כלכלת ההמונים וקלקלת האלמונים 

 כלכלת ההמונים וקלקלת האלמונים

המשבר הכלכלי הנוכחי ואיך למנוע את המשבר הגדול הבא

ההנחה שככל שהכלכלה תהיה גלובאלית יותר כך היא תדמה יותר למודל האידיאלי של כלכלה חופשית היא הנחה שלא רק שאין לה על מה להסתמך אלא שהופרכה שוב ושוב הן במחקרים סוציולוגיים ופסיכולוגיים והן במשברים כלכליים חוזרים ונשנים. הכלכלה ה"חופשית" היום נשלטת בידי תאגידים בינלאומיים שהפיקוח עליהם הוא כמעט בלתי אפשרי. הפעלת פיקוח על שווקים וגופים כלכליים היא פתרון קצר מועד בכל מקרה, משום שהמפקחים הם בני אדם - כמו כולם - ומגיבים כמו בני אדם כשהם צופים משבר או כשהמשבר אמנם מגיע. כולנו מגיבים לסכנה צפויה או מוחשית בצורה בלתי הגיונית לכאורה. משבר כלכלי נתפס כסכנה קיומית על ידי כל מי שעוסק או קשור לכלכלה (כמעט כולם) והתגובה היא תגובת הישרדות ולא תגובה הגיונית. זה לא הגיוני לצפות ממפקחים אנושיים להגיב אחרת כשהם חוששים לאבד את משרתם, במקרה הטוב, וגם את נכסיהם. בשעת משבר, צפויה או אמיתית, המפקחים ידאגו קודם כל לעצמם גם כשפעולה כזו היא לא הפעולה הטובה ביותר (אפילו עבור עצמם) בטווח הארוך. בשעת סכנה טווח הזמן שלנו מצטצם לימים ואפילו שעות. קשה לנו לחשוב ולתכנן לטווח של יותר מימים בודדים.

פתרון לטווח ארוך, בהנחה שאנחנו רוצים למנוע משברים כלכליים, יכול לבוא רק מכיוונים של שינוי התרבות החברתית ושינוי תפיסת העולם של הפרט. התרבות הנוכחית שלנו לא מתאימה למציאות שבה אנו חיים! התרבות שלנו נוצרה ועדיין מתאימה לחברות קטנות ומבודדות. חברות של כמאה וחמישים פרטים עם תקשורת נדירה ביניהן. משך אלפי שנים נעשו רק שינויים מעטים בערכים ובנורמות התרבותיות. עד לפני מאה שנה, כשהתקשורת היתה בקצב של סוס ובמקרה הטוב של רכבת, כשהגבולות היו סגורים ומסוגרים וכלכלה עולמית לא היתה אפילו חלום, לא היה צורך בשינויים משמעותיים בתרבות.

המצב היום שונה לחלוטין. אנו חיים בחברה של אלפים אם לא מליונים וחולקים איתם שטח מחיה שבעבר חלקו מאה עד מאתיים איש. בחברה של מאה, מאתיים איש, כל אחד מכיר כל אחד אחר. בחברה של אלפים, רובנו אנונימים - אלמונים - כמעט חפצים. כמה מאיתנו מסתכלים על שטרות של כסף ורואים את האנשים שהכסף הזה מייצג? רובנו לא רואים ולא חושבים עליהם כלל משום שהכסף מייצג אלפי אלמונים שרוב הסיכויים שלא נראה לעולם, למרות שהכסף הזה מייצג את המשכורות, החסכונות והנכסים שלהם. כדי להגן עליהם אנחנו צריכים תרבות שבה הם יבואו לידי ביטוי בכל שטר כסף וכל מטבע יהווה תיזכורת לאלה שיצרו אותו.

האלמוניות לא רק מזיקה לאנשים שייצרו את הכסף, היא גם מגנה על אלה ש"משחקים" בכסף הזה. מי מכיר את מנהלי הבנקים למשכנתאות שאישרו מתן משכנתאות במאה אחוז ויותר מערך הנכס? ואת הפקידים בבנקים להשקעות שסחרו בתיקי המשכנתאות האלה וניפחו את ערכם? מישהו יודע את שמם? רובנו, שלא מתענינים בכלכלה ובשוק ההון בצורה שוטפת, לא. רובם עדיין אלמונים ובמצב הנוכחי גם נוח להם להשאר אלמוניים. בתרבות הקיימת יש לנו בנקאים אנונימים שמשחקים בכסף שנוצר על ידי אלמונים. פלא שהם מרשים לעצמם משחקים מסוכנים? אם הבנקאים היו תופסים שהם משחקים, לא בכסף, אלא בחיים של אותם אנשים שיצרו את הכסף, רק מעטים היו יוצאים להרפתקה מסוכנת כזו ורבים היו מתריעים על לוקחי הסיכונים מבעוד מועד. זה אחד השינויים שצריך לעשות במעבר מתרבות של קבוצה קטנה לתרבות של מליונים. לראות את הכסף לא כאובייקט בפני עצמו (כסף מעולם לא נוצר מעצמו) אלא מה שהוא באמת - תוצאה של עבודה של אנשים.

שינוי נוסף שנדרש בדחיפות הוא הסרת מעטה האלמוניות מאנשים ש"משחקים" בחיים של כולנו - גם אם הם פועלים בשוק הפרטי.  והאנשים האלה נמצאים לא רק בבנקים ובשוק ההון. הם מנהלים תאגידים ואירגונים, מוסדות ממשלתיים ואמצעי תיקשורת. מי שנצמא בעמדה העלולה לסכן את חייהם של אלפי ומליוני אנשים לא יכול להסתתר מאחרי מעטה הפרטיות והאלמוניות. אדם כזה חייב להיות חשוף לתגובות ולביקורות של האנשים עליהם הוא משפיע.

גם את תפיסת העולם של כולנו יש צורך לשנות ולעדכן. הראשון ברשימה הוא רגש האחריות. מחקריו של סקינר (פסיכולוג התנהגותי שבעקבות מחקריו נקבעה שיטת הפרמיות והבונוסים הקיימת עד היום) הראו שתגמול עדיף על ענישה ככלי לשליטה בהתנהגות ולהשגת התנהגות רצויה. מחקריו נעשו על עכברים, חולדות ויונים. תגמול האוכל תורגם לתגמול כספי. מחקרים עדכניים יותר שנעשו על בני אדם, מראים שתגמול כספי גורם לנתק בין רגש האחריות ובין תוצאות הפעולה עליה קיבל האדם תגמול כספי. משונה? לא. רוב האנשים לא תופסים את הכסף כערך בפני עצמו. העניין של רובנו בכסף נובע מדברים שאנחנו כן מעריכים ויכולים להשיג באמצעות הכסף: כבוד, הערכה, שליטה, נוחות, ידע וכו'. תגמול ישיר בסמלים של כבוד והערכה מגביר את רגש האחריות של האדם המתוגמל לתוצאות של מעשיו ונותן למתוגמל סיפוק הרבה יותר גדול (אולי זו הסיבה שמשרת נשיא ארצות הברית היא עדיין אחת המשרות הכי נחשקות למרות ששעות העבודה גובלות בעבדות והתגמול הכספי לא משהו). לכן, לא מציאותי להאשים את הבנקאים בחמדנות. הבונוס ה"שמן" מסמל גם עבורם רק את מה שהם יכולים להשיג דרכו - הערכה ושליטה. הרבה יותר מציאותי להאשים אותם ברדיפה אחר כבוד וכח כי זה מה שהם ניסו לקנות. וכמובן בחוסר אחריות!

תפיסה נוספת שזקוקה לשינוי דחוף היא הדרך בה אנו חושבים על ה"אלמוני". אלמוני הוא חסר פנים וחסר שם ולכן לא אנושי. אנחנו צריכים לחשוב אחרת:  גם אם איננו מכירים את פניו ואיננו יודעים את שמו, ה"אלמוני" הוא אדם כמוני וכמו השכן ממול. וכמו השכן ממול הוא זכאי ליחס של כבוד, הערכה והתחשבות.

השינויים הללו הם לא תרופה לכל הרעות החולות של החברה שלנו. תמיד יהיו יוצאי דופן משני הצדדים של הסקאלה. אבל, אם לא נתחיל לשנות את התרבות ואת תפיסות העולם שלנו, המשבר הבא יבוא הרבה יותר מהר. 

תודה שהקדשת לי מזמנך

אריאנה