ממשרד גרוס, אשכנזי ושות', עורכי דין
______________________________
פגיעה נפשית קלה עקב נזק גוף לקרוב משפחה
בדרך כלל מקובל היה ברוב מערכות המשפט בעולם, שלא להכיר בזכות התביעה לפיצויים של מי שנפגע בעקיפין כתוצאה מכך שאדם קרוב לו ניפגע. הסיבה לכך קשורה בצורך להגן על מי שאחראי לפגיעה הראשונית, מפני הרחבה בלתי מוגבלת של מעגל הזכאים לפיצויים. ההנחה הבסיסית של דיני הנזיקין היא, שאדם הגורם ברשלנותו לנזק, צריך לפצות את מי שהמזיק היה צריך לצפות את אפשרות פגיעתו. בהקשר הזה נקבעו כללים רחבים מאד, שהמפורסם בהם הוא המכונה "הגולגולת הדקה". לפי הכלל הזה, אדם האחראי להיווצרות סיכון, צריך לפצות את הניפגע גם אם חומרת הפגיעה נובעת מרגישות מיוחדת של הניפגע. באופן ציורי המושג "גולגולת דקה" שואב את העיקרון הכללי ממקרה היפוטתי בו אדם שהגולגולת שלו דקה ורגישה במיוחד, נופל וסובל מנזק גדול, כאשר אדם רגיל, עם גולגולת ממוצעת, לא היה ניזוק כלל באירוע דומה. מי שאחראי לנפילה, צריך לשלם פיצויים, כי עליו היה לצפות שגם אנשים עם גולגולת דקה מסתובבים ברחוב.
מנגד להרחבה הזו של זכות הפיצויים לניפגע הישיר, צומצמה מאד זכות התביעה של ניפגעים עקיפים, כלומר "המעגל השני". בדרך כלל מדובר באנשים שנודעה להם פגיעתו של הנפגע הישיר, והם סובלים פגיעה בעצמם, מטבע הדברים מדובר כמובן בפגיעה נפשית, אבל גם פגיעות נפשיות מוכרות כ"נזק גוף" לכל דבר וענין, ואילו היה מדובר בנפגע הישיר, לא היה שום ספק שהוא זכאי לפיצוי.
זכות הפיצויים של נפגעי ה"מעגל השני" הוגבלה, כי ההנחה היתה שהכרה בה תוביל להרחבה בלתי-ניתנת לצפיה של הניפגעים. נניח שזמר מפורסם נהרג בתאונה, הרי יתכן שמליוני מעריצים יגישו תביעות נגד האחראים לתאונה, כי עברו הלם נפשי. זו תוצאה בלתי סבירה, ולכן תביעות מסוג זה לא הוכרו.
לפני כ-17 שנה הכיר בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי, שידוע היום כ"הלכת אל-סוחא", בזכות התביעה של נפגעי ה"מעגל השני".
בפסק הדין הזה, ובפסקי דין נוספים שניתנו בעקבותיו, נקבעו שלושה תנאים עיקריים להכרה בתביעה של "נפגע משני":
א) הניזוק המשני הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק הישיר. ב) הניזוק המשני נפגע בקירבת זמן ומקום לפגיעה הישירה. ג) הפגיעה של הניזוק המשני היא בדרגה חמורה במיוחד.
אם לתת דוגמה שעונה על כל התנאים, אז הנה: אב שילדו נפגע בתאונת דרכים לנגד עיניו, הוא מתמוטט במקום ומאוחר יותר מאובחנת אצלו מחלת נפש קשה עקב האירוע.
מלכתחילה נקבע שהתנאים כולם הם גמישים וניתן יהיה לשנותם במשך הזמן, לרכך ולהרחיב. ואולם, בעוד ששני התנאים הראשונים באמת הורחבו, הרי על התנאי השלישי עמדו בתי המשפט בתוקף, והתפתחה הלכה לפיה רק נכות נפשית חמורה, רצוי מסוג פסיכוזה או לפחות נוורוזה חמורה, אשר מגיעה לרמה של 20 אחוז לפחות, מאפשרת פיצוי.
לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, בפרשת לוי נגד בי"ח שערי צדק, ובו החליט בית המשפט כי ניתן להרחיב את מעגל הזכאים לפיצויים כנפגעי "המעגל השני", ולפסוק פיצוי על נזק נפשי לקרוב של הניפגע הישיר, גם כאשר הפגיעה מסתכמת "רק" בצער ועוגמת נפש גדולים, ואינה מגיעה לנכות נפשית ממשית. באותו מקרה הוכרה זכות הפיצויים של הורי עובר שנולד מת עקב רשלנות בית החולים, למרות שהיה מדובר רק בסבל נפשי שלא הותיר אצלם נכות רפואית ממשית.
אמור מעתה: גם קרובי משפחה שחוו זעזוע נפשי עקב פגיעת יקירם, זכאים לפיצוי על נזקם זה.
____________________________________________
גילוי נאות: משרד עו"ד גרוס-אשכנזי מייצג תובעים בנזקי גוף עקב תאונות עבודה, תאונות דרכים ורשלנות רפואית.
