הסיפור הזה מזכיר ומדגים את פרשת בלומנטל ושוחד הבחירות בה הסתבכה.
המשטרה והפרקליטות, בשל לחץ ציבורי ותקשורתי, לרבות סיפורים ודיווחים על הנעשה במרכז הליכוד, על "מאכרים" קבלני קולות, שוחד, שחיתות, ג'ובים וכו', החליטה להתלבש על הנושא ברצינות.
אבל, כמו שקורה בהרבה מקרים מהסוג הזה, הם חיפשו את המטבע מתחת לפנס, והוא אכן נמצא בדמות ח"כ בלומנטל, שעשתה בדיוק כמו ח"כים ושרים אחרים בליכוד ולמען הצדק יש לומר גם במפלגות אחרות.
הטעות של ח"כ בלומנטל נובעת משתיים אלה: גם פעלה בשלומיאליות וגם ניסתה להתחמק מאחריות כאשר עלו על הפרשה.
אין הבדל לדעתי, לא מהותי ולא משפטי בין אירוח חברי מרכז ליכוד, באירועים משפחתיים או אירועים מתוכננים, באולמות עם אמנים ותזמורת, במסווה של כנסים של פעילים, הרצאות או סמינרים - לבין תשלום עבור לינה במלון אחר כנס פעילים, (ח"כ ענבל גבריאלי וח"כים נוספים בליכוד נבחרו בדרך זו לאחר אירוח פעילים באולמות ובמסעדות תוך שכנוע של 300-350 חברי מרכז כדי להביאם לכנסת).
גם זה וגם זה - טריפה ופיגולים. שוחד בחירות הגיע לתודעה ציבורית ומשפטית בפרשת בחירתו לכנסת של פלאטו שרון. מר פלאטו פעל בזמנו בתחכום כדי לעקוף את החוק, בהעסיקו אלפי אנשים במשכורת ובשכר, כביכול כשכירים שלו, לצורך הריצה לכנסת - כאשר הם ובני משפחותיהם וחבריהם נתבקשו להצביע עבורו. ואכן מר פלאטו שרון כידוע נבחר לכנסת, ועל פעלו ומעשיו יש תיעוד, הן בכנסת והן בתכניות של יצפאן.
מאז שבית המשפט קבע מה זה שוחד בחירות ומה הם העקרונות לפיהם יש לנהל מערכת בחירות נקייה - עברו שנים. החוק תוקן גם לאחרונה פעם נוספת, לאחר פרשת עמרי שרון והרשעתו, ע"י מספר תיקונים מהותיים, ביניהם הגדלת התרומות האישיות למתמודדים.
פרשת "סיטי טאור" - החלה לפני שלוש שנים בפריימריס של הליכוד, כאשר המתמודדים נאלצו לעמול קשה, לשכנע את חברי מרכז הליכוד לבחור בהם. הם נאלצו להשתתף באירועים משפחתיים לרקוד בחתונות, לשיר בבר מצוות ובריתות ולשלוח זרי פרחים בכל הזדמנות.
דוכני הנקניקיות, המזון המהיר, הקלטות והבלונים - כבר הפכו למיתוס ונכנסו להיסטוריה הפוליטית, וכיכבו בבמות הבידור ואצל הסטנדאפיסטים.
דמויות מסוג עוזי כהן הפכו ע"י המרכז והתקשורת לסלבריטאים, ולא פלא ש"השתן" עלה להם לראש.
להזכיר, וועדת השר מאיר שיטרית נתבקשה להמליץ על שיטת בחירות אחרת נקייה, בליכוד. ההמלצה של וועדת שטרית, לבטל את שיטת הבחירות ע"י מרכז הליכוד, ולהעבירם לפריימריס כלליים של כלל מתפקדי הליכוד, כפי שנהגו מפלגות אחרות, דוגמת העבודה. אריק שרון היה האיש שאחרי בחירתו לראש ממשלה - בלם את המהלך הזה והשתיק אותו.
עכשיו - בנימין נתניהו חוזר אליו, ומבטיח שינוי התקנון ושיטת הבחירה - וחבל שהדבר נעשה באיחור רב, אך עדיף מלהשאיר המצב כמו שהיה.
לא פלא שלאור האווירה הזאת, כל הפרשנים החלו להתגעגע לפתע לוועדה המסדרת המיתולוגית של מפא"י ההיסטורית, או לשיטה המצליחה של ש"ס, כאשר הרב עובדיה יוסף, בראשות חכמי ש"ס, מחליטים פה אחד - מפיו של המר"ן עובדיה יוסף - מי לכנסת, באיזה מקום, ומי יצא בחוץ.
בפרשת בלומנטל - כל הטעויות המשפטיות האפשריות במקרה זה, נעשו על ידה, מתוך טעות בשיקול דעת או תמימות משפטית.
נטילת אחריות אישית, ללא הטלתה על הנהג או עוזרים, תוך הדגשה שאין הבדל בין אירוח באולם שמחות לבין לינה במלון, בשל הרצון לנאום ולשכנע פעילים וחברי מרכז, שהגיעו מכל קצוות הארץ, כדי לקיים את המפגש בערב, ומבלי לחייב אותם לחזור צפונה ודרומה בחצות הליל - כשלעצמה, לא היתה מביאה אותה לבית משפט. לא שהמעשה חוקי או נאה ציבורית או מוסרית, אך בפוליטיקה אלמנטים אלה לא תמיד חיוניים. אילו טענה ח"כ בלומנטל שטעתה בשיקול דעת, יש להניח שלא היתה מסתבכת בפלילים, ובוודאי לא בשיבוש הליכי משפט, או הדחה בחקירה, שהם החלק הפלילי הקשה בהתנהגותה. אם נוסיף לכך את התבצרותה התמוהה בעקרון של "זכות השתיקה", השגויה בנסיבות אלה - נבין את מהלכיה התמוהים. לכן, מי שעושה שטויות צריך לשלם על כך ואכן ח"כ בלומנטל שלמה על כך בריבית דה ריבית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
