כמנהל ואיש חינוך הריני תופס את החינוך כהקניית דרכי חשיבה, פיתוח תכונות וכישורים, ידע, הרגלים, ודרכי התנהגות על-ידי למידה והתנסות בבית, בביה"ס ובקהילה. זאת במטרה לתת מענה לאידיאלים ולצרכים המקובלים בחברה והבאת הבוגר להשתלבות נורמטיבית, ערכית, איכותית והישגית כאזרח במדינת ישראל האוהב את ארצו ועמו באופן המבוסס על ידע והבנה.
חינוך צריך להביא להבנה והפנמה של המותר, המוסרי, הערכי והחוקי אל מול האסור, הבלתי מוסרי, הנוגד את ערכי החברה והלא חוקי, ולכן הינו מתחיל בהעמדה ברורה של גבולות וכללי המסגרות (של בית, משפחה, בי"ס, קהילה, חברה ומדינה), לימוד ושינון הנושא, ונקיטת פעולה במצבים של ניסיון לבחון ו/או לפרוץ את הגבולות ע"י מגוון כלים חינוכיים שמטרתם לשפר את ההבנה ולקרב את התלמיד למסגרת ביה"ס.
כאנשי החינוך, עלינו לתת בהתנהגותנו ובדברינו דוגמא-אישית (" נאה דורש נאה מקיים "), לעשות עבור התלמיד/ה רבות מתוך אכפתיות, אהבה ונתינה כנה ומורגשת, לדרוש ולהעניק " תורה עם דרך ארץ " בשאיפה לעצב אדם חושב המביא לידי ביטוי חיובי את מיטב יכולותיו וכישוריו בתהליך ההחלטה והביצוע, איש משפחה, התורם לסביבתו ליצור חברה טובה יותר וממלא ברצון ומתוך הבנה את חובותיו למדינה.
תהליך פיתוח הלומד צריך להיעשות באופן הדרגתי ומושכל משלב הידע דרך הניתוח וההבנה של חומרים שונים בתחומים מגוונים ועד רמת השיפוט של חומר הלימוד, כך שיוכל לסיים עם תעודת בגרות שתעזור לו ולהשתלב בהצלחה במוסדות להשכלה גבוהה ובמגוון מקצועות התעסוקה ע"פ בחירתו.
רוב התלמידים זקוקים לתמיכה והכוונה של המערכת - וללא המנהל והמורה הנכון, לא יצליחו ואפילו עלולים לנשור מהתהליך/מהמסגרת. יש תלמידים שהצלחתם בלימודים אינה תלויה באיזה בי"ס ילמדו ומי יהיה המורה, הם יגיעו להישגים גבוהים בכל מקום ועם כל מורה. בעיקר בזכות עצמם.
השליחות שמוטלת על אנשי החינוך, להביא את כל התלמידים בהצלחה לגיל שהחינוך והעיצוב מסתיימים ומתחלפים בהדדיות ביחסי הפרט עם האחר והמסגרת (בסביבות גיל 18-21) שהם מצוידים בכלים המתאימים להתמודד עם אתגרי וקשיי החיים.
מוסד חינוכי טוב מכיר בכך שבאדם קיימות עוצמות הבאות לידי ביטוי ב- סוגי אינטליגנציות (קוגניטיבית, רגשית ורוחנית ועוד), סוגי זיכרונות , איכויות חשיבה וכישורים אחרים.
במקביל, לכל אדם יש גם נקודות חולשה. ומה שעושה את ההבדל ביכולת להגיע להישגים לימודים וחברתיים הינו בדרך כלל חוויות ההצלחה ו/או הכישלון שעובר האדם מילדותו. מפני שאין דבר שיוצר מוטיבציה להצליח יותר מחוויות ההצלחה.
כאנשי חינוך נפעל ליצירת אקלים חיובי שמאפשר לכל תלמיד להצליח במערכות החינוך ולהתפתח לאדם לומד, חושב ויוצר. כדי שהגישה החינוכית תצליח להגיע לתוצאה המבוקשת, עלינו " לחנוך לנער ע"פ דרכו" ולהתאים את תוכנית הלימודים לתלמיד. לשם כך, ניתן לחלק את התלמידים לשלושה סוגים: המצטיינים, הנורמטיביים והמתקשים. לקבוצה הנורמטיבית, שהיא הגדולה ביותר מערכת החינוך הקיימת על יתרונותיה וחסרונותיה נותנת מענה סביר שראוי לשיפור. לשני הקצוות המצטיינים והמתקשים עלינו לתת מענה אחר מהקיים היום:
נפעל למיצוי המצוינות אצל התלמידים הטובים שמבקשים עוד אתגר. בנוסף לכך נפעל לקידום התלמידים שמתקשים ע"י: אבחון הסיבות לקושי, בנית תוכנית פרטנית ובנית סביבה חינוכית היוצרת חוויות הצלחה לימודיות ומחדשת את אמון התלמיד בעצמו.
גם גישות ההוראה משתנות מתלמיד לתלמיד. בעוד שגישת ההוראה לתלמיד הנורמטיבי יכולה להיות לימוד פרונטאלי בכיתה לרכישת ידע וכלים, הרי ששיטת ההוראה לתלמיד המצטיין והמתקשה תהיה הוראה פרטנית בקבוצה המבוססת על יותר אימון אישי ופחות לימוד פרונטאלי, תוך טיפוח האחריות האישית ללמידה, המשמעת העצמית ובחינת ההצלחה ביחס לתוצאה מדידה.
התהליך החינוכי יעשה בסביבת למידה מטופחת, נקייה ונאה, בשיתוף ו/או מעורבות של כל הגורמים המעורבים בבית הספר ושאר השותפים לתהליך.
כך נעצב בוגר שיגיע לעצמאות רגשית, מנטאלית וכלכלית תוך מיצוי היכולות ומימוש הפוטנציאל, בעל ערכיים הומניסטים, חברתיים, מעורב בקהילה ותורם בעשייתו למדינה.
אייל קורן (לשעבר מנהל בי"ס תיכון)
אייל קורן-בעל ידע, נסיון ו"קבלות" בהבראת מערכת או חברה להישגים לימודים ו/או מעבר לרווח.
