תגובות מעין אלה הלא שקולות וחסרות כל פרופורציה מצד העיתונות המגויסת, ראויים לכל גינוי. כאשר הם המטיפים לדמוקרטיה, להגינות ומוסר, עושים כבתוך שלהם, ללא דין וללא מורא. במציאות, נפלו בפח אשר טמנו הם לעצמם.
תופעה זו צריכה לקומם כל אחד מאתנו. אין זה משנה כלפי מי הדברים נאמרים. היום זה ההוא, מחר זה אתה! השיטה הקלוקלת הזאת צריכה להיפסק ומיד! איפה הם מגיני הצדק והחירות, כאשר רוממות הדמוקרטיה בגרונם וחרב פיפיות בידם. האם השנאה והחשש מפני עליית הליכוד לשלטון ברשותו של מר בנימין נתניהו מעבירה אותם על דעתם? והאם העמיקו מספיק בדבר השנאה הלא מובנת הזאת לאיש - מה שלא קיים אצלם (לפחות בגלוי) כלפי שונאי ישראל (גם בכנסת)? האם אין את הזכויות הבסיסיות לתנועה פוליטית בישראל לשמור על האינטרסים שלה ושל בוחריה ובמיוחד כאשר מדובר במלחמה עקרונית לטובתם של ילדי ישראל? מה הפסול בכך והאם אין זה מחובתם של נבחרי העם לעמוד על האינטרסים שעבורם הם נשלחו לבית המחוקקים?
אין לי ספק כי אילולא ראש הממשלה אריק שרון היה קם ממקום חוליו והיה מקיים מסיבת עיתונאים בעת הזאת היה מרעיף בקולו המיוחד לעבר העיתונאים: "מה קרה לכם, השתגעתם?".
ואכן העולם השתגע. חלק מהשיגעון כנראה הגיע גם למחוזות מסוימים בארצנו הקטנה ורווית היצרים.
שהרי נשאל, מדוע מפלגת העבודה לא עוברת את שבט הביקורת (כמו זו שעוברת שס) של התקשורת בדרך המו"מ ובהסכם המבזה שגיבשה בדרכה לקואליציה? האם מישהו העיז לקרוא לה עקב הסכם כזה או אחר להחרימה בבחירות הקרובות? האם מישהו קרה לה בעקבות המיליארד וחצי השקלים שקבלה עבור מה שהשד יודע מהו, נקראת היא "סחטנית"?
אז מהו הפלא על הוצאת השד העדתי מפי השר אלי ישי, כאשר הדברים מדברים בעד עצמם על הצביעות החוגגת בראש כל חוצות וללא בושה.
מסקנה: נסיכי התקשורת, די נמאסתם!
אני בעד ביקורת. ביקורת בונה. אני יכול להתווכח על כל נושא, כאשר קיים דבר בסיסי ואלמנטארי המתחייב - כבוד הדדי וסובלנות הדדית. חשוב אחרת ממני, תהיה שונה ממני ב - 360 מעלות, אך תקשיב ותכבד אותי כשונה ואחר. אז אשמח לעמוד בכל פורום, בפני כל שאלה ולו הקשה ביותר.
לא בושה לומר, טעיתי. גדלותו של אדם נמדדת בהודאתו בטעות ובשינוי מתמיד בעצמו. מי שחי כך, יראה פירות ופירי פירות בחייו.
כך צריך לחיות איש שערכים הם נר לרגליו. כאשר בעד ערכים אלה יוותר על תענוגי עולם. אולי יתייסר משהו, אך בתוך תוכו צומח איש גדול הראוי לחיקוי.
כנראה לא רבים נשארו כאלה בעת הזאת. בוודאי לא בעיתונות. הטובים לצערנו מחוץ למערכות המשפיעות. יש להצטער על כך מחד ומאידך לשנות את המגמה הקלוקלת הזאת בחיינו. יש לנקות את הפוליטיקה מן הכיעור וההסתאבות שבה. בפני התקשורת עומדת אחת המשימות החשובות כיום בחיינו - כמייצב דעת הקהל. זו משימה אחת מהחשובות שישנן.
נסיכי התקשורת - אלה שטיפחו בציבור הכללי תקוות שווא, ממועמדים רבים המחוסרים עמוד שדרה ממשי לעמוד בתפקיד ראש ממשלה - יש להם לערוך חשבון נפש של ממש ובהקדם. הנה כמה מהם: אמנון לפקין שחק, עמי איילון, אהוד ברק, וכעת ציפי לבני. רק טיפה של התבוננות מכותרות הימים ההם, ויוסקו המסקנות המתבקשות. במקרה האחרון, התקשורת אף הוסיפה חטא על פשע, כאשר היא במו ידיה נתנה את ראשות מפלגת קדימה לגב' לבני ובשיווק אגרסיבי נטלה את הכתר מהשר שאול מופז. בעיניי מעשה בלתי נסלח. השאלה היא האם התקשורת מסיקה את מסקנותיה לעתיד. נראה שכלל לא.
שינויים במערכות השונות ובמיוחד במערכות המשפיעות והמכריעות בחיינו היא מחויבת המציאות. זוהי צו השעה. ניקיון האורוות מהשחיתות במערכות השונות הקיימות, הצבת מועמדים איכותיים וראויים בממשלה ובכנסת ובכל הנקודות החשובות בחיי העם במדינה ועוד.
השרה ציפי לבני אולי נקייה משחיתות - זן הנצרך למנהיגות היום כאוויר לנשימה, אך אינה מתאימה לתפקיד. התפקיד גדול עליה.
את טירוף המערכות הקיים יש להפסיק ומיד. את השנאה למחנה הימין ובמיוחד לעומד בראשה ח"כ בנימין נתניהו, שאין טוב ממנו בעת הזאת לראשות המדינה. אחרת יישארו "הנסיכים", אך בלי המדינה, חלילה.
