העטיפה או התוכן 

העטיפה או התוכן

לאחרונה שמעתי סיפור כל כך נכון ששוב הזכיר לי כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש את טביעת האצבע הייחודית לו, הייחודית שלו בעולם הזה- בחיים, וזה הסיפור:
" אדם תעה ימים ביער ולא ידע איך לצאת ממנו, כשלפתע, ראה אדם זקן הולך לקראתו, שמח שמחה גדולה מאד ואמר בליבו - מפיו בוודאי אוכל לדעת את הדרך הנכונה.
שאל אותו: אמור לי, היכן הדרך הנכונה לצאת מהיער?
ענה לו הזקן- אף אני אינני יודע, שכן 70 שנה אני תועה כאן. רק דבר אחד אני יכול לומר לך ?בדרך שהלכתי אני, אתה אל תלך, כי בדרך זו תועים.
את הדרך הנכונה שיש ללכת בה, תצטרך אתה בעצמך למצוא. "

אם אשליך את הסיפור לחיים שלנו פה, לחיים שלי ושלך, הרי שהחיים האלו משולים ליער, כי שאתה יודע להיכן אתה רוצה להגיע, שאתה הולך ע"פ צו הנשמה שלך / ע"פ הלב שלך/ ע"פ האמת שלך, אז הכל או הרוב בסדר. אתה רגוע, אתה מרגיש בטוח, יש לך אמון בדרך והרצון שלך הוא כנה ואמיתי. גם אם יהיו לך קשיים, ( בטוח יהיו כי הם חלק מהדרך), שאלות, תהיות, פחדים או חששות, אתה לא תלך לאיבוד, אתה תרגיע, אתה תשב ותנוח בכדי לעשות ארגון מחדש ובכדי לשאול את עצמך שאלות שיעזרו לך - אתה תקבל את המצב כפי שהוא ולא תישבר ותהפוך את הקערה על פיה ולא "תשבור את הכילים" כי... "דבר אינו יכול להיות שלך, עד שתוותר עליו לגמרי " - (לאו צ'ה- ספר הטאו). כלומר אתה תביא את הרצון שלך לידי ביטוי ועשייה ע"פ האמת שלך, אבל תהיה ער וקשוב גם להוויה, גם למצב הנתון, כך תוכל לבחור ולעשות את הדבר הטוב והנכון עבורך.
כל זה יוכל לקרות לך רק דרך ההתנסות, רק דרך החוויה, רק דרך "הסוכרייה", רק דרך התוכן. נכון, העטיפה נראית טוב, נכון, העטיפה עושה רושם, העטיפה מגרה, אפילו יש לה ריח או צבע מגרים, אבל כשאתה פותח את העטיפה ומכניס את הסוכרייה לפה ומכניס אותה לחייך ומכניס
את חייך- את עצמך לחוויה הזו, להתנסות הזו, הדברים משתנים. אז דרך העשייה וההתנסות הזו, אתה כבר נוגע, זוהי טביעת האצבע שלך, זה החותם שלך, זוהי טביעת כף הרגל והיד שלך בתוספת ההוויה/התחושה של - איך אתה מרגיש עכשיו - איך זה השפיע עליך? איך זה נוגע או נגע בך?
זוהי ההתנסות והחוויה ששייכת רק לך ולא לה, לו או להם, אתה מרגיש משהו אחר, שונה ואולי גם דומה, אך עד שלא ניסית... לא ידעת !
אני נזכר במסע ("טרק") שעשיתי בהרי ההימאלייה שבנאפל הרחוקה במרץ 2003. כחודשיים לפני, ישבתי באיזה מסעדה לאכול, כשלפתע הגיעו 3 חבר'ה וסיפרו שהם סיימו לעשות את ה"טרק"
הזה ב-14 יום, אז אני כחודשיים אח"כ, לפני שהתחלתי את ה"טרק" המדהים הזה (שבו נולדתי מחדש), כתבתי מייל להוריי ולחבריי שאני יוצא לטיפוס- למסע של 19 יום ושלא ידאגו, כי אין לי שום אמצעי לכתוב במהלך המסע (אין חשמל, דואר או מחשבים) .
תאמינו או לא, סיימתי את המסע הזה אחרי 45 יום!
יצרתי לעצמי במתכוון או שלא במתכוון, דרך שהייתה ייחודית ונכונה לי. שנינו- אני והם טיפסנו והעפלנו לאותו גובה בדיוק- 5416 מטר, אבל אני התחלתי את הטיול שלי רק אחרי שירדתי מהפיסגה, שם התחיל הטיול האמיתי שלי. שם נגעתי, שם שאלתי ,שם חוויתי הרבה יותר מהדרך לפיסגה, שם "ישבתי" ושהיתי בכפרים (רוב האוכלוסייה בגבהים אלו היא טיבטית) כמה זמן שרק רציתי... כל אחד והשביל שלו !
לא צריך להיות שיפוט של טוב או רע, ( טוב או רע זה המצאה שלנו- של בני -האדם), או
מי יותר טוב ?
הדבר הנכון והאמיתי שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו הוא -
מה ההתנסות הזו עשתה לי? להיכן היא לקחה אותי? מה היא הוציאה ממני? איך זה נגע בי ?
האם הייתי באמת קשוב לעצמי? האם הייתי כן ואמיתי עם עצמי? האם הלכתי בדרך ליבי? האם זה היה נכון עבורי?


אסיים עם סיפור קטן ומקסים שאולי לא קשור לנושא, אך ישאיר אותנו עם איזושהי תחושה-

זן מסטר סונג סאן סיפר כך פעם לבתו של אחד התלמידים:

"דמייני לעצמך מפעל גדול לעוגיות.במפעל הזה יש קערה גדולה של בצק ממנו מכינים צורות שונות של עוגיות. כולן מאותו הבצק ויש להן אותו הטעם. חלק מהעוגיות בצורה של בית וחלק בצורה של עיצים ושל חיות וגם אנשים עושים מהבצק של העוגיות. עכשיו תפתחי את העיניים ותסתכלי על הנוף, הכל עשוי מאותו בצק, הבתים והכלבים והאדמה וגם האנשים.
"הבנת" - הוא שאל.
"כן", ענתה הילדה, כולנו אותה העוגייה. "

המשך שבוע מבורך לכולנו
ישי צארום
מנחה קבוצות למודעות עצמית ומאמן להעצמה אישית ועסקית
מושב עופר-"הבית בקצה היער" 04-9544074,054-7747495
ishay8@gmail.com