מאיפה בא הביטוי הזה 'שטיפת מח' ברור שלא מדובר בשטיפה כפשוטה, במים וסבון. הרי המוח הוא האבר הכי רגיש ועל כן הכי מוגן בגוף האדם, ואם הוא רק נחשף, האדם נמצא בסכנת חיים. כל שכן שלא ישרוד שטיפה פיזית. אלא שהמח הוא משכן השכל. וכשאומרים 'שטיפת מח' מתכוונים להזרמת מידע ודעות במהירות וברצף כזה, ששכל אנושי רגיל אינו מסוגל להתמודד עמם ולהתנגד להם. כמו שלכלוך אינו מסוגל להתנגד למים המוזרמים לעברו והוא נשטף כך ההנחות, הדעות וההרגלים של האדם, נשטפים תחת הלחץ של זרם המידע והדעות החדשות, והוא מאמץ אותם לעצמו כאילו היו חלק ממנו, מאז היותו. והוא בכלל לא יודע שזה לא הוא. הדעות שספג בדרך זו נהיות חלק ממנו, ולא עולה בדעתו שאפשר גם אחרת, שאפשר להתעלם מן המידע שבו הוזן מוחו, ותמורת זאת לחשוב בשכל של עצמו.
החיים המודרניים מלאים בדוגמאות של שטיפת מח. באחד השיעורים, כשניסיתי להסביר כיצד יכול וצריך האדם לשנות את טבע מדותיו תוך שימוש בדמיון מודרך, אחת המשתתפות בשיעור אמרה שאינה מבינה; הרי הלב מרגיש כך כי זהו הטבע שלה, אז מה יעזור לה אם תחשוב אחרת זה ישאר במוח ולא ישפיע על הלב, טענה. שאלתי אותה באיזה משקה היא מעדיפה לרוות את צמאונה, אמרה קוקה קולה. ומה אהבת לשתות לפני שהביאו לארץ את המוצר הזה משקה כלשהו מההם שהיו אז. שאלתי, אז למה לא נשארת עם המשקה ההוא מה גרם לשינוי בהעדפות שלך היתה פרסומת, משהו על 'טעם החיים', התפתיתי לנסות ונשארתי עם זה. אותו דבר אדם יכול לעשות עם ההרגלים ועם הטבע שלו, אמרתי. הוא יכול להשתנות לכל כיוון שיבחר, פשוט על ידי מאמץ שכלי מתמיד של התבוננות בדרך החיובית.
אלא שאת הדרך הזאת אנשים לא ממהרים לאמץ, ואפשר להבין אותם, כי המאמץ הנדרש לשינוי כזה נראה כבד מדי. הכי נוח זה להיסחף בזרם של "דעת הקהל" ולסמוך על אלה שמציגים עצמם כיודעים מה טוב. עד שמתפכחים, מאחר שהמציאות טופחת על הפנים שוב ושוב וחושפת את העובדה ששוטפי המוח לא באמת יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, הם רק מעמידים פנים שהם יודעים. מיד לאחר ההתפכחות, עדיין אין לאנשים יכולת או כלים לבסס לעצמם משנה חלופית לזו שקרסה. מה שנחזה כאמת התגלה שהוא שקר, אבל עדיין לא יודעים מהי האמת והיכן צריכים לחפש אותה.
בחרנו במונח 'שטיפת מוח' ככותרת, כי לפעמים צריכים שיטפון אמיתי שיפריך את ההנחות שנתקבעו במוחנו כתוצאה משטיפת המוח המתמשכת. על שיטפון כזה מספרת לנו פרשת השבוע, פרשת נח. בתודעת האנושות נתקבעה ההנחה שכל אחד זכאי למה שיש לו, וכל אחד גם רשאי לחתור להשגת מה שעדיין אין לו, ולא משנה על חשבון מה או מי זה יהיה. הם התעלמו מהאלוקים שברא אותם ומהוראותיו, והלכו בשרירות לבם, עד כדי מצב של (בראשית ו') [יא] ותשחת הארץ, לפני האלקים; ותמלא הארץ, חמס. אבל אלוקים לא התעלם מהם; [יב] וירא אלקים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. בפסוקים אלו מדובר בהשחתה מוסרית, שכאמור, הקיפה את כל הנבראים עד כדי כך שזה מתואר כהשחתה של הארץ עצמה.
התגובה להשחתה המוסרית באה כהשחתה גשמית תרתי משמע; [יג] ויאמר אלקים לנח, קץ כל-בשר בא לפני--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. ירד גשם רב, מבול כבד שמחה את כל הנבראים הגשמיים מעל פני האדמה. [יז] ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמים: כל אשר-בארץ, יגוע. השיטפון הזה נועד לא רק לטהר את הארץ מן הזוהמה שדבקה בה כתוצאה ממעשי הנבראים שחיו עליה. הוא גם נועד לטהר את מוחם של הנבראים מהנחות היסוד שהובילו להשחתה הנוראה, ולטעת במוחם ובלבם הנחות יסוד אחרות, פחות מושחתות, אם נרצה להתבטא בלשון של שלילה. שיזכרו תמיד כי מי שברא את העולם גם הכתיב כללי התנהגות לנבראים שבעולמו, ויש להתחשב בהוראותיו, אם רוצים לשרוד. שטיפת מוח נגדית אם נרצה.
כידוע, ודיברנו על כך בשנים קודמות, האנשים בחרו להסיק דוקא את המסקנות הלא נכונות מן המבול. הם החליטו לפעול למיגון העולם מפני אפשרות של מבול חדש, ולא אבו ללכת אחרי ה' כנדרש מהם.
לפרוץ את מסגרות החשיבה
אחרי שנים רבות של שטיפת מוח מתמדת, הגענו לימים בהם היחידים שעודם מאמינים בשקרים השוטפים אותנו, הם השקרנים עצמם. בעצם, גם זה לא בטוח. בהחלט יתכן שהם רק מתקשים למצוא נתיב חלופי בו יוכלו לצעוד בביטחה. עד לא מזמן רווחה אצלנו ההנחה שרבים בעם האמינו בה שאחרי הבחירות יהיה בסדר. הממשלה הנוכחית (הכוונה לכל הממשלות האחרונות) מתפקדת לא כל כך טוב, כי א' מפריע וב' אינו משתף פעולה וג' מציק וד' מציג דרישות גבוהות. נלך לבחירות והעם יחליט מי יהיו המנהיגים הבאים שיובילו אותו אל חוף מבטחים. כעת נראה שפרט לכמה פוליטיקאים שנראים מנותקים מן המציאות ומן העם שאותו הם מתיימרים להנהיג, אין עוד מי שמאמין בשיפור שיבוא בעקבות הבחירות, ולא משנה מה יהיו תוצאותיהן. במלים אחרות שטיפת המוח הישנה שוב אינה יעילה. העם התפכח.
נכון שעדיין אין מזהים נתיב חדש, אבל כבר ברור שמהנתיב הישן התאכזבנו קשות ואין לנו שום כוונה לשוב אליו. אבל למה לא מזהים נתיב חדש הרי התורה מציעה לנו אותו בפרשת השבוע ובהפטרה, באותו שבוע שהכריזו על בחירות חדשות. לכאורה, אפשר לטעון שבפרשה מדובר על האנושות הכללית, ולאו דוקא על עם ישראל. הרי מדובר בנח ובניו, שבעים אומות העולם. אבל בהפטרה מדובר על עם ישראל נטו, אז נתרכז בה ונראה מה יש לנו ללמוד ממנה. בסוף ההפטרה מקביל הנביא את מצבנו בגלות הקשה למצבם של נח ובניו לאחר המבול: [ט] כי-מי נח, זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד, על-הארץ--כן נשבעתי מקצף עליך, ומגער-בך. מטבעו, האדם נוטה להשליך על המחר את המציאות של היום; אם היום היה טוב כך יהיה גם מחר. וגם להיפך. כך חשב גם נח אחר המבול; היה מבול בעקבות השחתה, שוב תהיה השחתה ושוב מבול, אז למה להתאמץ על כך כרת עמו ה' ברית, כי לא יביא עוד מבול על הארץ.
וזה מה שאומר לנו הנביא. אנחנו נוטים לחשוב שיהודים נמצאים בגלות זהו טבע העולם. לכל היותר אפשר לשאוף לגאולה פיזית, לשלטון עצמי. שאנחנו נשעבד את עצמנו במקום שהגוים ישעבדו אותנו, אבל לא זה היעוד שלנו. אנחנו לא נמנים בין שבעים האומות צאצאי נח, אנחנו האומה השבעים ואחת שתפקידה להוביל את העולם כולו לתכליתו. וזהו שאומר הנביא לכנסת ישראל: [ב] הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו--אל-תחשכי; האריכי, מיתריך, ויתדתיך, חזקי. לא להרגיש קטנים ולא לחשוב בקטן. לזכור את היעוד ולנהל את חיינו בהתאם. לכאורה, איך אפשר הרי אנחנו כאלה קטנים מול העולם הגדול, איך אפשר לחשוב בכלל על התרחבות כזאת שמציע הנביא ובכן, בשביל זה צריכים לפרוץ את מסגרות החשיבה המוכרות:
[ג] כי-ימין ושמאול, תפרצי; וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו. מזמן כבר נפרצו הגבולות בין ימין ושמאל, רק שמתוך הרגל אנחנו ממשיכים לחשוב ולדבר באותם מונחים, כאילו יש הבדל בין ימין ושמאל. חשיבה זאת מונעת מאתנו לזהות את היעוד האמיתי שלנו, ולחתור אליו. על כן קורא לנו הנביא לפרוץ את גבולות החשיבה המוכרת, השיגרתית והשיקרית. אכן, כל עוד אנחנו כבולים בכבלי החשיבה השיגרתית, הגלותית, אנחנו לא מצליחים בכלל להתחבר לרעיון שיש לנו יעוד. אולי אפילו מעדיפים שלא לחשוב על כך בכלל, כי זה נוגד את הרעיון שכל בני האדם שווים וכו', אבל האמת היא שאין סתירה, כי בני האדם יכולים להיות שווים ולכל פרט או קבוצה תפקיד משלו. תפקידנו, תפקידו של עם ישראל, הוא להוביל את העולם אל חוף מבטחים.
הבעיה היא שכתוצאה מניסיוננו הארוך והמר בגלות הקשה, אנחנו לא מצליחים אפילו לדמיין מצב אחר, מצב של חירות מוחלטת מכל הלחצים והפחדים שכל כך התרגלנו לחיות אתם. אולי גם חוששים מכישלון בדרך חדשה ולא מוכרת, אז מעדיפים שלא לנסות. על כך אומר לנו הנביא: [ד] אל-תיראי כי-לא תבושי, ואל-תכלמי כי לא תחפירי: כי בשת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי-עוד. מה שהיה היה לא נעים. מאד לא. אבל כל הכשלונות הקודמים לא ייזכרו עוד אל מול ההצלחה העצומה שנחווה בגאולה האמיתית והשלמה. ומה שהיה משול לסכסוך משפחתי שנגמר בשלום אמיתי: [ו] כי-כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'; ואשת נעורים כי תמאס, אמר אלקיך. [ז] ברגע קטן, עזבתיך; וברחמים גדלים, אקבצך. [ח] בשצף קצף, הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם, רחמתיך--אמר גאלך, ה'. [י] כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה--וחסדי מאתך לא-ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, ה'.
ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
nissimye@netvision.net.il
החיים המודרניים מלאים בדוגמאות של שטיפת מח. באחד השיעורים, כשניסיתי להסביר כיצד יכול וצריך האדם לשנות את טבע מדותיו תוך שימוש בדמיון מודרך, אחת המשתתפות בשיעור אמרה שאינה מבינה; הרי הלב מרגיש כך כי זהו הטבע שלה, אז מה יעזור לה אם תחשוב אחרת זה ישאר במוח ולא ישפיע על הלב, טענה. שאלתי אותה באיזה משקה היא מעדיפה לרוות את צמאונה, אמרה קוקה קולה. ומה אהבת לשתות לפני שהביאו לארץ את המוצר הזה משקה כלשהו מההם שהיו אז. שאלתי, אז למה לא נשארת עם המשקה ההוא מה גרם לשינוי בהעדפות שלך היתה פרסומת, משהו על 'טעם החיים', התפתיתי לנסות ונשארתי עם זה. אותו דבר אדם יכול לעשות עם ההרגלים ועם הטבע שלו, אמרתי. הוא יכול להשתנות לכל כיוון שיבחר, פשוט על ידי מאמץ שכלי מתמיד של התבוננות בדרך החיובית.
אלא שאת הדרך הזאת אנשים לא ממהרים לאמץ, ואפשר להבין אותם, כי המאמץ הנדרש לשינוי כזה נראה כבד מדי. הכי נוח זה להיסחף בזרם של "דעת הקהל" ולסמוך על אלה שמציגים עצמם כיודעים מה טוב. עד שמתפכחים, מאחר שהמציאות טופחת על הפנים שוב ושוב וחושפת את העובדה ששוטפי המוח לא באמת יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, הם רק מעמידים פנים שהם יודעים. מיד לאחר ההתפכחות, עדיין אין לאנשים יכולת או כלים לבסס לעצמם משנה חלופית לזו שקרסה. מה שנחזה כאמת התגלה שהוא שקר, אבל עדיין לא יודעים מהי האמת והיכן צריכים לחפש אותה.
בחרנו במונח 'שטיפת מוח' ככותרת, כי לפעמים צריכים שיטפון אמיתי שיפריך את ההנחות שנתקבעו במוחנו כתוצאה משטיפת המוח המתמשכת. על שיטפון כזה מספרת לנו פרשת השבוע, פרשת נח. בתודעת האנושות נתקבעה ההנחה שכל אחד זכאי למה שיש לו, וכל אחד גם רשאי לחתור להשגת מה שעדיין אין לו, ולא משנה על חשבון מה או מי זה יהיה. הם התעלמו מהאלוקים שברא אותם ומהוראותיו, והלכו בשרירות לבם, עד כדי מצב של (בראשית ו') [יא] ותשחת הארץ, לפני האלקים; ותמלא הארץ, חמס. אבל אלוקים לא התעלם מהם; [יב] וירא אלקים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. בפסוקים אלו מדובר בהשחתה מוסרית, שכאמור, הקיפה את כל הנבראים עד כדי כך שזה מתואר כהשחתה של הארץ עצמה.
התגובה להשחתה המוסרית באה כהשחתה גשמית תרתי משמע; [יג] ויאמר אלקים לנח, קץ כל-בשר בא לפני--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. ירד גשם רב, מבול כבד שמחה את כל הנבראים הגשמיים מעל פני האדמה. [יז] ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמים: כל אשר-בארץ, יגוע. השיטפון הזה נועד לא רק לטהר את הארץ מן הזוהמה שדבקה בה כתוצאה ממעשי הנבראים שחיו עליה. הוא גם נועד לטהר את מוחם של הנבראים מהנחות היסוד שהובילו להשחתה הנוראה, ולטעת במוחם ובלבם הנחות יסוד אחרות, פחות מושחתות, אם נרצה להתבטא בלשון של שלילה. שיזכרו תמיד כי מי שברא את העולם גם הכתיב כללי התנהגות לנבראים שבעולמו, ויש להתחשב בהוראותיו, אם רוצים לשרוד. שטיפת מוח נגדית אם נרצה.
כידוע, ודיברנו על כך בשנים קודמות, האנשים בחרו להסיק דוקא את המסקנות הלא נכונות מן המבול. הם החליטו לפעול למיגון העולם מפני אפשרות של מבול חדש, ולא אבו ללכת אחרי ה' כנדרש מהם.
לפרוץ את מסגרות החשיבה
אחרי שנים רבות של שטיפת מוח מתמדת, הגענו לימים בהם היחידים שעודם מאמינים בשקרים השוטפים אותנו, הם השקרנים עצמם. בעצם, גם זה לא בטוח. בהחלט יתכן שהם רק מתקשים למצוא נתיב חלופי בו יוכלו לצעוד בביטחה. עד לא מזמן רווחה אצלנו ההנחה שרבים בעם האמינו בה שאחרי הבחירות יהיה בסדר. הממשלה הנוכחית (הכוונה לכל הממשלות האחרונות) מתפקדת לא כל כך טוב, כי א' מפריע וב' אינו משתף פעולה וג' מציק וד' מציג דרישות גבוהות. נלך לבחירות והעם יחליט מי יהיו המנהיגים הבאים שיובילו אותו אל חוף מבטחים. כעת נראה שפרט לכמה פוליטיקאים שנראים מנותקים מן המציאות ומן העם שאותו הם מתיימרים להנהיג, אין עוד מי שמאמין בשיפור שיבוא בעקבות הבחירות, ולא משנה מה יהיו תוצאותיהן. במלים אחרות שטיפת המוח הישנה שוב אינה יעילה. העם התפכח.
נכון שעדיין אין מזהים נתיב חדש, אבל כבר ברור שמהנתיב הישן התאכזבנו קשות ואין לנו שום כוונה לשוב אליו. אבל למה לא מזהים נתיב חדש הרי התורה מציעה לנו אותו בפרשת השבוע ובהפטרה, באותו שבוע שהכריזו על בחירות חדשות. לכאורה, אפשר לטעון שבפרשה מדובר על האנושות הכללית, ולאו דוקא על עם ישראל. הרי מדובר בנח ובניו, שבעים אומות העולם. אבל בהפטרה מדובר על עם ישראל נטו, אז נתרכז בה ונראה מה יש לנו ללמוד ממנה. בסוף ההפטרה מקביל הנביא את מצבנו בגלות הקשה למצבם של נח ובניו לאחר המבול: [ט] כי-מי נח, זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד, על-הארץ--כן נשבעתי מקצף עליך, ומגער-בך. מטבעו, האדם נוטה להשליך על המחר את המציאות של היום; אם היום היה טוב כך יהיה גם מחר. וגם להיפך. כך חשב גם נח אחר המבול; היה מבול בעקבות השחתה, שוב תהיה השחתה ושוב מבול, אז למה להתאמץ על כך כרת עמו ה' ברית, כי לא יביא עוד מבול על הארץ.
וזה מה שאומר לנו הנביא. אנחנו נוטים לחשוב שיהודים נמצאים בגלות זהו טבע העולם. לכל היותר אפשר לשאוף לגאולה פיזית, לשלטון עצמי. שאנחנו נשעבד את עצמנו במקום שהגוים ישעבדו אותנו, אבל לא זה היעוד שלנו. אנחנו לא נמנים בין שבעים האומות צאצאי נח, אנחנו האומה השבעים ואחת שתפקידה להוביל את העולם כולו לתכליתו. וזהו שאומר הנביא לכנסת ישראל: [ב] הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו--אל-תחשכי; האריכי, מיתריך, ויתדתיך, חזקי. לא להרגיש קטנים ולא לחשוב בקטן. לזכור את היעוד ולנהל את חיינו בהתאם. לכאורה, איך אפשר הרי אנחנו כאלה קטנים מול העולם הגדול, איך אפשר לחשוב בכלל על התרחבות כזאת שמציע הנביא ובכן, בשביל זה צריכים לפרוץ את מסגרות החשיבה המוכרות:
[ג] כי-ימין ושמאול, תפרצי; וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו. מזמן כבר נפרצו הגבולות בין ימין ושמאל, רק שמתוך הרגל אנחנו ממשיכים לחשוב ולדבר באותם מונחים, כאילו יש הבדל בין ימין ושמאל. חשיבה זאת מונעת מאתנו לזהות את היעוד האמיתי שלנו, ולחתור אליו. על כן קורא לנו הנביא לפרוץ את גבולות החשיבה המוכרת, השיגרתית והשיקרית. אכן, כל עוד אנחנו כבולים בכבלי החשיבה השיגרתית, הגלותית, אנחנו לא מצליחים בכלל להתחבר לרעיון שיש לנו יעוד. אולי אפילו מעדיפים שלא לחשוב על כך בכלל, כי זה נוגד את הרעיון שכל בני האדם שווים וכו', אבל האמת היא שאין סתירה, כי בני האדם יכולים להיות שווים ולכל פרט או קבוצה תפקיד משלו. תפקידנו, תפקידו של עם ישראל, הוא להוביל את העולם אל חוף מבטחים.
הבעיה היא שכתוצאה מניסיוננו הארוך והמר בגלות הקשה, אנחנו לא מצליחים אפילו לדמיין מצב אחר, מצב של חירות מוחלטת מכל הלחצים והפחדים שכל כך התרגלנו לחיות אתם. אולי גם חוששים מכישלון בדרך חדשה ולא מוכרת, אז מעדיפים שלא לנסות. על כך אומר לנו הנביא: [ד] אל-תיראי כי-לא תבושי, ואל-תכלמי כי לא תחפירי: כי בשת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי-עוד. מה שהיה היה לא נעים. מאד לא. אבל כל הכשלונות הקודמים לא ייזכרו עוד אל מול ההצלחה העצומה שנחווה בגאולה האמיתית והשלמה. ומה שהיה משול לסכסוך משפחתי שנגמר בשלום אמיתי: [ו] כי-כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'; ואשת נעורים כי תמאס, אמר אלקיך. [ז] ברגע קטן, עזבתיך; וברחמים גדלים, אקבצך. [ח] בשצף קצף, הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם, רחמתיך--אמר גאלך, ה'. [י] כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה--וחסדי מאתך לא-ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, ה'.
ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
nissimye@netvision.net.il
