעיסוק ב"למה".
כמה מהנושאים הנדונים הם: האדם כאורגניזם: מה משותף בינינו ובין החיים האורגניים בכלל, ובמה אנו יחודיים? הפוטנציאל הייחודי של הלמידה האנושית באמת. דיון בהיבטים ביולוגיים של היציבה. הגשה נדירה של התובנות שהיו למשה באשר לתבנית הגופנית של החרדה.
התובנה והמקוריות שלו, נסיון חייו העשיר והרבגוני, האמפתיה העמוקה שלו עם קוראיו, כל אלו זוהרים בבהירות ומהדהדים בעמקות יותר מתמיד בספר זה.
