בחודש אוגוסט 2005 נחטפה באנגליה ילדה בת 8, לאחר כשבועיים נמצאה גופתה העירומה; בבדיקה התברר כי נאנסה ולאחר מכן נרצחה.
צהובון בריטי נקט בצעד חסר תקדים: הצהובון פרסם את שמותיהם, תמונותיהם וכתובותיהם של מאה ועשרה אלף פדופילים בריטים המוכרים למשטרה, זו הייתה הדרך שהצהובון בחר על-מנת לאפשר להורים ולילדים להיזהר מפני הפדופילים.
בארה"ב הגדולה מותקפים מינית בכל שנה כחצי מיליון ילדים. החוק בארה"ב מתיר לסמן בסימון מיוחד את בתיהם של פדופילים שסיימו לרצות את עונשם וזאת גם דרך לאפשר להורים ולילדים להיזהר ולהתרחק מהסכנה.
באוסטרליה פורסם אינדקס עם רשימה מעודכנת של כל הפדופילים, תמונותיהם וכתובותיהם, כמו כן ניתן לעיין באינדקס ולראות מי הותקף על-ידי כל אחד מהם מה היה עונשו ומתי שוחרר מבית הכלא.
על-פי דיווחי המשטרה בישראל נמצאים בבתי הכלא 750 אסירי מין, 350 מהם מרצים את מאסרם על עבירות פדופיליה, 400 הנותרים הם עברייני מין שונים כגון אנסים תקיפות מיניות שונות ומבצעי מעשים מגונים.
הפדופיליה (ובשמה הרפואי - פראפיליה) היא אחת מכארבעים סטיות מין, הפדופיליה היא הסטייה הבעייתית ביותר מבחינת הנזק הקשה והמתמשך הנגרם לקורבנות, הפדופיליה היא הגדרה פסיכיאטרית לאדם, אשר ילדים מעוררים בו גירוי מיני והוא עושה את מעשיו במהלך חצי שנה לפחות, הפדופיל אוהב ילדים בדרכים שונות לרוב לא כדי לבצע אקט מיני, הוא רוצה ללטף, להפשיט ולאונן לעתים רחוקות הוא מגיע לידי אקט מיני.
אחוז גדול מהפגיעות בילדים מתרחשות בתוך המשפחה (גילוי עריות), פגיעה זו היא הרסנית במיוחד, הילד נפגע על-ידי דמות הורית שבה בטח ולכן הנזקים קשים ביותר. רוב הפדופילים אינם אלימים. הפדופיל יפעל בדרך כלל בסבלנות רבה תוך פיתוי הקטין בדרכים שונות של מתן מתנות ממתקים והבטחות שונות, רק כאשר יחוש הפדופיל שהקרקע בשלה ומוכנה הוא יבצע את זממו.
הפדופילים נחשבים כפחדנים ולא יפעלו באם הילד מתנגד בצורה נמרצת (צעקות, צריחות התנגדות פיזית קשה), כאמור הפדופיל מעדיף לפעול תוך פיתוי הקטין וביצוע המעשה בדרכי עורמה, בדרך כלל יצפה הפדופיל בחבורות ילדים יזהה את החלש וחסר הביטחון בניהם ובו "ישקיע" את מאמציו על-מנת לנתקו מהחבורה ולבצע בו את זממו.
לפדופילים כמובן אין סימני זיהוי מיוחדים ולא ניתן לזהותם ברחוב. לרובם יש קשיים ליצירת קשרים עם נשים, בממוצע גיל הפדופיל נע בין גיל 30 לגיל 50 אך כמובן יש יוצאים מהכלל, נשים בדרך כלל אינן סובלות מסטייה זו ואחוז הנשים בעבירות הפדופיליה אחד לחמישים אלף לעומת הגברים.
הפדופיל יכול להיות מכל שכבה באוכלוסיה ויכול לעסוק בכל מקצוע אפשרי, חלקם אף בעלי משפחות.
אפשרויות הטיפול בפדופיליה שונות, טיפולים תרופתיים פסיכיאטרים וכירורגיים, סירוס היא שיטה בעלת ההצלחה הגדולה ביותר אך לא ניתן לבצע סירוס ללא הסכמתו של הפדופיל, שיטה נוספת שנוסתה היא ניתוח ראש וניקור באזורים ספציפיים במוח הקשורים בסטייה, שיטה זו נכשלה ואף גרמה לנזקים עקיפים הרסניים ביותר.
טיפולים פסיכיאטרים כאמור הן אחת השיטות לטיפול בסטייה. הפדופילים סובלים לרוב גם מהפרעות נפשיות אחרות, הפרעות אישיות, דיכאון, וסכיזופרניה, ובדרך כלל טיפול פסיכיאטרי ללא מתן תרופות מתאימות אינו יעיל.
מטרתו של הטיפול התרופתי הוא להוריד את רמת ההורמון המין הזכרי (הטסטוסטרון), הגורם לדחפי המין. ללא הטסטוסטרון מבנה גופו של הגבר אינו זכרי, הוא אינו מגדל זקן, שריריו מתדלדלים, הוא נעשה פסיבי והתעניינותו המינית נעלמת.
שתי תרופות הנמצאות בשימוש תפקידן הורדת ההורמון הזכרי, הן תרופת פרוורה ותרופת אנדרוקובר (אסורה לשימוש בארה"ב). לתרופות הללו יש תופעות לוואי קשות (סוכרת, יתר לחץ דם, אבנים בכיס מרה הפרעות בכבד). כמובן שגם טיפול תרופתי נתון להסכמתו של המטופל ועקב תופעות הלוואי הנ"ל וההצלחה המינורית של הטיפול, המטופלים אינם ששים ואף חוששים לקבל טיפול תרופתי והשיטה אינה יעילה.
קיימת עוד תרופה שפותחה על-ידי שני פרופסורים ישראלים, פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר, תרופה להורדת ההורמון הזכרי כמעט ללא תופעות לוואי. התרופה דקטרפיל, (הורמון סינטטי הנגזר מחומצות האמיניות המרכיבות את החלבון המופרש מהמוח (GNRH)
התרופה ניתנת בזריקה אחת לחודש לאורך זמן וגורמת לבלוטת יותרת המוח להפסיק להפריש את ההורמון (טסטוסטרון) ומדכאת את פעולת האשך.
עלות כל טיפול כ- 800 ש"ח ובטיפול תרופתי ופסיכיאטרי משולב יכול המטופל להתגבר על הבעיה. התרופה גורמת לבריחת סידן מהעצם אך כמובן לתופעת לוואי זו ישנם טיפולים וטיפולי מניעה.
לסיכום אין ספק שמדובר בבעיה קשה וכאובה, ללא טיפול מתאים הענישה של מאסרים בלבד לא תפתור את הבעיה, הפדופילים אשר אינם מקבלים בנוסף לעונשם טיפול מתאים חוזרים על מעשיהם שוב ושוב , הם מורחקים מהציבור לתקופת מה יוצאים לחופשי חוזרים לסורם וחוזר חלילה.
כמובן שיש להגביר בפעילות חינוכית והסברתית לילדים ולמבוגרים על-מנת שיהיו ערים לסכנות הקיימות וכמו כן לאתר את הילדים שבסיכון. ידוע כי כ- 30% מהילדים שנפגעו מפדופילים מאמצים דפוסי ההתנהגות זו בבגרותם. ערנות ההורים והמחנכים בבתי הספר יכולה אף היא לעזור במלחמה בתופעה - על כל חשד למעשה פדופיליה יש למהר ולדווח לגורמים המתאימים כי בנפשנו הדבר.
צהובון בריטי נקט בצעד חסר תקדים: הצהובון פרסם את שמותיהם, תמונותיהם וכתובותיהם של מאה ועשרה אלף פדופילים בריטים המוכרים למשטרה, זו הייתה הדרך שהצהובון בחר על-מנת לאפשר להורים ולילדים להיזהר מפני הפדופילים.
בארה"ב הגדולה מותקפים מינית בכל שנה כחצי מיליון ילדים. החוק בארה"ב מתיר לסמן בסימון מיוחד את בתיהם של פדופילים שסיימו לרצות את עונשם וזאת גם דרך לאפשר להורים ולילדים להיזהר ולהתרחק מהסכנה.
באוסטרליה פורסם אינדקס עם רשימה מעודכנת של כל הפדופילים, תמונותיהם וכתובותיהם, כמו כן ניתן לעיין באינדקס ולראות מי הותקף על-ידי כל אחד מהם מה היה עונשו ומתי שוחרר מבית הכלא.
על-פי דיווחי המשטרה בישראל נמצאים בבתי הכלא 750 אסירי מין, 350 מהם מרצים את מאסרם על עבירות פדופיליה, 400 הנותרים הם עברייני מין שונים כגון אנסים תקיפות מיניות שונות ומבצעי מעשים מגונים.
הפדופיליה (ובשמה הרפואי - פראפיליה) היא אחת מכארבעים סטיות מין, הפדופיליה היא הסטייה הבעייתית ביותר מבחינת הנזק הקשה והמתמשך הנגרם לקורבנות, הפדופיליה היא הגדרה פסיכיאטרית לאדם, אשר ילדים מעוררים בו גירוי מיני והוא עושה את מעשיו במהלך חצי שנה לפחות, הפדופיל אוהב ילדים בדרכים שונות לרוב לא כדי לבצע אקט מיני, הוא רוצה ללטף, להפשיט ולאונן לעתים רחוקות הוא מגיע לידי אקט מיני.
אחוז גדול מהפגיעות בילדים מתרחשות בתוך המשפחה (גילוי עריות), פגיעה זו היא הרסנית במיוחד, הילד נפגע על-ידי דמות הורית שבה בטח ולכן הנזקים קשים ביותר. רוב הפדופילים אינם אלימים. הפדופיל יפעל בדרך כלל בסבלנות רבה תוך פיתוי הקטין בדרכים שונות של מתן מתנות ממתקים והבטחות שונות, רק כאשר יחוש הפדופיל שהקרקע בשלה ומוכנה הוא יבצע את זממו.
הפדופילים נחשבים כפחדנים ולא יפעלו באם הילד מתנגד בצורה נמרצת (צעקות, צריחות התנגדות פיזית קשה), כאמור הפדופיל מעדיף לפעול תוך פיתוי הקטין וביצוע המעשה בדרכי עורמה, בדרך כלל יצפה הפדופיל בחבורות ילדים יזהה את החלש וחסר הביטחון בניהם ובו "ישקיע" את מאמציו על-מנת לנתקו מהחבורה ולבצע בו את זממו.
לפדופילים כמובן אין סימני זיהוי מיוחדים ולא ניתן לזהותם ברחוב. לרובם יש קשיים ליצירת קשרים עם נשים, בממוצע גיל הפדופיל נע בין גיל 30 לגיל 50 אך כמובן יש יוצאים מהכלל, נשים בדרך כלל אינן סובלות מסטייה זו ואחוז הנשים בעבירות הפדופיליה אחד לחמישים אלף לעומת הגברים.
הפדופיל יכול להיות מכל שכבה באוכלוסיה ויכול לעסוק בכל מקצוע אפשרי, חלקם אף בעלי משפחות.
אפשרויות הטיפול בפדופיליה שונות, טיפולים תרופתיים פסיכיאטרים וכירורגיים, סירוס היא שיטה בעלת ההצלחה הגדולה ביותר אך לא ניתן לבצע סירוס ללא הסכמתו של הפדופיל, שיטה נוספת שנוסתה היא ניתוח ראש וניקור באזורים ספציפיים במוח הקשורים בסטייה, שיטה זו נכשלה ואף גרמה לנזקים עקיפים הרסניים ביותר.
טיפולים פסיכיאטרים כאמור הן אחת השיטות לטיפול בסטייה. הפדופילים סובלים לרוב גם מהפרעות נפשיות אחרות, הפרעות אישיות, דיכאון, וסכיזופרניה, ובדרך כלל טיפול פסיכיאטרי ללא מתן תרופות מתאימות אינו יעיל.
מטרתו של הטיפול התרופתי הוא להוריד את רמת ההורמון המין הזכרי (הטסטוסטרון), הגורם לדחפי המין. ללא הטסטוסטרון מבנה גופו של הגבר אינו זכרי, הוא אינו מגדל זקן, שריריו מתדלדלים, הוא נעשה פסיבי והתעניינותו המינית נעלמת.
שתי תרופות הנמצאות בשימוש תפקידן הורדת ההורמון הזכרי, הן תרופת פרוורה ותרופת אנדרוקובר (אסורה לשימוש בארה"ב). לתרופות הללו יש תופעות לוואי קשות (סוכרת, יתר לחץ דם, אבנים בכיס מרה הפרעות בכבד). כמובן שגם טיפול תרופתי נתון להסכמתו של המטופל ועקב תופעות הלוואי הנ"ל וההצלחה המינורית של הטיפול, המטופלים אינם ששים ואף חוששים לקבל טיפול תרופתי והשיטה אינה יעילה.
קיימת עוד תרופה שפותחה על-ידי שני פרופסורים ישראלים, פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר, תרופה להורדת ההורמון הזכרי כמעט ללא תופעות לוואי. התרופה דקטרפיל, (הורמון סינטטי הנגזר מחומצות האמיניות המרכיבות את החלבון המופרש מהמוח (GNRH)
התרופה ניתנת בזריקה אחת לחודש לאורך זמן וגורמת לבלוטת יותרת המוח להפסיק להפריש את ההורמון (טסטוסטרון) ומדכאת את פעולת האשך.
עלות כל טיפול כ- 800 ש"ח ובטיפול תרופתי ופסיכיאטרי משולב יכול המטופל להתגבר על הבעיה. התרופה גורמת לבריחת סידן מהעצם אך כמובן לתופעת לוואי זו ישנם טיפולים וטיפולי מניעה.
לסיכום אין ספק שמדובר בבעיה קשה וכאובה, ללא טיפול מתאים הענישה של מאסרים בלבד לא תפתור את הבעיה, הפדופילים אשר אינם מקבלים בנוסף לעונשם טיפול מתאים חוזרים על מעשיהם שוב ושוב , הם מורחקים מהציבור לתקופת מה יוצאים לחופשי חוזרים לסורם וחוזר חלילה.
כמובן שיש להגביר בפעילות חינוכית והסברתית לילדים ולמבוגרים על-מנת שיהיו ערים לסכנות הקיימות וכמו כן לאתר את הילדים שבסיכון. ידוע כי כ- 30% מהילדים שנפגעו מפדופילים מאמצים דפוסי ההתנהגות זו בבגרותם. ערנות ההורים והמחנכים בבתי הספר יכולה אף היא לעזור במלחמה בתופעה - על כל חשד למעשה פדופיליה יש למהר ולדווח לגורמים המתאימים כי בנפשנו הדבר.
בקרו באתר האישי של אביב ירון
http://www.2all.co.il/web/Sites/aviv_ron/PAGE32.asp
http://www.2all.co.il/web/Sites/aviv_ron/PAGE32.asp
