פרדה - מחווה לאלכסנדר פן 

עוד היא צועדת ברחוב הישן, והד צעדיה נוקש בחלונות הבתים העזובים
טיק, טיק , נוקשים מסמרי העקבים. כקבצן הנוקש על חלון בית.
עוד היא צועדת וקולות מוסיקה והמולת אדם מגיעים אליה , בפינת הרחוב
חנות קטנה שהוסבה לפאב שכונתי, מנפלאות העיר הגדולה.
היא פסעת בהיסוס אל פתח החנות, החום ההמולה מושכים אותה כעש אל האש
אל הבר הצנוע היא נגשת , דרמבויי מבקשת. אוחזת בכוסית ביד ענוגה לוגמת לגימה
קטנה ועוד לגימה. שעתיים לפני היא שטפה את גופו ממנה .כשהביט שוב בעיניה ,
ראה סורגיה נסגרים בזה אחר זה, את האור המתמעט,את העצב.

אמר לה

נפלתי,
אולי אפול
ועדיין
אוהב
את המכשלה
בגינה
נפלתי

דמעה, דמעה נקוותה בפינת עיני השקד, היא את מילותיו אהבה........