בכל המדינה פשתה המגיפה המזעזעת. עיתונאים, פרופסורים, ח"כים, שרים ומי-לא. פרופסורים לספרות, ריבונו של עולם, או שרת-החינוך, או עורכים לשוניים (בעיני עצמם בלבד, כמובן) מוציאים מפיהם וממקלדתם זוועות כגון "יש לנו את", "לא היה להם את", "הסבתא", "האבא", "במידה ו..." וכיוצא-באלה מריעין-בישין. והרי כל השומע (והיודע עברית נכונה) תצילנה שתי אזניו!! שלוש, אם כוללים גם את האזן התיכונה בעסק. ועל הנזק, המחריד מכל, לעינינו - הנאלצות לחזות, מדי-יום-ביומו, בזוועות הנוראות-מכל הללו, המודפסות שחור על-גבי עיתון (או, חמור אף מכך: ספר) - כבר אינני מדבר. אלהים אדירים!! מדוע אין חוק, באקדמיה שלנו הגוועת - הכופה, על כל החפצות והחפצים, ב"תואר" כלשהו - לסיים, ראשית-חכמה, בהצטיינות יתרה, את כל קורסי החוג ללשון עברית?!
מדוע על אזניי ועיניי להתייסר, בכל אותן זוועות איומות, בכל אותן אולטרא-קטסטרופות?
אז - בחיאת, לפני שאני מתחרפן סופית - די!!
אין דבר כזה, "יש ל... את" ואין דבר כזה, "אין ל... את". זהו מבנה, שהועתק מן השפות ההודו-אירופיות ואין לו מקום בעברית.
אין דבר כזה, "במידה ו...". במלה "מידה", יש להשתמש אך ורק במקרים בהם, אכן, מדובר במידות - וגם אז, אך ורק "במידה ש...". "במידה ו..." הוא תפלץ לשוני בלתי-חוקי, אשר אין לו מקום בעברית.
אין דבר כזה, "האמא", "האבא", "הסבא", או "הסבתא". בבטאכם זוועות איומות-מכל אלה, חושפים אתם את בורותכם, כי הדבר מוכיח, שמימיכם לא למדתם ארמית; שהרי, לו למדתם ארמית, יודעים הייתם, שסיומת הקמץ + אל"ף, היא סיומת-היידוע - ולפיכך, "אמא" = "האם". "אבא" = "האב". "סבא" = "הסב". "סבתא" = "הסבה" (צורה שנעלמה, משום-מה, מן העברית המודרנית, אולם ניתן לראותה, בתרגומים ישנים במיוחד - למשל, התרגום העתיק ל"ילדי-המערות", מאת זונלייטנר - ובהחלט מומלץ להשיבה, לשימוש יומיומי...). ולפיכך, באמרכם "האבא", למשל, למעשה אומרים אתם "the the father", שזו שטות גמורה ומוחלטת.
אז - בחיאת, חלאס!!!
מדוע על אזניי ועיניי להתייסר, בכל אותן זוועות איומות, בכל אותן אולטרא-קטסטרופות?
אז - בחיאת, לפני שאני מתחרפן סופית - די!!
אין דבר כזה, "יש ל... את" ואין דבר כזה, "אין ל... את". זהו מבנה, שהועתק מן השפות ההודו-אירופיות ואין לו מקום בעברית.
אין דבר כזה, "במידה ו...". במלה "מידה", יש להשתמש אך ורק במקרים בהם, אכן, מדובר במידות - וגם אז, אך ורק "במידה ש...". "במידה ו..." הוא תפלץ לשוני בלתי-חוקי, אשר אין לו מקום בעברית.
אין דבר כזה, "האמא", "האבא", "הסבא", או "הסבתא". בבטאכם זוועות איומות-מכל אלה, חושפים אתם את בורותכם, כי הדבר מוכיח, שמימיכם לא למדתם ארמית; שהרי, לו למדתם ארמית, יודעים הייתם, שסיומת הקמץ + אל"ף, היא סיומת-היידוע - ולפיכך, "אמא" = "האם". "אבא" = "האב". "סבא" = "הסב". "סבתא" = "הסבה" (צורה שנעלמה, משום-מה, מן העברית המודרנית, אולם ניתן לראותה, בתרגומים ישנים במיוחד - למשל, התרגום העתיק ל"ילדי-המערות", מאת זונלייטנר - ובהחלט מומלץ להשיבה, לשימוש יומיומי...). ולפיכך, באמרכם "האבא", למשל, למעשה אומרים אתם "the the father", שזו שטות גמורה ומוחלטת.
אז - בחיאת, חלאס!!!
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.