חבלי בראשית - אביבית משה 

אני שמחה לברך שוב לשנה טובה...
להזכיר שהמשמעות היא לאו דווקא שקט, חוסר דאגות, ישיבה מנומנמת במקום בטוח.
לעיתים שנה טובה היא דווקא זו שיוצרת קושי ומכריחה אותנו לזוז מקום, לשנות, לנער מעלינו "אבק של שנים" או לחילופין "שכבה נוספת של אבק" ולהיכנס לרחבה חדשה של תובנות יצירה ושמחה.
שנה לא קלה עברה עלי... לא נזקקתי ליום כיפור על מנת לעשות חשבון נפש... רבות נשאלתי למה אני לא כותבת? מתי יש סדנה? איפה אני שלא רואים אותי?
השנה הביאה אותי להבנה עמוקה יותר של מהות ההתרחבות.
נשמה שמבקשת לגדול, להיוולד מחדש על מנת לצמוח, חייבת לעבור חבלי לידה. זה ממש כואב, יש צורך לרכז את כל האנרגיה, להתכנס פנימה, לחוות שוב חוויות רחוקות, להיפרד מהדרך הישנה ולהלך באומץ בדרך המתחדשת. אך הדבר המהותי והחשוב מכל הינו דיבור אמת!! היכולת הגדולה והאמיתית שלי לדבר אמת להכרה,לגוף ולנשמה, על מנת לחוות רחבה חדשה, ולהיכנס באמת לדרך של שפע ומימוש...
עברתי תהליך של מעברים בין היש לאין, כמעט בכל תחום בחיי. ראיתי בבירור שכל פעם שאני מתרחבת בנשמתי ורוצה עוד.. באותה מידה אני נבהלת ומיד נכנסת לשיתוק פנימי.
מיום היוולדי יש הסכם לא כתוב בין גופי לנשמתי. כל פעם שהנשמה חווה קושי, מיד הגוף הפיזי מאפשר חוויה של חסימה באזור האגן והרגלים, וכך אני חווה כאב, תסכול, וקושי בהליכה.
היום אני כאן לשחרר את עצמי מהחוזה הזה. להתבונן בערנות על המקום, לסלוח לעצמי על הבחירה, לבדוק אילו זכויות הוא הביא לי בחיי וכיצד הוא שירת אותי כל כך טוב, לאורך הרבה שנים.
זו תגלית מופלאה עבורי, אף שחלקים ממנה כבר הובנו לי במהלך חיי, והתעצמו בתהליך הפריצה האישית שלי לפני מספר שנים. וכך בחרתי השנה להפוך את גופי מאויב לחבר.
הבעיה הפיזית איתה נולדתי נחשבת באופן כללי לקלה יחסית. אחוז מסוים של ילודים נולדים בכל שנה עם פריקה של עצם הירך ולרוב מטופלים בעזרת רצועות שמביאות להחזרת המפרק למקומו.
נשמתי בהסכמה מלאה עם גופי בחרה לקחת את המקום הזה להרבה מאד קושי וחוויה של שיתוק.
כלומר נשמה שפוחדת מהיכולת האישית שלה, מדכאה את עצמה ומביאה לחוויה של שיתוק וחוסר יכולת, שנחווה באופן מיידי בגוף הפיזי.
כך פעלתי באופן לא מודע כל חיי! הרי אם יש לי בעיה פיזית חיצונית שתביא את הסביבה תמיד לראות את הבעיה ולא את מי שאני באמת, אוכל להסתיר היטב את היכולות שלי מעצמי (וכמובן מהסביבה). למעשה אשכח שיש בי איזו שהיא יכולת, כיוון שאהיה תמיד עסוקה, מבוישת ומוטרדת מתגובת החברה למצבי.
דפוס החשיבה שלי והחוויה של שיתוק פנימי הביאה להתפרצות של חרדה קשה בשנות העשרים לחיי, שדרשה ממני לעבור מסע מפרך של גילוי עצמי וחזרה למרכז ולמי שאני באמת.
וכך שנים רבות לאחר תחילת אותו מסע של יציאה ושחרור שלי מהכבלים אותם יצרתי ממקום הפחד שבי, מצאתי את עצמי עדיין לא מדברת אמת לגופי.
מה המשמעות של לדבר אמת לגוף? לברך אותו לשלום, להתבונן בו ולומר: אתה יכול!! אני איתך! אני סומכת עלייך! אני לא מוותרת עוד! אני מוכנה לעמוד מול האתגרים שתציב לי, ללא ייאוש, ללא פחד ללא קורבנות ודיכוי.
הבנתי השנה שהתחלתי מסע נוסף, מסע מאתגר אולי יותר מהשחרור שלי מהחרדות והדיכאון, מסע עתיק יותר מהמפגש שלי עם החרדות.
המסע הזה בא להביא לשחרור הגוף הפיזי דרך ההבנה שהשיתוק הוא תמיד בנשמה. וכיוון שבכוח הנשמה לשחרר, להבריא, לברוא ולחדש את גוף האדם, יש בכוח המודעות שלי להביא את נשמתי לשחרר את הגוף הפיזי שלי! ולאפשר לי להגשים את עצמי באופן מלא.
המסר הוא חשוב: כל אדם עם קושי, מגבלה, שיתוק ונכות פיזית יכול עדיין לחוות את עצמו ברוח החופשית ולצמוח, ע"י שחרור הפחד והתחברות ליכולת הפנימית ולכוח הנשמה!!
חשוב לציין שתמיד הייתה בי התחושה שאני לא לבד, שאני מוגנת ושיקרו לי ניסים בחיי!!
מן הראוי שכל אדם במקום הקושי יתחבר לתחושה הזו, ויבין שהאמונה והחלום יבואו לידי ביטוי והגשמה בעולם הפיזי ובגוף הפיזי, בזמן ובמקום המתאים.
לסמוך על הקיום שלנו כאן, על כך שיש מטרה וכיוון, להבין שנשמה בוחרת בגוף הפיזי המתאים ביותר להתקדמות הרוחנית שלה. ולכן עלינו לכבד את הגוף, לקבל אותו כחבר, לשמור על בריאותו ולבחור תמיד לחוות את הגוף ברוח החופשית ולא במוקם הקושי הפיזי.
וכך נוכל לתת את הסיכוי וההזדמנות להתרחשות של נס! וכך יוכל להתאפשר השחרור המלא המיוחל.