המרכיבים העיקריים בשחיקת מורים הינם: תחושת כישלון, תשישות (נפשית או גופנית) ותחושה של בליה (נפשית) או סחיטה (גופנית).
כל אלה נובעים, מעומס יתר של תביעות על המרץ, על מקורות האנרגיה האישית או על העוצמה הנפשית של האיש המקצועי (פרידמן, 1997).
הכוונה במושג "שחיקה" משתנה מכותב לכותב ונראה כי כותבים שונים משתמשים אומנם באותן מלים אך מדברים על תכנים אחרים (פרידמן, 1999). פרלמן והכטמן (אצל פרידמן, 1999) ניסו לנסח מרכיבים עיקריים להגדרת השחיקה והעלו שלושה יסודות בתופעת השחיקה של העובד המקצועי, הפועל השירות אנשים:
א. תשישות רגשית או גופנית (בדומה לפרוידנברגר)
ב. תפוקה נמוכה בעבודה
ג. דה - פרסונליזציה מודגשת. תחושתו של אדם, שהוא רק בורג קטן במערכת חברתית גדולה (פרידמן, 1999).
צ'רניס (1980, אצל פרידמן, 1997), לעומתם הדגיש את גורם שינוי העמדות של הנשחק לכיוון שלילי כתוצאה מלחצים בעבודה. הגדרה זו מבטאת תהליך של התרחקות פסיכולוגית של העובד מעבודתו בשל לחץ יתר או חוסר סיפוק מהעבודה. תאורייה חשובה נוספת לגבי "שחיקה" היא זו העוסקת בתפיסת המסוגלות העצמית. תפיסת המסוגלות העצמית מוגדרת כאמונתו של האדם במידת יכולתו לארגן ולהוציא לפועל את הפעולות הדרושות להשגת מטרות מוגדרות (בנדורה, 1997, אצל פרידמן וגביש, 2003). אספקט זה מזכיר את הדה-פרסונליזציה, רק שכאן השחיקה נובעת מתחושת חוסר מסוגלות להביא לשינויים ולאו דווקא מתחושה של מערכת ענקית אל מול בורג קטן.
אם כך, כפי שראינו שחיקה הינה מצב של תשישות פיסית ונפשית, תחושת חסר מסוגלות הנובעת מתפיסה עצמית כקטן אל מול מערכת גדולה או מתוך אמונה פנימית של חוסר יכולת להביא לשינוי. הגורמים היכולים להוביל אדם אל מצב זה מגוונים ויפורטו מיד.שחיקת מורים, כמו שחיקת בעלי מקצוע אחרים, יכולה להיות מוסברת בדרכים שונות, שכן ישנן צורות אחדות שבהן הבעיה מתרחשת. המועצה הלאומית לחינוך בארה"ב (1979) תולה את הסיבות לשחיקת מורים בתלמידים בעייתיים ובבעיות משמעת. בדומה לכך, מורים רבים מיחסים את חוסר שביעות הרצון שלהם לעמדות הלא אינטלקטואליות של תלמידיהם (ג'ונסון אצל פרידמן ולוטן, 1993).
לעומתם, נקודת המוצא של הנטוף ואחרים (אצל פרידמן ולוטן, 1993) היא כישורי המורה.גורמים הקשורים בעבודה עצמה, כמו גם גורמים אישיותיים, מוצעים כסיבות העיקריות לשחיקת המורים. הגורמים, הקשורים לעבודה עצמה ולסביבת בית הספר, מגוונים ומודגשים יותר על ידי העוסקים בתחום. בדרך כלל הם כוללים: בעיות משמעת בכיתה, אפתיה של תלמידים, כיתות צפופות, מחסור בצוותי עזר ובציוד, עבודת ניירת רבה מדי, מסחנים רבים מדי, משכורת בלתי מספקת, עדר אפשרות לקידום, העברות שלא מרצון למקומות עבודה אחרים, אדישות ההורים, העדר תמיכה מנהלתית, ניגודים בתפיסת התפקיד ועמימות בהגדרת התפקיד וביקורת ציבורית קשה על המורה ועבודתו (מקגוויר, פארבר אצל פרידמן ולוטן, 1993).
