במהלך חודש נובמבר נציין את יום זכויות הילד . בשנים האחרונות חלו תמורות רבות במעמד הילד ובמעמד ההורה עד למצב שהשאירו את ההורים חסרי אונים כיוון שהחינוך שעל ברכיהם חונכו אינו הולם ומתאים למגמות החינוכיות העכשוויות, אך הדרך החדשה עדיין אינה ברורה ונמצאת בתהליכי התהוות. מאמר זה בא לסקור את הגורמים המרכזיים לשינויים שחלו בשנים האחרונות , ולתת אבני דרך להורים בבניית דרכם וחזונם ההורים אל מול ילדיהם נוכח תמורות אלו.
בשלושים שנים האחרונות השתנתה התפיסה החינוכית ויחסי הורה ילד באופן מהפכני. עד אז התפיסה שבה ההורה הוא מרכז המשפחה היתה דומיננטית, גישה זו היתה מלווה לעיתים בסמכות נוקשה ודרישה לצייתנות מצד הילדים להוריהם.
אם ככה מה השתנה בשנים האחרונות
1. העידן הפוסט מודרני הביא עימו הרבה שינויים חברתיים שכמובן השפיעו גם על התא המשפחתי. למשל שימוש בטכנולוגיה כמו אינטרנט, מכשירים סלולרים. פעמים רבות ילדינו בקיאים בעולם זה יותר מההורים ואנו כהוירם, חשים חסרי אונים אל מול המציאות הוירטואלית החדשה. אם בעבר הילדים היו חייבים שנכיר את חבריהם בעת שביקרו בביתנו, הרי שכעת החברים מבקרים במרחב הצ'טים ובמרחב הוירטואלי, מבלי שנדע מיהם בכלל.
2. נגישות המידע- השפעה נוספת של העידן הפוסט מודרני היא שהמידע שפעם היה נגיש רק להורה נגיש היום גם לילד, שוב, דרך מקורות המידע האלקטרונים. גם פה מצב זה יכול ליצר פגיעה בסמכות שכן ההורה אינו מקור הידע הבלעדי.
3. אמיתות רבות- אחד מהערכים המונחלים בעידן זה הוא כי אין אמת מוחלטת יש הצפה של גישות חינוכיות וידע תיאורטי שלא אחת סותר אחד את השני. במציאות זו מתקשה ההורה לבחור מהי הדרך הנכונה לחינוך ילדיו.
4. זכויות הילד-בשנים האחרונות התפיסה הרווחת בין אם באופן גלוי ובין אם באופן סמוי היא שהילד הוא במרכז. יש לכך היבטים חיוביים כמו תפיסת הילד כבעל זכויות, הצורך בהגנה על הילד במקרים חריגים וכולי. אך לעיתים הילד מפרש את זכויותיו בצורה מעוותת ומנסה לנצל זאת כדי לפגוע בדמות ההורה.
5. הורים בקריירה- לאחרונה שני ההורים יוצאים לעבודה ומפתחים קריירה, לכך מלווים לעיתים רגשות אשמה גדולים מאד מצד ההורים. הזמן שהם מבלים עם ילדיהם הוא מצומצם יותר מאשר בעבר ולכן בזמן המועט הם אינם רוצים לעסוק בסוגיות משמעת וחינוך אלא להתפס כטובים, מפנקים ואוהבים. בזמן המועט ביחד הם מעדיפים שלא להתעמת עם הילד סביב סוגיות שונות.
6. הגירה- סיבה נוספת אופיינית יותר למדינת ישראל היא נושא ההגירה. הגירה היא גורם סיכון ליצירת משבר בסמכות ההורים בייחוד כשההורים יותר מבוגרים. הילדים מסתגלים מהר יותר מהוריהם למציאות ולתרבות החדשה, רוכשים שפה, רוכשים חברים מביה"ס. בעוד הוריהם עדיין מתמודדים עם השינוי. במצבים שונים ישנה אפילו תלות של ההורה בילדו- שיסביר לו על מכתבים, תשלומים או יתווך את השפה מול גורמי הממסד השונים. הילד במצבים אלו מתחיל להחזיק בפונקציות הוריות והופך לילד הורי.
7. מודלים לתאים משפחתיים- אם פעם היה ברור שיש אבא אמא וילד הרי שהיום יש מודלים שונים של משפחות גרושים,חד הוריים, נישואים שניים , זוגות בעלי אותו מין וכולי. לכן המסגרת המסורתית נשברה והובילה לצורך בחשיבה מחודשת לגבי הסמכות ההורית בהרכב המשפחתי המחודש חשיבות הסמכות והנוכחות ההורית בחיי הילד וההורה
למה בכלל חשוב שההורים יהוו דמות סמכות לילדיהם?
1. הקניית שגרה לילד- מהרגע שהתינוק יוצא מהרחם, הוא יוצא ממקום מאד מוגן ועטוף לחלל מאד גדול ולא ברור. אחת מהדרכים להקל עליו היא ליצור עבורו שגרה של יום, כך הדברים יראו פחות כאוטיים ויותר צפויים. תחשבו עלינו כמבוגרים כמה קשה לנו לתפקד במצבים של חוסר ודאות, וחוסר יכולת לצפות מה הולך לקרות. השגרה מעניקה תחושה של שליטה ויכולת לצפות מה הולך להיות השלב הבא.
2. הענקת בטחון לילד- מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים מתירנים בצורה קיצונית ללא גבולות פיתחו תחושה של חוסר בטחון עצמי. הילד שרואה כי במחי יד (בבכי, צעקות , איומים או קללות) מצליח להכניע את הוריו חווה זאת כאילו הרס את הוריו. באותו רגע אולי חווה נצחון, אך במקביל מתפתחת תחושה אם הורי שאמורים להגן עלי ולשמור עלי מתרסקים בכזו קלות מי ישמור עלי מפני העולם? זהו בסיס להתפתחות של חרדות רבות. אפשר לראות זאת בבירור סביב חרדת גן או בית ספר ככל שההורה נשאר זמן רב עם הילד בגן עקב הקושי להפרד המלווה לרוב בבכי , הוא מעביר מסר סמוי ולא מודע שבאמת אולי הגן הוא מקום לא בטוח ושפחדיו של הילד הגיוניים. אך אם הורה נפרד בבטחון, ואומר לילד שזהו מקום בטוח והגננות יעזרו לו להתגבר על הקושי הרי שלרוב לאחר מספר ימים הילד מתרגל ונרגע.
3. גיבוש הזהות עבור הילד- אחד מיתרונותיו של הצבת גבולות ברורה , היא בכך שהגבול מבנה ומפריד בין זהותו של ההורה לזהותו של הילד. אם נשתמש במילה אחרת לגבול אפשר להשתמש במילה גדר וגדר באה גם מלשון הגדרה- כשאני שם גדר אני מגדיר משהו. הילד לומד להפריד שההורה והוא הם אנשים שונים , בעלי רצונות וכוונות שונות, וכדי שההורה יבינו עליו לפתח אמצעי תקשורת עימו ולהסביר את רצונותיו. תהליך זה עוזר לילד בהבנייה של זהותו. תופעה זו בולטת במיוחד על רקע גיל ההתבגרות, בשלב זה עסוקים המתבגרים בגיבוש זהותם כבוגרים בין השאר על ידי בדיקת גבולות המבוגר ועד כמה הם שונים ממנו. אחד הקשיים של מתבגרים היא כשהוריהם מנסים להיות מתבגרים כמוהם.
4. הכנת הילד למציאות החיים- אחד ממשימותיו של ההורה היא להכין את ילדו לחיים לקשיים והאתגרים שהמציאות היומיומית מצמיחה. ילד שאינו מתמודד עם גבולות, עם תסכול בצורה מאוזנת ומווסתת בביתו, מפתח תחושות תוקפנות , תסכול וזעם בסיטואציות שונות בחייו בבית הספר, עם חברים ועוד. כיוון שלא הוכן כראוי להתמודדות עם מצבים אלו. מחקרים רבים מראים שקיים קשר בין תוקפנות ואלימות של ילד בבית ספר לבין חינוך מתירני קיצוני. אם כך משתמע מכך שבמציאות החדשה שנוצרה אין מקום לוותר על הסמכות והנוכחות ההורית אלא להתייחס אליה באופן מורכב ומעמיק.
הסמכות ההורית אינה מורכבת רק מטיפול בבעיות משמעת, אלא מהיכולת להיות דמות משמעותית ומעניקת תמיכה לילדים, להיות דמות בעלת ידע ויציבות, ובעלת יכולת ליצור יחסי אמון. לכן ברור שהסמכות אינה נבנית על בסיס טיפול חד פעמי בארוע מסויים אלא כתהליך בשגרת החיים בין ההורה וילדיו. כיצד ניתן לעשות זאת .
קווים מנחים להורות משמעותית
1. העיקרון המנחה הוא שאין נוסחאות בהורות, ומה שמתאים לילד אחד במשפחה אינו מתאים לאחר, ומה שמתאים להורה אחד אינו מתאים לאחר ועל כן המשימה ההורית העיקרית היא לברוא יחד עם בן הזוג ומתוך למידה מיהם ילדיו כל אחד מהם לחוד וכמשפחה את ההוויה והקשר ההורי המיטיב ביותר עבורו.
2. הבסיס העיקרי באמון ההורי הוא דוגמא אישית - מאד קשה להנחיל ערכים והתנהגויות לילד שאתה כהורה לא מיישמם. ילדים לא לומדים רק ממה שנאמר להם, אלא בעיקר ממה שהם רואים סביבם בייחוד מהדמויות המשמעותיות בחייהם.
3. אמינות ההורה- ההורה דמות אמינה בעיני ילדיו. אסור חד וחלק להשתמש במניפולציות ובשקרים . 4
. שקול דעת- הצבת הגבול צריכה להיות לא ממקום של התפרצות ואובדן שליטה, אלא ממקום של חשיבה, שיקול דעת. 5
. נוכחות פיזית ורגשית- ההורה צריך להיות נוכח בחייו של הילד ברמה הפיזית (פנוי, זמין, נגיש בחיי היום יום) אך גם ברמה הרגשית כאשר ילד חווה קושי מסויים אני משאיל לילד מיכולתי ומבגרותי כדי להתמודד עם הקושי.
מוקשים אפשריים בהורות:
1. לרצות רגע שקט- ההורות היא משימה מורכבת אם לא המורכבת מכולם, היא מפגישה את ההורה עם עוצמות של רגשות שטרם פגש. ועל כן המשאלה שיכולה להתקיים במצבים אלו היא לא להשאר עם עוצמות אלו ולהשקיט את המצב בתוך עולמי כהורה ובחוץ בחיי המשפחה דרך פתרונות שאינם נותנים מענה אמיתי אלא יוצרים חזות של שקט והרגעה.
2. עיוות השימוש בסמכות- הורים שמשתמשים בצורה מעוות בסמכותם בכך שמשליטים את רצונותיהם ומאוויהם על הילד.
3. מבוכה מהסביבה- בחלק לא מועט מהפעמים, איננו מונעים ממה שטוב לנו ולילדנו, אלא ממה הסביבה ומה האחרים יחשבו עלינו, איך נתפס בעיניהם. מצבים אלו לרוב מולידים התנהגות שאינה הולמת את התא המשפחתי כיוון שאינך מכוון למאמץ להבין את ההוויה המשפחתי ומה מתאים לה אלא החוצה לסביבה החיצונית.
4. חוסר אונים- לא אחת ההתמודדות עם הילדים מביאה אותנו למצב של חוסר אונים . קחו לעצמכם פסק זמן וחישבו על הארוע יחד עם בני בנות זוגכם, התייעצו עם חברים, שכנים ונסו לחשוב על פתרונות יצירתיים. עצם הדיאלוג הזה יעורר בכם חוויה אחרת מאשר החוויה של התקיעות, של אין פתרון ואין מוצא ששינה במצבים אלו.
5. פיצול בין ההורים- משפחות רבות נוטות לפצל את תפקידי הסמכות. האחד נוטל את החלק המפנק האוהב, המעניק ואילו השני נוטל עליו את הטיפול בבעיות המשמעת. זהו מוקש הרסני כיוון שהוא לא מאפשר לכל אחד מההורים להיות דמות סמכותית מלאה המעניקה גם אהבה אמפטיה ותמיכה וגם גבולות ומשמעת. וכך הילד חווה בצורה מפוצלת הורה טוב והורה רע ולא מפנים שגם ההורה שמציב גבולות בעצם אוהב, מוקיר, ודואג לו. מצד שני ההורה שאינו מטפל בבעיות משמעת נחווה כחסר אונים ואימפוטנט והילד מנצל זאת.
6. נוקשות יתר- דיברנו בעיקר על קשיים של כניעה וויתור אך קיימת גם הקיצונית השניה של שימוש בסמכות בצורה נוקשה ומציפה. התעקשות על כל דבר שלעיתים גובלת ברודנות. מצב זה אינו מאפשר מרחב לילד לבטא את עצמו ואת זהותו , ולחוש שמתייחסים אל מי שהוא ולמקומו בבית, לטווח ארוך הדבר יכול להשפיע על גיבוש זהותו כעצמאי וכמקבל החלטות על חייו. מעבר לכך לא תהיה הפנמה אמיתית של הגבולות ברגע הראשון שהדבר יתאפשר יפר הילד את הגבולות.
7. רצון להפטר מהתפקיד ההורים- הורים שאינם רוצים להיות הורים ומנסים להיות חברים של ילדיהם. סיכום לסיכום בהחלט הבנייה של סמכות הורית בעידן הנוכחי הינו אתגר רציני הדורש השקעה רבה מצד ההורים ואורך רוח. הנחמה היא שכולנו כהורים נקלעים לסיטואציות דומות של כעס, חוסר אונים, ייאוש. השאלה מה אנו עושים עם רגשות אלו וכיצד אנו מתפתחים מהם למקום שעוזרים לנו ולילדינו. קריאת עזר מומלצת בנושא הורות חיים עמית "הורים כמנהיגים" עדנה כצנלסון "דיאלוג עם ילדים" חיים עומר " שיקום הסמכות ההורית"
