הגשם הופיע במלוא העוצמה, דווקא בתקןפה כל כך יבשה וקשה.
הגשם הופיע כשבכינרת כבר אין מים, כשהחוק עומד להחליט שמי שמשקה את הגינה , יחשב עבריין.
הגשם מבחינתי בה לנקות את עיניי מהערפל הכבד, מהחנק של קיץ מרדני, הגשם הוא הדרך של אלוהים להסיר את הספק , את הפקפוק מכל מעשה שאנו עושים בעולם הזה.
אני הפסקתי להשקות את הגינה שלי , עוד הרבה לפניי שהחוק תובע זאת ממני.
שכחנו לסמוך על הטבע שיבוא בזמן הנכון ןיטפל בעצמו כפי שרק הוא יודע.
הגינה שלי טבעית, לא הפכתי אותה לגן מלאכותי, היא משתנה לפי חוקי הטבע, אני לא מתערבת.
נכון, היא לא גינה מושלמת, לא אני יצרתי אותה, אבל כשבאים אליי כולם שואלים מה יש בה, מתפעלים מנוכחות של משהו שלא ניתן לראות בעין, מרגישים שייש בה כח , למרות פשטותה התהומית.
אני נאמנה לחוקי הטבע, למקור של הדברים , לעולם לא התאכזבתי מתבונת היקום.
האכזבות שנחלתי היו מהתערבות ורצון שהיו מחוברים לאגו שלי, לחוסר שלי , בטבע לא חסר דבר.
הטבע שלנו משטה בנו, מבוסס על חוקי חברה בלתי מאוזנים, לא במחשבתם, ולא ביצרם.
התוצאות היום כבר גלויות לעין, חברה שחיה בניכור, בכעס, בתלות כימית, בבריאות שתלויה בחומר , במקום בבריאות של רוח.
הרפואה המשלימה מחברת את הגוף לנפש , היא טוענת שבריאותנו תלויה בין אותם שניי גורמים הנקראים במצב בריא אדם.
אך רובנו משקיעים את מיטב כספנו באכילת מזון לא בריא, במרדף אחר גירויים חיצוניים לנפשנו, אנחנו רצים אל יעד שנראה לנו המקום הבא... כשתפקידנו היחיד הוא להיות כאן בפשטות תהומית, וליצור חברה בריאה ולא לעודד התפתחות מחוץ לגוף ונפש שבסופו של דבר תנהל אותנו ולא נדע מי ברא את השד הנורא הזה.
כבר היום מליוני אנשים מהלכים על כדור הארץ ואינם יודעים מהי משמעות היותם בני אדם.
הם צורכים טכנולוגיות, מזון, חינוך, אמונה , כמו ולשם זה הם נבראו.
האדם נולד כדי לברוא.
כוונת הבריאה היתה ליצור אדם על מנת שהוא ימשיך ליצור עולם של בני אדם.
וברגע שהאדם סוטה מתכליתו , הטבע קם לאזן מחדש את מטרתו, אם עי" אסונות, מלחמות, התאבדיות, ושאר תופעות שהחברה מנסה לתקן וללמוד, במקום לשנות,על מנת שלא יקרה כך שוב.
כמו כלב שרץ סביב זנבו ולא מבין בכלל שהוא מחובר לגופו , כך אנחנו היום.
רצים סביב מה שמאכילים אותנו , ושוב משמינים, ושוב מרזים, אנחנו מתאמנים בתאוריות, באמונות, עושים הכל כפי שמצפים מאיתנו, והופ... נגמרו החיים צריך להזדכות על ציוד
ואיך היו החיים? היו ...
עולם חדש שבפתחו אנו עומדים מציע מותרות מסוג שלא חונכנו להם.
העולם הזה מציע האטה , התבוננות, עשיית סדר, ראיית חיי אדם כבעלי ערך ומשמעות . עזרה , תמיכה, דאגה לזולת, יצירת מקורות פרנסה עבור חלשים.
הפסקת ההתעלמות, הגברת המודעות.
העולם החדש דורש מאיתנו להעלות את האדם,ולהוריד את הבהמה שבנו.
רציתי לשתף אתכם בסיפור על בית בלי שביל- מוצא דרך.
לפניי 9 חודשים קניתי בית, בפעם הראשונה בחיי .
הבית נמצא בחצר פנימית , כשהכניסה אליו מאותו חלק המחובר לכביש ומתחלק עם הכניסה הראשית שבה גר שוטר במדינת ישראל.
כבר ביום הראשון, שמענו את המילה ... השביל הזה שלי....
אל תכניסו את הרכב לכאן, שוטר במדינת ישראל איש חוק, קובע את הכללים , מה שלו ומה שלי.
במשך 3 חודשים הוטרדנו באופן קיצוני , אוימנו שבמידה ולא נתנהל כפי רצונו הוא ישב בגינה שלנו, לאחר מכן פח האשפה שלנו נזרק לרחוב , אנחנו ישראלים אמרה לי אשתו
אנחנו לוקחים, ועושים מה שבה לנו.
היום הוקצה לנו מטר מעבר כניסה לבית שבו אנו גרים. סגרנו מעבר ביננו מכיוון שהם לא מסוגלים לראות אף אדם.
במטר הזה אנחנו עוברים ומאושרים. כולם אמרו לי שאני פריארית, לכי תלחמי, בית משפט, מגיע לך.
זו תמונה אחת שאני רוצה להראות לכם עולם יקר. שוטר במדינת ישראל שמקבל משכורת מחוק נוהג כפי רצונו. כדי שאקבל את המגיע לי עלי לשלם לעורך דין לבית משפט- לחוק.
אז מה נהייה החוק גונב מהחוק, ומי שמנהל אותו עבריין. זוהי תמונת המצב של חיינו.
לכן גונבים, הורגים, בוזזים, ומתנהגים כמו שהטבע לא מכיר את עצמו.
מצידו השני של השביל, שכנים אמידים, ברי דעת, .
עם תחילת הגשם הם בנו סוכה כדי שלא יראו אותנו, הם רוצים פרטיות.
ואלו השכנים ברי הדעת.
לא אספר לכם מה הם עושים לפרנסתם, שם הטבע ימצא דרך להיות עדי.
אבל ... היום יש לי שביל של ברכה, מלא מים, מצד אחד שכן שוטר, בצד השני שכנים נאורים, ואני באמצע בשביל שצריך למצוא דרך.
מחשבה אנושית משאירה אותי מתפקעת, אני מביטה על הדברים מאותו מקום שאלוהיי ברא אותי, רואה בעיניי רוחי שכנים שמיד מציעים עזרה , מציעים לפתור את השביל הזה מדרך לא אנושית. זוהי אמונתי ולא אניח לה עד סוף ימיי.
לא אשנה את התנהגותי, ולא אתבע אותם או מהם לראות את העולם החדש- הטבע ידאג לכך, הוא גדול וחזק ממני.
אני עדה...
אני כואבת את התמונה המזעזעת הזו אך איני מגיבה לה, אני רואה בני אדם ש אינם ראויים עדיין לתואר , אך בטוחים שהם מושלמים.
העולם החדש שבפתחו אנו עומדים ינקה את כל זוועות הארץ. בדרכו בתבונתו.
אינני מופתעת כלל ממה שקורה בימים אלו בעולמנו , זוהי תוצאה של מעשינו והתנהגותנו, ובתוך כל זה אני מתעקשת למצוא דרך.
חוץ מהדרך של להיות אלוהי - לא נבראתם.
אתם יכולים ללכת לבית כנסת, אתם יכולים לחבוש כיפה, אינכם קיימים באמת , אתם בשר על גוף שמאכיל את עצמו ונאכל. ובסופכם מוות שליווה אתכם בכל יום שהתנהגותכם נשענה על חוקי יסודכם שאינו מקושר לטבע האלוהי, לצלם שבו נבראתם.
אדם אלוהי לא ייתן יד לשביל שדרכו מוצפת, הוא יעשה כל שביכולתו לסלול דרך כדי שכל אדם אשר יצתרך לפסוע בה יוכל לדרוך בה בבטחה.
זוהי אלוהיות. כאשר אנו מסיטים מבט מתעלמים , הטבע מתעלם מאיתנו, משאיר אותנו בידי אדם אחר והתוצאות כל כך ברורות היום, כל כך כואב לראות אנשים שאינם יודעים את מהותם, את בוראם- פשוט הורסים ונהרסים.
לפני גילוי החדש תמיד קם כח שמזעזע , היום זה הכסף,
ההפסד, המקום שבו כולנו נצתרך לעבוד בשיתוף מלא כדי שהטבע יסיר את מבטו ויניח לנו לחיות.
דומה בדומה ירפא - זהו חוק הומאופאטי, הטבע יניח לנו אך ורק אם נאמץ תכונות דומות נתנהג ע"פ אמות מידה אנושיות.
נאפשר לעולם החדש לגעת בנו, ונבוא לידי ביטוי אמיתי בתרם גופנו יחלש ויפרוש.
הדרך אל המוות היא תהליך חיים מלא- רק אז המוות מקבל משמעות , כאשר הוא משאיר חיים.
אלו שמתו בשואה לא מתו לעולם, הם חיים בתוכנו, הם רצו שנדע מה המחיר.
ואנו חיים בשואה חברתית, מחוברים למסכי טלוויזיה המקרינה זוועות אלימות טרגדיות, תוכניות כמו האח הגדול, מרותקים למציאות דמיונית, במקום להוריד מבט , לסגור את האשלייה, לצאת מהמוות ולבנות חיים.
להיות אלוהי , זה לקבל החלטה שאנו כאן כדי להשתמש באלוהים שבנו ולנהוג בכבוד . זו דת האדם.
עלינו לקחת אחריות ולצאת לדרך שבונה שביל שיודע דרך...
ומוטב שעה אחת קודם.
תהנו מהגשם, תנו לו לשטוף את לבכם, את נשמתכם, הניחו לעצמכם לפתוח לב, ולנהוג ביושר פנימי. תנו לטבע שבכם מקום של כבוד. חיו מתוך אמונה בסיסית ופשוטה שהגוף הזה מטרתו לשרת אתכם, ולא להיפך, הזינו אותו בבריאת טובה ובמעשים של יצירה- היו הבורא , פתחו את כל המחסומים, התפרצו אל החיים כל עוד הם כאן בשבילכם.
דרך צלחה.
רות קדם
