איינשטיין טען שדרך החשיבה שלנו יוצרת בעיות שאינן ניתנות לפיתרון באמצעות אותה דרך חשיבה ולכן, הוא עשה שימוש רב בדימיון. הוא ראה את עצמו רוכב על קרן אור.
ליצור מציאות. נשמע מדהים, גדול מידי ליכולות שלי כאדם. נשמע בלתי אפשרי. אני לא אלוהים. אני רק אדם. איך אדם יכול ליצור מציאות? זה לא היגיוני.
וזה בדיוק הענין. לא היגיוני. היגיון הוא שכל ישר. מבוסס על עובדות. מבוסס על המציאות. מבוסס על נוסחאות וחוקיות. היגיון זה לא דימיון. היגיון זה לא אשליה. היגיון זה לא מיסטיקה. זה גם לא בלתי נראה. זה מוחשי. זה ידוע. זה משהו שאפשר להוכיח אותו. היגיון הוא לא מסתורי. הוא גלוי וברור. הוא גם משותף לכולם.
אז, כדי להאמין שאני יכולה ליצור מציאות אני צריכה נוסחא כלשהי. חוקיות כלשהי. צריכה הוכחות שזה בכלל דבר אפשרי. אני צריכה לראות כדי להאמין. אם יוכיחו לי, אולי זה יתקבל על דעתי. כי אני לא משתכנעת בקלות. אני לא פראייירית. אני גם צריכה לבדוק בעצמי. לנסות. אם זה עובד בכלל. בסך הכל, אני לא צריכה להכניס את עצמי לצרות. יש לי כבר מספיק. מה עכשיו אני צריכה להוסיף לי בעיות לא ידועות? אני ספקנית. אני רוצה לראות כדי להאמין. לא רואה, לא מאמינה.
וזה בדיוק שורש הבעיה. איך אראה את הלא ידוע לי? איך אאמין בלא ידוע לי? ואיך בעצם אוכל להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. לא רק שזה נשמע פלצני זה גם נשמע יומרני ומתנשא. לא רק שזה לא היגיוני זה גם דורש ממני לחיות בסוג של אשליה. ואשליה, היא לא דבר בריא לי. לא מתאים לי לחיות באשליות. לא מתאים לי לחיות בהמתנה לראות אם זה נכון או לא. לא מתאים לי גם לנסות ולהתנסות. מה אני שפן ניסיונות? לפחות עם ההיגיון אני יודעת איך להתמודד עם הבעיות. אבל, איינשטיין טען שדרך החשיבה שלנו יוצרת בעיות שאינן ניתנות לפיתרון באמצעות אותה דרך חשיבה. אם כך, איך זה מסתדר עם ההיגיון שלי?
אז יש פה כמה הנחות בסיסיות שעליי לברר כדי להבין בכלל מה אמיתי ומה לא. מה אפשרי ומה לא.
1. מה זה באמת היגיון? מה זה באמת דימיון? מה היא בעיה ומה זה פתרון?
4. למה דרך החשיבה יוצרת בעיות? ואם דרך החשיבה יוצרת בעיה, למה היא לא יוצרת פתרון?
6. איך אני יכולה להאמין בלא ידוע לי מבלי לחיות באשליה עצמית? מבלי לשגות בדימיונות שווא?
הגדרת היגיון
1. הגות, מחשבה, רעיון, לוגיקה, שכל ישר
3. היגיון לב, מחשבה, רחשי הלב
4. היגיון יבש, היגיון קר, ללא השפעת הרגש
5. היגיון חותך, שיקול דעת משכנע ביותר
6. חכמת ההיגיון, מדע הלוגיקה, תורת יושר החשיבה, חוקי השכל וההקשים בין דברים
7. הגיוני, לוגי, סביר, מתאים לשכל הישר, מבוסס על היגיון וסברה
8. הגיוניות, תכונת הדבר ההיגיוני, יושר המחשבה
הגדרת דימיון
1. קירבה או שויון במראה או בתוכן
2. הכוח המדמה, הכושר ליצור במחשבה דברים שאינם במציאות, או להגות רעיונות ומחשבות, פנטזיה
3. להמשיל משל, דוגמא מאחרים על ידי השוואה
4. דימיון יוצר, הכוח הרוחני באדם ליצור דברים, להעלות רעיונות ומחשבות חדשים
5. דמיון כוזב, דימיון שוא, חזון תעתועים, מראה שאינו קיים במציאות
6. בעל דימיון, מי שנוטה לשקוע בהזיות ובחלומות
7. כוח הדימיון, הכושר לדמות
בעיה, שאלה, קושיה, ענין מסובך שקשה למצוא מוצא ממנו.
פתרון, פשר, פענוח, הסבר הגיוני לדבר נעלם, התרת דבר מסובך, נמצא והוסבר סודו, הותר הדבר הסתום שבו, הובן.
יופי. גיליתי שיש כמה סוגי היגיון ויש כמה מובנים לדימיון.
הבנתי שההיגיון משמש לי ככלי לשיקול דעת ולהחליט, לבחור, להבדיל בין טוב ורע, אמת ושקר. ההיגיון מוגבל על ידי גבולות ההיגיון עצמו כי הוא מתבסס על הידע שיש לו. הבנתי גם שההגיון הוא סברה, השערה שצריך להוכיח אותה כדי לתת לה גושפנקא. חותמת. אם הסברה לא היגיונית היא לא מתקבלת על דעתי. לא היגיונית לי.
הדימיון לעומתו, משמש לי ככלי ליצירה חדשה, הן בחשיבה והן במציאות. לכן הוא לא מוגבל על ידי הגבולות וזה עלול להיות מסוכן כי אם אין גבולות אני עלולה ללכת לאבדון. לאבד את עצמי בשגיונות שווא. בפנטזיות.
הבנתי גם שהדימיון משמש למציאת קווים משותפים בין דברים שונים. לראות את הדומה בשונה ואפשר גם להמשיל דוגמאות על ידי דימויים שונים.
הבנתי שבעיה נחשבת לבעיה כי יש בה חלק נסתר שהוא למעשה הפתרון. ברגע שאגלה את הנסתר אגיע לפתרון. ברגע שאפענח את הלא מובן, אקבל אותו על דעתי, אראה את התמונה השלמה. הפאזל יסתדר.
אם כך, איינשטיין צדק (איזו צניעות מצידי:-)), אם בדרך החשיבה שלי אני רואה בעיה, לא אוכל להגיע לפתרון כי בדרך החשיבה שלי הוא סמוי מהעין שלי, מההיגיון שלי, אחרת היא לא היתה נחשבת כבעיה.
דרך החשיבה מייצרת בעיה כי דרך החשיבה לא מבינה את הלא ידוע לה באותה נקודה בעייתית. כלומר, משהו בפאזל חסר. לכן, יש בעיה והיא נחשבת לחוסר והחוסר מעורר רצון למלא את החוסר. מכיוון שדרך החשיבה רואה בעיה כי משהו נעלם מהעין. משהו נסתר. לא גלוי. לא מפוענח. לא מובן. לא אוכל למלא את החוסר באמצעות אותה דרך חשיבה וכך, אני מוגבלת בגלל גבולות ההיגיון שלי.
אם כך, כדי ליצור מציאות עליי להתחבר ללא ידוע לי. מכיוון שאני לא יכולה לעשות את זה דרך ההיגיון המוגבל על ידי הבעיה עצמה, הכלי שנותר לי הוא הדימיון. בעזרת הדימיון אני יכולה לשנות את הכיוון שאליו תשומת הלב שלי רגילה לפנות, לראות את הפתרון לבעיה ולמלא את החוסר בהיגיון המוגבל וכתוצאה מכך, גם במציאות.
מכיוון שהדימיון ללא הגבולות הינו פרוץ, הוא מסוכן בדיוק כמו ההיגיון המוגבל והמקבע ולכן, חשוב לקבל כלים לדימיון מודרך וללמוד את הטכניקות השונות והמגוונות לשימוש בדימיון.
ליצור מציאות. נשמע מדהים, גדול מידי ליכולות שלי כאדם. נשמע בלתי אפשרי. אני לא אלוהים. אני רק אדם. איך אדם יכול ליצור מציאות? זה לא היגיוני.
וזה בדיוק הענין. לא היגיוני. היגיון הוא שכל ישר. מבוסס על עובדות. מבוסס על המציאות. מבוסס על נוסחאות וחוקיות. היגיון זה לא דימיון. היגיון זה לא אשליה. היגיון זה לא מיסטיקה. זה גם לא בלתי נראה. זה מוחשי. זה ידוע. זה משהו שאפשר להוכיח אותו. היגיון הוא לא מסתורי. הוא גלוי וברור. הוא גם משותף לכולם.
אז, כדי להאמין שאני יכולה ליצור מציאות אני צריכה נוסחא כלשהי. חוקיות כלשהי. צריכה הוכחות שזה בכלל דבר אפשרי. אני צריכה לראות כדי להאמין. אם יוכיחו לי, אולי זה יתקבל על דעתי. כי אני לא משתכנעת בקלות. אני לא פראייירית. אני גם צריכה לבדוק בעצמי. לנסות. אם זה עובד בכלל. בסך הכל, אני לא צריכה להכניס את עצמי לצרות. יש לי כבר מספיק. מה עכשיו אני צריכה להוסיף לי בעיות לא ידועות? אני ספקנית. אני רוצה לראות כדי להאמין. לא רואה, לא מאמינה.
וזה בדיוק שורש הבעיה. איך אראה את הלא ידוע לי? איך אאמין בלא ידוע לי? ואיך בעצם אוכל להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. לא רק שזה נשמע פלצני זה גם נשמע יומרני ומתנשא. לא רק שזה לא היגיוני זה גם דורש ממני לחיות בסוג של אשליה. ואשליה, היא לא דבר בריא לי. לא מתאים לי לחיות באשליות. לא מתאים לי לחיות בהמתנה לראות אם זה נכון או לא. לא מתאים לי גם לנסות ולהתנסות. מה אני שפן ניסיונות? לפחות עם ההיגיון אני יודעת איך להתמודד עם הבעיות. אבל, איינשטיין טען שדרך החשיבה שלנו יוצרת בעיות שאינן ניתנות לפיתרון באמצעות אותה דרך חשיבה. אם כך, איך זה מסתדר עם ההיגיון שלי?
אז יש פה כמה הנחות בסיסיות שעליי לברר כדי להבין בכלל מה אמיתי ומה לא. מה אפשרי ומה לא.
1. מה זה באמת היגיון? מה זה באמת דימיון? מה היא בעיה ומה זה פתרון?
4. למה דרך החשיבה יוצרת בעיות? ואם דרך החשיבה יוצרת בעיה, למה היא לא יוצרת פתרון?
6. איך אני יכולה להאמין בלא ידוע לי מבלי לחיות באשליה עצמית? מבלי לשגות בדימיונות שווא?
הגדרת היגיון
1. הגות, מחשבה, רעיון, לוגיקה, שכל ישר
3. היגיון לב, מחשבה, רחשי הלב
4. היגיון יבש, היגיון קר, ללא השפעת הרגש
5. היגיון חותך, שיקול דעת משכנע ביותר
6. חכמת ההיגיון, מדע הלוגיקה, תורת יושר החשיבה, חוקי השכל וההקשים בין דברים
7. הגיוני, לוגי, סביר, מתאים לשכל הישר, מבוסס על היגיון וסברה
8. הגיוניות, תכונת הדבר ההיגיוני, יושר המחשבה
הגדרת דימיון
1. קירבה או שויון במראה או בתוכן
2. הכוח המדמה, הכושר ליצור במחשבה דברים שאינם במציאות, או להגות רעיונות ומחשבות, פנטזיה
3. להמשיל משל, דוגמא מאחרים על ידי השוואה
4. דימיון יוצר, הכוח הרוחני באדם ליצור דברים, להעלות רעיונות ומחשבות חדשים
5. דמיון כוזב, דימיון שוא, חזון תעתועים, מראה שאינו קיים במציאות
6. בעל דימיון, מי שנוטה לשקוע בהזיות ובחלומות
7. כוח הדימיון, הכושר לדמות
בעיה, שאלה, קושיה, ענין מסובך שקשה למצוא מוצא ממנו.
פתרון, פשר, פענוח, הסבר הגיוני לדבר נעלם, התרת דבר מסובך, נמצא והוסבר סודו, הותר הדבר הסתום שבו, הובן.
יופי. גיליתי שיש כמה סוגי היגיון ויש כמה מובנים לדימיון.
הבנתי שההיגיון משמש לי ככלי לשיקול דעת ולהחליט, לבחור, להבדיל בין טוב ורע, אמת ושקר. ההיגיון מוגבל על ידי גבולות ההיגיון עצמו כי הוא מתבסס על הידע שיש לו. הבנתי גם שההגיון הוא סברה, השערה שצריך להוכיח אותה כדי לתת לה גושפנקא. חותמת. אם הסברה לא היגיונית היא לא מתקבלת על דעתי. לא היגיונית לי.
הדימיון לעומתו, משמש לי ככלי ליצירה חדשה, הן בחשיבה והן במציאות. לכן הוא לא מוגבל על ידי הגבולות וזה עלול להיות מסוכן כי אם אין גבולות אני עלולה ללכת לאבדון. לאבד את עצמי בשגיונות שווא. בפנטזיות.
הבנתי גם שהדימיון משמש למציאת קווים משותפים בין דברים שונים. לראות את הדומה בשונה ואפשר גם להמשיל דוגמאות על ידי דימויים שונים.
הבנתי שבעיה נחשבת לבעיה כי יש בה חלק נסתר שהוא למעשה הפתרון. ברגע שאגלה את הנסתר אגיע לפתרון. ברגע שאפענח את הלא מובן, אקבל אותו על דעתי, אראה את התמונה השלמה. הפאזל יסתדר.
אם כך, איינשטיין צדק (איזו צניעות מצידי:-)), אם בדרך החשיבה שלי אני רואה בעיה, לא אוכל להגיע לפתרון כי בדרך החשיבה שלי הוא סמוי מהעין שלי, מההיגיון שלי, אחרת היא לא היתה נחשבת כבעיה.
דרך החשיבה מייצרת בעיה כי דרך החשיבה לא מבינה את הלא ידוע לה באותה נקודה בעייתית. כלומר, משהו בפאזל חסר. לכן, יש בעיה והיא נחשבת לחוסר והחוסר מעורר רצון למלא את החוסר. מכיוון שדרך החשיבה רואה בעיה כי משהו נעלם מהעין. משהו נסתר. לא גלוי. לא מפוענח. לא מובן. לא אוכל למלא את החוסר באמצעות אותה דרך חשיבה וכך, אני מוגבלת בגלל גבולות ההיגיון שלי.
אם כך, כדי ליצור מציאות עליי להתחבר ללא ידוע לי. מכיוון שאני לא יכולה לעשות את זה דרך ההיגיון המוגבל על ידי הבעיה עצמה, הכלי שנותר לי הוא הדימיון. בעזרת הדימיון אני יכולה לשנות את הכיוון שאליו תשומת הלב שלי רגילה לפנות, לראות את הפתרון לבעיה ולמלא את החוסר בהיגיון המוגבל וכתוצאה מכך, גם במציאות.
מכיוון שהדימיון ללא הגבולות הינו פרוץ, הוא מסוכן בדיוק כמו ההיגיון המוגבל והמקבע ולכן, חשוב לקבל כלים לדימיון מודרך וללמוד את הטכניקות השונות והמגוונות לשימוש בדימיון.
אביה הבר, מדריכה לפיתוח המודעות העצמית - לחיות של(ו)ם באמצעות יש מעין.