העתירה היתה נגד התיקון בחוק האזרחות, שבא לאסור או יותר נכון להגביל ולסנן את איחוד המשפחות עם הפלסטינאים מיש"ע - ירדן ולפעמים אף מארצות אויב נוספות מהסביבה.
מדובר בתיקון, שהוא בבחינת הוראת שעה, שמוארך מדי שנה ועדיין ההמשכיות תקפה. שני דברים חשובים קרו לאחרונה בנושא רגיש זה. בג"צ כאמור בהרכב מיוחד, דחה למעשה את העתירה, למרות ניסיונותיו והמלצותיו של הנשיא ברק, למתן ולדלל את ההחלטה, ע"י הצעה למצוא פתרונות אלטרנטיביים או קלים יותר לביצוע.
במקביל, וועדה ציבורית בראשות פרופ' רובינשטיין, הגישה את מסקנותיה לגבי נושא הטיפול במהגרים מארצות ערב, ובו המלצה לפיה כל מהגר ממדינה ערבית או מהרשות הפלסטינית יידרש להוכיח את נאמנותו למדינה. לממשלה תינתן הסמכות לקבוע מכסות שנתיות להגירה ממדינות אלה, למי שיעמוד בקריטריונים. וכן איזור שיוכרז כאויב לישראל, ניתן יהיה למנוע את ההגירה גם משם.
אבל כמובן, שהחלטת בג"צ יותר חשובה, בעלת תוקף משפטי וציבורי גדול יותר.
וכך אומר: השופט העליון מיכאל חשין, בתשובה לעתירה בה טוענים נציגי עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, שמדובר בחוק מפלה אנטי דמוקרטי וגזעני.
השופט חשין: "הרשות הפלסטינית, היא ממשל אויב, ממשל שרוצה להשמיד את המדינה ולא מוכן להכיר במדינת ישראל". וממשיך כב' השופט ואומר: "נכון שהעם הפלסטיני אינו עם עוין, אבל מדינת ישראל צריכה להגן על עצמה... מדוע שבזמן מלחמה ניקח סיכונים?" ובהמשך: "האם אנגליה ואמריקה לקחו סיכונים מול גרמניה שביקשה להשמידם במלחמת העולם השניה"? ומסיים השופט במשפט המחץ - "מי שמתחתן עם פלסטינאית שיסע לגור בג'נין". והרי לכם בתמצית כל התורה הציונית ביטחונית על רגל אחת.
יש אלמנטים בחברה הישראלית, גם בקרב הציבור היהודי ציוני, שמרוב חשיבות עצמית אינטלקטואלית, מרוב רצון להיות ליברלים עם תפיסת עולם אוניברסאלית, שכחו את ייעודם ובעיקר את יעודה של הקמת מדינת ישראל.
לא מדינה של כל אזרחיה, כפי שחולמים ח"כ עזמי בשארה ומרעיו, הנוסעים בעולם ותומכים בשונאי ישראל ובמבקשי נפשינו, כמו הסורים, החיזבללא, והחמאס בעידוד ובמימון איראני.
מדינת ישראל הוקמה ויועדה להיות מדינת העם היהודי הציוני - כמדינה דמוקרטית עם רוב יהודי עם צביון יהודי ציוני - שבא גם המיעוטים ימצאו את מקומם, בשיווין ובצורה דמוקרטית על כל זכויותיה, בתנאי שיהיו נאמנים למדינה, לחוקיה ולא יפגעו או יחתרו תחת ביטחונה.
נושא הזחילה האיטית של "זכות השיבה", במסווה של איחוד משפחות או נישואין, חלקם לבטח פיקטיביים בין אזרחי ישראל לבין פלסטינאים מירדן, יש"ע או עזה - אינו חדש.
כבר בתקופת כהונתו של שר הפנים אלי ישי וממשיכו פורז ממפלגת שינוי טופל הנושא בהיבטים חברתיים, דמוגראפיים ובעיקר ביטחוניים בצורה רגישה, מחד לצד ההומניטארי שבסוגיה ומאידך בסיכון הביטחוני, שהתגלה בסדק שנוצר בחוק האזרחות.
המצב הגיע לכדי כך, שהרשויות הרשמיות, נבהלו מהנתון של לפחות 300.000 פלסטינאים, הצליחו בעזרת תרגילי נישואין, איחוד משפחות - להיכנס לארץ ולהתיישב בה. השב"כ התריע על הסכנות במיוחד לאחר שהתברר שחלקם שיתפו פעולה עם "מתאבדים" אם ע"י עזרה בהסעה, הלשנה, מציאת מטרות לפיגועים ובחלקם אף בהשתתפות אישית פעילה בפיגועים.
השגת תעודת זהות כחולה, הפכה למטרה לגיטימית של ארגוני טרור. על רקע זה ובנתונים אלה, לא ייפלא שאפילו שר הפנים פורז משינוי היה קיצוני יותר מאלי ישי בהגבלות ובהפעלת החוק - לאחר שהבין שהפרצה בחוק, לא רק קוראת לגנב, אלא בעיקר למתאבדים ומסכנת את המדינה.
התיאוריה של עורך הארץ שוקן ותומכיו - כפי שהתפרסמה בכתבה בעיתון הארץ היא מתכון למחיקת זהותה הציונית יהודית של המדינה - כפי שהוגדרה במגילת העצמאות. קשה להבין, איך אזרח ישראלי, במעמד ציבורי כה חשוב, כמו עורך עיתון - מרשה לעצמו לקחת אחריות לאומית ציונית ולנסות לעטפה בתיאוריה כושלת של מיזוג בין העמים, ע"י נישואין מעורבים, כאלמנט לקידום והשגת שלום. קשה להבין איך אפשר לתרגם, שאיפות לאומיות פלסטינאיות, של "זכות שיבה" במיליונים, של הרצון להשמיד את הישות הציונית, או כשלב ראשון נוסח ח"כ עזמי בשארה ליצור מדינת כל אזרחיה, עם שאיפה לרוב פרלמנטארי ושלטוני פלסטינאי - לתכנית שלום בין העמים.
על בג"צ היה לשקול את עקרון "חוק יסוד כבוד האדם" של העם היהודי, על רקע מגילת העצמאות שהקימה מדינה יהודית ציונית לעם ישראל בארץ ובגולה - ולהעדיף את בטחונה, שרידותה חיותה ועתידה מעל שיקולים אחרים.
הממשלה ושרת המשפטים החליטו על הכנסת תיקונים מסויימים מוגבלים בחוק - וזאת הדרך הנכונה ואין בלתה בתנאים הנוכחיים.
נראה אכן ששופטי בג"צ, אמנם באיחור, הבינו לאור ההתפתחויות באיזור, שהתנאים השתנו לרעת ישראל ושביטחונה וקיומה אכן עומד לדיון ויש לחזק את היסודות הציוניים דמוגראפיים, כדי ליצור מדינה עם רוב יהודי, שתוכל להגן על עצמה וקיומה. החלטות קודמות של בג"צ, כמו בג"צ ג'נין ג'נין, בו התירו הקרנת סרט שקרי, עם עובדות מעוותות ומפוברקות הפוגעות בתדמית צה"ל, חייליו ומפקדיו, על מזבח העיקרון של חופש הדיבור והיצירה, או בג"צ בשארה, בו קבעו שנסיעותיו בסוריה ולבנון ופגישותיו עם שונאי ישראל מובהקים, כמו מנהיגי ארגוני המחבלים, והסתופפות בחברתו של שיך נסרללא ודומיו, תוך תמיכה בעמודותיהם נעשו במסגרת תפקידיו כח"כ בכנסת ישראל.
החלטות מקוממות אלה, שהליברליזם האוניברסאלי נוזל מהם, למרות שפגיעתם רעה בדמוקרטיה הישראלית וביטחונה - אולי מתחילה להיבלם, ואולי עליית החמאס בעזה ויש"ע והצהרותיהם על השמדת ישראל ואי קבלת קיומה כמדינה - עשו סוף סוף את שלהם.
יש לקוות שהקו החדש של בג"צ, לא ייבלם במסגרת החלטה בודדה, כי בשקלול בין זכות הקיום הביטחוני חברתי של מדינת ישראל - מול עקרון חופש הדיבור וזכויות האזרח - ביטחון ישראל וקיומה גובר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
