זוגות רבים חשים לאחר תקופה של חיי הנישואין כי עולמם סובב בעיקר סביב שגרה של עבודה, טיפול בילדים ומשימות ותפקידים אותם יש לבצע בחיי היומיום וכי לא נשארה יותר ביניהם תשוקה, התרגשות, עניין והנאה כפי שהייתה בעבר בין בני הזוג בשלב החיזור וההתאהבות הרומנטית בתחילת הקשר. כבר מתקשים למצוא זמן, חשק וכוח להנאות ולבילויים משותפים, יחסי המין הופכים לשגרתיים או תדירותם פוחתת, אין חיזורים, אין הצהרות אהבה, אין מחוות חיבה, הפתעות ופינוקים ולעיתים קרובות, הזוגיות נתפסת כמובנת מאליה ולא משקיעים בה את מה הושקע בה בעבר ולפעמים אף מרגישים שעמום רב.
בן הזוג שבשלב ההתאהבות נתפס כמקסים וחיובי, מעניק ואוהב מתגלה באור המציאותי שלו, גם על תכונותיו השליליות ומתחילות לחלחל במרחב היחסים תחושות אכזבה, תסכול וכעס וכל אחד מבני הזוג מנסה להחזיר לעצמו את מה שאבד לו ע"י שינוי בן הזוג והתאמתו לציפיות ולצרכים שלו. כאשר בני הזוג מתקשים לפתור ביחד את הקונפליקטים שביניהם ולנהל דיאלוג פתוח וישיר ביניהם על קשייהם וחסכיהם בזוגיות הם פונים לפתחי המילוט, שם הם מחפשים מענה לצרכים הלא מסופקים שלהם כגון, רומן מחוץ לנישואין, עבודה, טיפול בילדים, שינה או עיסוקים אחרים בבית או מחוצה לו.
דוגמא לכך הם יוסי ונירית (שמות בדויים), זוג בשנות ה-30 שלהם, הורים לשלושה ילדים. יוסי התלונן כי נירית עסוקה כל הזמן בטיפול בילדים, בעבודתה, בטיפול בבית, במשפחתה המורחבת, בחברים אך לא מקדישה לו זמן או כל תשומת לב אחרת. הוא מתאר כי היה מסתפק אפילו בחלק מהיחס שהיא מעניקה לילדים המקבלים ממנה חום ואהבה לרוב. הוא מנסה להתקרב אליה באמצעות מגע פיזי, ליטוף, חיבוק, יחסי מין וכד' אך היא דוחה אותו בטענה שהיא עייפה היות וכל העבודה מוטלת עליה וכן, שכשהיא כועסת עליו היא אינה יכולה להתקרב אליו.
הוא אומר בכאב כי אין הוא מוכן לחיות בזוגיות בה הוא מרגיש בלתי נראה וללא תחושה שהוא אהוב ונחשק. נירית מצידה מתלוננת כי הוא אינו עוזר לה בבית, אינו מעורב מספיק בטיפול בילדים, מתייחס בחוסר כבוד למשפחתה, אין לו יוזמה ואחריות משלו וצריך להגיד לו כל הזמן מה לעשות. תוך כדי הטיפול התברר כי נירית גדלה בבית בו ההורים התמסרו לגמרי לתפקידם כהורים וחיו מרוחקים זה מזה כזוג מלבד הביקורת הנוקבת שהפנו זה כלפי זה.
לנירית לא היה מודל של זוגיות קרובה ואינטימית לפיה יכלה לנהוג ולכן, היא ראתה את עצמה בראש ובראשונה כאימא ולא כבת זוג ושם היא השקיעה את כל מרצה. ואילו יוסי נחשב במשפחתו הילד השובב והפחות מוצלח מאחיו הגדול ולא קיבל הערכה על מעשיו. לפיכך, מתוך חשש לחוסר הערכה ולביקורת הוא הפסיק לעשות, ליזום ולהיות מעורב. מכאן, ניתן היה להבין את בחירתם הלא מודעת זה בזה. נירית בחרה ביוסי על מנת שיסייע לה ללמוד להיות בת זוג המבטאת חום ואהבה גם לבן זוגה ואילו הוא בחר בה כדי שהיא תדרוש ממנו עשייה שתגרום לו לחזור להיות פעיל, מעורב ויוזם ותחזיר לו את האמון בעצמו ובכוחותיו. הבנה זו, שהכאב והתסכול שלהם אינם נובעים מחוסר אהבה אלא מתוך הכאב שנוצר כבר בילדותם, סייעה להם לעשות שינוי בהתנהגותם ולמצוא את הדרך המאוזנת להיות בני זוג והורים כאחד.
אז מה גורם לכל זה לקרות?
ראשית, השינויים שמתרחשים אצל כל אחד מבני הזוג וביחסים הזוגיים היות וכל הזמן אנחנו והקשרים שלנו משתנים. שום קשר אינו נשאר כשהיה בתחילתו. כמו כן, הסיבות השכיחות שגורמות לבני הזוג לחדול מלהתאמץ לשמור על התשוקה בחייהם הזוגיים הן העייפות של עמל היום, עבודה בשעות ארוכות, הולדת הילדים והצורך בהשקעה מרובה בטיפול בהם, הצורך בפיתוח קריירה מקצועית, הצורך בעידן המודרני בהישגים מהירים, הן בתפקידים, במעמד והישגים חומריים, תחרות, משברי החיים הטבעיים ואחרים, קשיים כלכליים ועוד.
הקשר הזוגי נתפס כמובן מאליו, מה שנותן את האשליה כי הקשר יתקיים מכוח האנרציה גם ללא השקעה מיוחדת. קיימת ציפייה לקבל מבן הזוג חום ותשומת לב לאחר מאמץ הנתינה לאחרים במהלך היום כשאין יותר כוח וחשק לתת. שנית, כדי להבין את תהליך אובדן התשוקה בזוגיות וכיצד יש לשמר אותה בקשר הזוגי חשוב להבין את מושג התשוקה וכיצד הוא פועל בקשר הזוגי.
התשוקה היא כוח החיים והאנרגיה הטבעית שלנו, איתה אנו נולדים שמחפשת דרכי ביטוי שונות ומגוונות בכל תחומי החיים שלנו. כשאנו בביטחון היא מגיעה באופן טבעי כי היא במהות שלנו. הכוונה אינה רק לתשוקה המינית אלא לתשוקת החיים בכלל הכוללת את הדחפים, אשר זקוקים למענה וסיפוק וכל הפוטנציאל הטמון בנו, אשר זקוק להגשמה ולמימוש כדי שנאפשר לעצמנו צמיחה והתפתחות אישית וע"י כך נחוש את עצמנו כאנשים שלמים. כולנו כבני אדם זקוקים במהותנו לחוש את עצמנו שלמים. כל אדם נולד עם האנרגיה הגרעינית שלו אשר טיבה שונה מאדם אחד לרעותו.
אנרגיה זו זורמת דרך 4 פונקציות: המחשבות והאינטליגנציה, הרגשות, הפעולות והמעשים וכן, החושים. 1. התחום הקוגניטיבי של השכל והחוכמה מאפשר לנו להתפתח מקצועית, ללמוד, לקרוא, לפתח טכנולוגיות חדשות, לערוך מחקרים ופיתוחים שונים, וכיו"ב. 2. היכולת לבטא את רגשותינו בחופשיות ובאופן ישיר, 3. ביטוי עולמנו הפנימי באמצעות פעולות שונות, מעשים והתנהגויות שונות אשר מעניקים לנו אפשרות להגשים ולממש את עצמנו וכתוצאה מכך, לחוש תחושות של הישגיות, ערך, הצלחה, סיפוק ושביעות רצון. 4. כמו כן, אנו זקוקים לספק את החושים שלנו, כגון, לראות דברים יפים, תערוכות, סרטים והצגות, נופים, וכד', לשמוע מוסיקה, להריח, לטעום ולהיות במגע פיזי (יחסי מין, חיבוק, ליטוף וכד').
כאשר האנרגיה משתחררת וזורמת בחופשיות בכל הפונקציות האלה אנו חשים את עושר חווית החיים שלנו, היא מעניקה לנו איזון בחיים, שמחה, ביטחון ותחושת סיפוק ומלאות. כל פונקציה מעשירה את תחושת החיות המלאה שלנו. כל פונקציה שלא מוכנים לחוש אותה או אם מסיבות כלשהן האנרגיה חסומה באחת הפונקציות האלה ואינה זורמת באופן חופשי אנו חשים חסר אשר יוצר כאב אשר, לרוב באופן לא מודע, אנו נמנעים לבוא איתו במגע.
כתוצאה מכך, חלק ממהותנו לא בא לידי ביטוי ובמקום זה יש הימנעות מלחיות באופן מלא. אותו חלק יורד למחתרת, אנו מתנתקים ממנו והוא הולך לנו לאיבוד בתוכנו. תחושת השלמות והחיות שלנו נפגעת ובמקום של החסך נוצר פצע וכאב. האנרגיה נחסמת בד"כ ע"י מסרים מילוליים ולא מילוליים העוברים ממשפחת המוצא ומתהליכי החיברות שלנו עוד בתקופת הילדות.
מסרים כאלו יכולים לעבור בכל מיני צורות ולא תמיד נותנים להם מילים. הם עוברים דרך חוקי המשפחה והתנהלותה, דפוסי ההתנהגות המקובלים בה ובחברה, הנורמות, הערכים והאמונות השונות. מסרים כאלה יכולים להיות, למשל, "יש לך שתי ידיים שמאליות"( אתה לא מוכשר ולא תצליח במעשים שונים), "לבטא רגשות זו חולשה ואז יפגעו בך"( אל תראה רגשות, זה מסוכן), "אישה צריכה להיות אימא ועקרת בית טובה" ( אישה לא צריכה להיות חכמה ולא לפתח קריירה), "בנים לא בוכים", "גברים צריכים להיות כל הזמן חזקים",( לגברים אסור לפחד, להרגיש עצב, חולשה או חוסר אונים, לכן, הם צריכים להיות רציונאליים ומעשיים),"אסור לטעות"( אז אל תעשה אם לא בטוח שתצליח), "הכול צריך להיות מאורגן ומסודר"( אל תהיה ספונטני וחופשי אלא רק שקול ומתוכנן), "אסור לכעוס" וכד'.
עפ"י האימגו, גישה שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס, כל אחד ימצא, באופן לא מודע, בן זוג אשר אצלו חי באופן מלא החלק שלא יכול לחיות אצלו מתוך מטרה לרפא את הפצע שנוצר בילדות ולהחזיר לעצמו את החלק האבוד. לכן, בזמן ההתאהבות בני הזוג מרגישים כל כך שלמים ומרגישים שהם מקבלים מענה לכל צרכיהם. בן הזוג משלים אותם ונותן להם מענה לתכונות ולחלקים החסרים אצלם. אך כאשר נוצרת הזוגיות ויש בה כבר מחויבות לקשר, אם בחיים משותפים ואם בנישואין, ההתאהבות דועכת ותכונה זו מתחילה להרגיז כי היא מזכירה את מה שאסור ולא ראוי שבגללו היה צורך מלכתחילה להתנתק ממנו.
זה השלב שמתחיל מאבק הכוחות כי בן הזוג חי בדיוק במקום שהכי כואב לך. לכאורה, זה האדם הכי לא מתאים, אבל הוא זה שיכול להחזיר לך את החלק שהיית צריך להתנתק ממנו כדי להירפא ולחיות כאדם שלם עם מלוא הפוטנציאל וכוח החיים. זו הסיבה שמה שכל כך מצא חן בעינינו ומשך אותנו לבן הזוג מלכתחילה דווקא הוא הופך בשלב מאוחר יותר למרגיז כל כך. בשלב זה הקונפליקטים מתעצמים, בני הזוג לא מבינים זה את צורכי זה, העלבון, הכעס והפגיעה על כך שבן הזוג אינו מספק את הצרכים הדרושים כל כך גדולים שהם למעשה, מנהלים את היחסים ועקב כך, החשק לבלות וליהנות ביחד יורד, התשוקה פוחתת ואף נעלמת.
אז איך מצליחים לשמר את התשוקה בין בני הזוג?
ראשית, זוגיות היא כמו גינה שאם לא משקיעים בה ומטפחים אותה, צומחים בה מאליהם עשבים שוטים. אם לא משקיעים בקשר מתוך כוונה מיוחדת ורואים בה כדבר מובן מאליו, הקשר ידעך וייפול לתוך שגרת היומיום, המשימות והתפקידים והשעמום. שנית, יש להקדיש ולפנות זמן מיוחד המיועד אך ורק לבני הזוג ולעשייה משותפת ביניהם הגורמת להם הנאה ועניין. שכן, אם לא מתכננים מראש ולא קובעים זמן לפגישה משותפת (נחמד ורצוי לקבוע "דייט") קל להיסחף לשגרת היומיום המשעממת והמתסכלת. בזמן זה הם יוכלו לשוחח אחד עם השני, לשתף בחוויות, להעניק תמיכה, ייעוץ ותשומת לב הדדית, לבלות אך גם לנהל דיאלוג ישיר פתוח ובטוח על התסכולים שלהם תוך קבלה והבנה. הבנה אינה בהכרח הסכמה אלא שממקום מבין ואמפטי ניתן להתאמץ ולשנות התנהגויות למען הקשר ובן הזוג.
חשוב להבין את מקורות התסכולים מהעבר כקשורים לתסכולים הקיימים ביניהם בהווה במרחב היחסים הזוגי. גם כך צריך להתמודד עם כל מיני קשיים, בעיות ומשברים, לכן, חשוב לתבלן את החיים המשותפים ולהכניס בהם מידי פעם אך בקביעות עניין משותף, התרגשות, הנאה ובילויים מהנים וחווייתיים. מחקרים מראים כי זוגות מדווחים על שביעות רצון מהנישואין כאשר קיימות מחוות חיוביות רבות בין בני הזוג במהלך היום. אפשר ורצוי להפריד בין התסכול הקיים להערכה לדברים הטובים שיש.
לכן, כדאי לתת מחמאות מידי פעם, לקרוא בכינויי חיבה, לתת הערכה על פעולות והתנהגויות נעימות ורצויות (כי הרי שום דבר אינו מובן מאליו), להכין הפתעות נעימות, לפנק, לחזר, לחבק וללטף, להחזיק ידיים, להעשיר את חיי המין ולהכניס בו חידושים ובכלל, כל תשומת לב והתייחסות שתבטא חיבה, אהבה, אכפתיות, דאגה או התנהגויות שיראו לבן הזוג כי חושבים עליו ומקבלים אותו כפי שהוא ובעיקר, כי הוא אהוב, רצוי וחשוב. רצוי לעשות מידי פעם דברים שנהנים מהם שהם לא בשגרת היום כגון, סרטים, הצגות, טיולים, הליכה משותפת, ריקודים, הרצאות, סדנאות למיניהן, הופעות, מוסיקה, אמבטיה ריחנית עם נרות או לקחת חופשה זוגית מידי פעם בסופ"ש וכו' כיד הדמיון הטובה על בני הזוג. לא כל דבר כרוך בכסף ובבייביסיטר. ניתן לקבוע "דייט" גם בבית ולתכנן בילוי משותף מהנה בבית. חשוב לשלב בחיי היומיום הומור, לצחוק הרבה ביחד, לשחק משחקים שונים העיקר, שתהיה חוויה משותפת ומהנה. אך במיוחד חשוב להסתכל בעיניים אוהבות על בן הזוג, לראות את כל הדברים הטובים שבו ומה שיש לו לתת בשביל הקשר ולראות את הנס הזה שיש בנוכחותו במסע החיים המשותף שלהם.
לקבלת סדרת הטיפים איך להתאהב בבן זוגכם, לחצו על הקישור
אריאלה מלצר, עובדת סוציאלית קלינית,M.S.W , מומחית בטפול זוגי עפ"י גישת האימאגו, פסיכותרפיסטית, מגשרת, 29 שנות ניסיון כמטפלת בתחנה לייעוץ נישואין וחיי משפחה, כמנהלת מרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה ובקליניקה פרטית. טל'. 08-9470691 http://www.reut4u.co.il