ממשלת קדימה החליטה לעכב לחמאס כספים ושלא לתת לאנשי החמאס לנוע בין י'וש לעזה. הערבים יעמדו בגזירות האלה ללא קושי. את הכסף יגייסו מאירן ומהמפרץ הפרסי וגם ישחקו את המשחק שהיה כל כך אהוב על ערפאת: לטבול במיליארדים, ולשחק את השנורר המסכן, קורבן הכיבוש הציוני.
נשאלת השאלה, מה כן היתה יכולה ישראל לעשות מול ממשלת חמאס פלסטינית?
על השאלה הזאת לא קל להשיב, מפני שלאמיתו של דבר מה שהשתנה הוא רק להלכה, למעשה לא השתנה כלום. הפת'ח והחמאס הם תאומים זהים בשאיפתם הכנה להשמיד את מדינת ישראל, ולשם כך כל אחד מהם הקים לו מבנה דומה: אגף פוליטי וזרוע צבאית, כלומר טרוריסטית. זרוע הטרור של הפת'ח שמה "בריגדות אל-אקצה" וזרוע הטרור של החמאס נקראת ע'ש עז-א-דין אל קסאם. בפועל, רצחה זרוע הפת'ח הרבה יותר יהודים מאשר הטרוריסטים החמאסיים.
אם כן, מה בכ'ז ההבדל ביניהם? שהפת'ח, לצרכי הסוואה, משקר לנו ומדקלם שהוא מוכן ל"פתרון" של שתי מדינות, ואלו החמאס אינו חושב שהיהודים שווים אפילו לשקר למענם. הוא מצהיר במפורש שכל אדמת פלסטין היא אדמת ווקף קדושה, ויש לבער מתוכה את היישות הציונית הטמאה והבלתי חוקית.
התשובה על השאלה - מה צריך לעשות בתגובה היא כל כך קשה,מפני שאת מה שמתבקש לעשות ל"ממשלת" החמאס היה צריך לעשות ל"ממשלת" ערפאת ואבו עלא מיד אחרי הסכם אוסלו, מיד לאחר ההפרה הראשונה של ההסכם הזה, כלומר - כמעט מיד אחרי חתימתו. למשל, כשהתחילו בהסתה, מיד לאחר שמסרנו לידיהם תחנת שידור וגלי אתר. למשל, כשהחזירו אל תוך מערכת החינוך ספרי לימוד מסיתים, נוטפי רעל ושנאה, במקום הספרים שישראל צינזרה מהסתה אחרי ששת הימים. למשל, כשהחלו להבריח מיד נשק לתוך השטח. למשל, כשהתחדש הטרור, ובוודאי כשערפאת פתח ב"מלחמת אוסלו". למשל, כשנתגלו נאומי ערפאת שבהם התבטא בדיוק כמו החמאס ורק הוסיף שהנביא מוחמד התיר לשקר לאוייב לצרכים טקטיים - וגם הוא יצפצף על היהודים ויבטל כל הסכם עמהם, בהזדמנות הראשונה.
לכן, השאלה צריכה להישאל, מה היתה ישראל צריכה לעשות כבר אז? באופן תיאורטי היו לישראל שתי ברירות הגיוניות. אחת, לבטל את הסכם אוסלו, לגרש את המימסד הפתח'י-אש'פי בחזרה לתוניס ולהחזיר את המימשל הצבאי והמינהל האזרחי. את זאת - ישראל לא יכלה לעשות מפני שהעולם לא היה נותן לה, ובמובן זה שיקרו רבין, פרס וביילין כאשר אמרו בתחילת אוסלו, שאם הערבים לא יכבדו את ההסכם, הכל ניתן לביטול ולחזרה. האמת היא, שאוסלו גרמה למצב בלתי הפיך, אלא אם כן תפרוץ בינינו לבינם מלחמה מוכרזת וכוללת, מדגם תש'ח. למען האמת, ישראל גם לא היתה מעוניינת לשוב ולשלוט בערים הערביות. הממשל הצבאי, בסוף ימיו, כבר היה מפורר, מנוון וגם מושחת, ולישראל היה נוח שאחרים יטפלו בבעיות שלהם - מחינוך ועד סעד, מביוב ועד לסמים ופשע.
החלופה השניה היתה ניתוק מגע. לסגור ולבודד אותם בתוך השטח שפינינו להם באוסלו - להתנתק באמת, במלוא מובן המילה. לא ההתנתקות השקרית והמרושעת של שרון שהענישה ופגעה רק ביהודים, ואת כל צינורות היניקה שינקו מאתנו הערבים השאירה במקומם - מים, חשמל, טלקומוניקציה, כסף, עבודה, תוצרת, יבוא, יצוא, רפואה, הדרכה, מעבר - כי אם ניתוק הערבים, ואותם בלבד, בכל התחומים האלה.
אולם, האם התנתקות כזאת, התנתקות אמיתית, תיתכן?
מה יקרה אם ננתק להם עכשיו את המים והחשמל ותחל שם תמותה רצינית ובעקבותיה התפרצות , במימדים שלא ישוערו, של המון נואש? הדעת נותנת שארצות ערב והמערב יעשו יד אחת כדי להחזיר את הסדר. השטח יעבור לפיקוח צבאי ואזרחי של האו'ם, והעולם יתגייס - בכסף ובאמצעים טכניים - לבנות לערבים המקומיים תשתית חליפית לתשתית הישראלית שנסגרה.
האם אנחנו מעוניינים שתקום לנו יישות בינלאומית-ערבית כזאת, לידינו ובתוכנו? בהחלט לא!
ניקח דוגמא אחרת. כל היבוא לערביי יש'ע מתנהל דרך נמלי ישראל. החלופה האחרת, לאפשר להם לבנות נמל לעצמם בעזה - הרבה יותר גרועה. רק נצחון החמאס בלם בינתים את ההחלטה המטורפת של שרון ואנשי קדימה לאפשר להם להקים נמלי ים ואויר עצמאיים שבאמצעותם היתה נוצרת שם מיד מדינת אל-קאידה. אולם, אם היבוא הוא דרך הנמלים שלנו, אנחנו בהכרח גובים את המכס והמע'מ. ומה החלופה? שגובי מכס פלסטינים ישבו בחיפה ובאשדוד?
וגם זאת: אנחנו יכולים להחניק את היצוא החקלאי שלהם, יכולים ולא יכולים, כפי שראינו לגבי החשמל והמים.
וכך, התגבש ערב הטירוף שאחז בשרון להחריב את ההתישבות היהודית ולקרוא לזה "התנתקות", מצב דה-פקטו שלא היתה בו טיפה של הגיון, אך הוא היה נסבל מבחינתנו: לשלטון הצבאי שלהם על שטחיהם שמנו קץ. צה'ל נכנס לכל מקום, מחסל, עוצר והורס, בעוד אשר עליהם - כולל הכביכול-משטרה שלהם - היתה אסורה נשיאת נשק. לבד מזה, אנחנו אפשרנו להם רק את מה שממש היה בלתי נמנע. לכל זה התלווה קפאון מדיני, כלומר - אופק המדינה הפלסטינית היה חסום. והואיל והמצב הזה לא קרב אותם למטרתם - בניית מדינת טרור שיהא בכוחה "לשחרר" את ירושלים, יפו וחיפה - הם פיתחו עוד ועוד את נשק הטרור. אולם, במלחמה בטרור צה'ל דווקא הצליח, מנהיגיהם נקטפו מן האויר אחד אחד, והאימה והפחד אילצו אותם להיכנע. לכניעתם קראו "תהדייה", אבל זה היה רק משחק מלים.
נשאלה כמובן השאלה - מול הפת'ח בשעתו כמו מול החמאס עכשיו, האם מצב כזה של מלחמה בלתי פוסקת, דור אחר דור, בטרור המתחדש תמיד, עם מצב של חצי אוסלו, חצי הכרה וחצי "לא מדברים", חצי נתק וחצי השארת קווי חיים וקיום פתוחים - וכך היה המצב ערב ההתנתקות של שרון - האם מצב כזה היה ניתן להמשיך ולקיים לזמן בלתי מוגבל? האם היינו עומדים לאורך זמן בלחץ הנפשי, בלחץ הבינלאומי, בלחץ השמאל התבוסני והתקשורת המגוייסת שלו, בלחץ הכלכלי?
על השאלה הזאת לא ניתן להשיב ללא מרכיב נוסף בפאזל - מפעל ההתנחלות. כאן מתגלה פן אחר, נוסף, של המפעל הזה, שאף אחד אינו מדבר עליו: לא רק חזרה אל נחלת אבות, לא רק חלוציות והתחדשות ציונית, כי אם מהלך-שובר-קפאון, מהלך המעמיד מול הדינמיות המתחדשת תדיר של הטרור הערבי דינמיקה יהודית התיישבותית בונה ומתפשטת, ששמה התנחלות. אם הטרור הערבי הוא נמר, ההתנחלות היהודית היא אגרוף בתוך הלוע שלו. בלעדיה, צבא ישראל ביש'ע היה באמת נראה כ"צבא כיבוש", וגם מרגיש כך. בלעדיה הצבא היה חסר אחיזה בשטח, תלוש, מנותק וזר, ופרשת פילדלפי תוכיח. אנחנו מנענו הצפת הרצועה בנשק ומחבלים ע'י שליטה בשרוול הצר הזה, שהתאפשרה רק מפני שצה'ל נשען על העורף של גוש קטיף. עקרו את הגוש, והשרוול נפל. הרמטכ'ל התבטא בישיבת הממשלה, שרצועת עזה היא בעייה קשה לצה'ל, גם ללא "תוספת היוקר" ששמה חמאס. מעניין, למה...
הערבים, המעצמות ועוכרי ישראל היהודים ראו, כיצד ההתישבות היהודית צומחת ומשגשגת ומנקודות מבודדות מתפשטת על פני שטחים, וכמעט ולא נותר חבל ארץ ביש'ע שלא נשלט ע'י נקודות עבריות בראשי ההרים. הם ראו, איך למרות הקזת הדם הנוראה, היהודים ביש'ע מתרבים ואוגרים עוצמה כלכלית. הם ראו את רשת הכבישים החדשה, שתוכננה בגאוניות לספק ליהודים תשתית קיום עצמאית וקשר בלתי אמצעי עם המדינה שלהם. הם הבינו, שעל גבי התשתיות שכבר הונחו ביש'ע, ואשר אכן הושקעו בהן מיליארדים רבים, ניתן ליישב בנקל מליון יהודים, ואזי - ביי ביי פלסטין, ביי ביי טהרן! אין לך עוד סיכוי להגיע לפרברי פתח תקווה!
הערבים ראו לראשונה מול ההתפשטות הבלתי פוסקת שלהם (עיין ערך הבדואים בנגב וההשתלטות על אדמות מדינה ביו'ש) - התפשטות יהודית. ראו זה פלא: בהרי יהודה הופיעו רועים יהודים, וצעירים יהודים הראו שהם מסוגלים לחיות במערות. זוגות מתחתנים בגיל צעיר מאד, אינם מחכים לדירות שעולות מאות אלפי שקל, נכנסים מיד לקרוון ישן ורעוע ואחרי שנה כבר מופיע במזל טוב התינוק הראשון שאחריו יבואו שמונה ותשעה ויותר - כן, דמוגרפיה יהודית! וכך החלו היהודים מכים את הערבים בנשק שלהם.
ישראל הגיעה למסקנה שהיא צריכה גדר. הגדר הזאת היא עונש קשה לערבים. היא בולמת הסתננות, גניבות, התחברות מסוכנת של ערביי ישראל לערביי יו'ש, טרור ורצח. אך לגדר אין קיום מבלי שישמרו עליה, וצה'ל לא יוכל לעשות זאת ללא העורף של היישובים היהודיים. כן, גם בשביל הגדר - קיום היישובים חיוני!
כל עם היה מתגאה בפטנט הזה של ההתנחלות, לשבירת הקפאון שיצרה אוסלו - לטובת העם היהודי. וכאן יש לדייק היטב: התנחלות ולא התיישבות במובן האירופי של המילה, כלומר קולוניזציה אימפריאליסטית של ארצות זרות. כאן היתה שבות של עם אל נחלת אבות, תביעת זכות. אפשר היה לחלוק עליה, אולם שום אדם אובייקטיבי בעולם לא היה יכול להכחיש, שהתביעה הזאת היתה כנה ומבוססת על עובדות היסטוריות. רק שלטון סוטה מסוגל להשמיט מידיו טיעון כזה, כפי שעשו רוב ממשלות ישראל בתיאוריה, וממשלות שרון וקדימה - בפרץ מטורף של אלימות. תחת מימשל שפוי היה מספר היהודים ביש'ע יכול להגיע ללא קושי למליון, ומה היו אזי פני הפת'ח? ומה היו פני החמאס? איך היתה אמריקה מתייחסת אחרת לבעייה כולה? כל הנוסחה הממולכדת, פרייה המר של תכנית אוסלו הממאירה, היתה נפתרת לטובת העם היהודי.
עמים אחרים היו חסרים אולי את כוח האדם להשיג פתרון ציוני כזה, אך אנו התברכנו בבנים ובבנות המשתוקקים ללכת אל המקומות המסוכנים, להסתכן ברצח בכבישים, להישרף בכבשן האש של בקעת הירדן בימי הקיץ, בבני טובים מבתים מפונקים, המוכנים לחיות בתנאים פרימיטיביים כמו חלוצי העליות הראשונות. בכל מקום אחר היו נושאים על כפיים את מי שהלך לחברון, לפאתי שכם וג'נין ורמאללה כדי לחסום משם את הרצון הערבי, שלא נחלש מעולם - לחסל את תל אביב.
ההמשך, איווי המוות הישראלי, השגעון המטורף שדחף את כל מרכיבי קדימה, ימין ושמאל, לבקש להשמיד דווקא את מפעל ההתנחלות הזה - ידוע.
רצונכם לדעת, מה היתה ממשלה שפוייה צריכה להעמיד מול ממשלת חמאס, בעלת המטרה המוצהרת להשמיד את ישראל? גל של התנחלויות! תקציבי ענק להרחבת ההתנחלות!
האופק החמאסי הוא פלסטין נקייה מיהודים? את האופק הזה היתה ממשלה שפוייה חוסמת להם ביישובים יהודיים, סביב סביב. בכובד משקלם בלבד, הם היו חונקים עם הזמן את הטרור, כי כל עוד ההתנחלות צומחת, הזמן פועל לטובת היהודים - לא הערבים, כפי שעוכרי ישראל אוהבים לטעון. ומכח העובדות המוגמרות של ההתישבות היהודית, גם נבואת קיר-הברזל של ז'בוטינסקי סופה היה להתגשם: היו נמצאים ערבים שהיו משלימים עם הבלתי נמנע, ובתנאי שאכן ייראה להם כבלתי נמנע. ורק ההתנחלות היהודית היא כזאת.
מכאן ניתן להבין, מדוע יצאה גזירת ההשמדה נגד ההתנחלות, ומניין השנאה הלוהטת הזאת אצל אויבים ערבים ושונאים יהודים כאחד: מפני שההתנחלות, והיא בלבד, הינה סוד כוחם של היהודים ונקודת התורפה של הערבים.
שואלים, מה צריך לעשות מול החמאס? כל מה שייעשה יכול להועיל וגם יכול להיות לשוא, כי הכל תלוי בקלף היהודי המנצח של ההתנחלות. ישתמשו היהודים בקלף הזה - ינצחו בסופו של דבר. ישמיטו את הקלף הזה מידיהם, שום אמצעי אחר לא יועיל.
נשאלת השאלה, מה כן היתה יכולה ישראל לעשות מול ממשלת חמאס פלסטינית?
על השאלה הזאת לא קל להשיב, מפני שלאמיתו של דבר מה שהשתנה הוא רק להלכה, למעשה לא השתנה כלום. הפת'ח והחמאס הם תאומים זהים בשאיפתם הכנה להשמיד את מדינת ישראל, ולשם כך כל אחד מהם הקים לו מבנה דומה: אגף פוליטי וזרוע צבאית, כלומר טרוריסטית. זרוע הטרור של הפת'ח שמה "בריגדות אל-אקצה" וזרוע הטרור של החמאס נקראת ע'ש עז-א-דין אל קסאם. בפועל, רצחה זרוע הפת'ח הרבה יותר יהודים מאשר הטרוריסטים החמאסיים.
אם כן, מה בכ'ז ההבדל ביניהם? שהפת'ח, לצרכי הסוואה, משקר לנו ומדקלם שהוא מוכן ל"פתרון" של שתי מדינות, ואלו החמאס אינו חושב שהיהודים שווים אפילו לשקר למענם. הוא מצהיר במפורש שכל אדמת פלסטין היא אדמת ווקף קדושה, ויש לבער מתוכה את היישות הציונית הטמאה והבלתי חוקית.
התשובה על השאלה - מה צריך לעשות בתגובה היא כל כך קשה,מפני שאת מה שמתבקש לעשות ל"ממשלת" החמאס היה צריך לעשות ל"ממשלת" ערפאת ואבו עלא מיד אחרי הסכם אוסלו, מיד לאחר ההפרה הראשונה של ההסכם הזה, כלומר - כמעט מיד אחרי חתימתו. למשל, כשהתחילו בהסתה, מיד לאחר שמסרנו לידיהם תחנת שידור וגלי אתר. למשל, כשהחזירו אל תוך מערכת החינוך ספרי לימוד מסיתים, נוטפי רעל ושנאה, במקום הספרים שישראל צינזרה מהסתה אחרי ששת הימים. למשל, כשהחלו להבריח מיד נשק לתוך השטח. למשל, כשהתחדש הטרור, ובוודאי כשערפאת פתח ב"מלחמת אוסלו". למשל, כשנתגלו נאומי ערפאת שבהם התבטא בדיוק כמו החמאס ורק הוסיף שהנביא מוחמד התיר לשקר לאוייב לצרכים טקטיים - וגם הוא יצפצף על היהודים ויבטל כל הסכם עמהם, בהזדמנות הראשונה.
לכן, השאלה צריכה להישאל, מה היתה ישראל צריכה לעשות כבר אז? באופן תיאורטי היו לישראל שתי ברירות הגיוניות. אחת, לבטל את הסכם אוסלו, לגרש את המימסד הפתח'י-אש'פי בחזרה לתוניס ולהחזיר את המימשל הצבאי והמינהל האזרחי. את זאת - ישראל לא יכלה לעשות מפני שהעולם לא היה נותן לה, ובמובן זה שיקרו רבין, פרס וביילין כאשר אמרו בתחילת אוסלו, שאם הערבים לא יכבדו את ההסכם, הכל ניתן לביטול ולחזרה. האמת היא, שאוסלו גרמה למצב בלתי הפיך, אלא אם כן תפרוץ בינינו לבינם מלחמה מוכרזת וכוללת, מדגם תש'ח. למען האמת, ישראל גם לא היתה מעוניינת לשוב ולשלוט בערים הערביות. הממשל הצבאי, בסוף ימיו, כבר היה מפורר, מנוון וגם מושחת, ולישראל היה נוח שאחרים יטפלו בבעיות שלהם - מחינוך ועד סעד, מביוב ועד לסמים ופשע.
החלופה השניה היתה ניתוק מגע. לסגור ולבודד אותם בתוך השטח שפינינו להם באוסלו - להתנתק באמת, במלוא מובן המילה. לא ההתנתקות השקרית והמרושעת של שרון שהענישה ופגעה רק ביהודים, ואת כל צינורות היניקה שינקו מאתנו הערבים השאירה במקומם - מים, חשמל, טלקומוניקציה, כסף, עבודה, תוצרת, יבוא, יצוא, רפואה, הדרכה, מעבר - כי אם ניתוק הערבים, ואותם בלבד, בכל התחומים האלה.
אולם, האם התנתקות כזאת, התנתקות אמיתית, תיתכן?
מה יקרה אם ננתק להם עכשיו את המים והחשמל ותחל שם תמותה רצינית ובעקבותיה התפרצות , במימדים שלא ישוערו, של המון נואש? הדעת נותנת שארצות ערב והמערב יעשו יד אחת כדי להחזיר את הסדר. השטח יעבור לפיקוח צבאי ואזרחי של האו'ם, והעולם יתגייס - בכסף ובאמצעים טכניים - לבנות לערבים המקומיים תשתית חליפית לתשתית הישראלית שנסגרה.
האם אנחנו מעוניינים שתקום לנו יישות בינלאומית-ערבית כזאת, לידינו ובתוכנו? בהחלט לא!
ניקח דוגמא אחרת. כל היבוא לערביי יש'ע מתנהל דרך נמלי ישראל. החלופה האחרת, לאפשר להם לבנות נמל לעצמם בעזה - הרבה יותר גרועה. רק נצחון החמאס בלם בינתים את ההחלטה המטורפת של שרון ואנשי קדימה לאפשר להם להקים נמלי ים ואויר עצמאיים שבאמצעותם היתה נוצרת שם מיד מדינת אל-קאידה. אולם, אם היבוא הוא דרך הנמלים שלנו, אנחנו בהכרח גובים את המכס והמע'מ. ומה החלופה? שגובי מכס פלסטינים ישבו בחיפה ובאשדוד?
וגם זאת: אנחנו יכולים להחניק את היצוא החקלאי שלהם, יכולים ולא יכולים, כפי שראינו לגבי החשמל והמים.
וכך, התגבש ערב הטירוף שאחז בשרון להחריב את ההתישבות היהודית ולקרוא לזה "התנתקות", מצב דה-פקטו שלא היתה בו טיפה של הגיון, אך הוא היה נסבל מבחינתנו: לשלטון הצבאי שלהם על שטחיהם שמנו קץ. צה'ל נכנס לכל מקום, מחסל, עוצר והורס, בעוד אשר עליהם - כולל הכביכול-משטרה שלהם - היתה אסורה נשיאת נשק. לבד מזה, אנחנו אפשרנו להם רק את מה שממש היה בלתי נמנע. לכל זה התלווה קפאון מדיני, כלומר - אופק המדינה הפלסטינית היה חסום. והואיל והמצב הזה לא קרב אותם למטרתם - בניית מדינת טרור שיהא בכוחה "לשחרר" את ירושלים, יפו וחיפה - הם פיתחו עוד ועוד את נשק הטרור. אולם, במלחמה בטרור צה'ל דווקא הצליח, מנהיגיהם נקטפו מן האויר אחד אחד, והאימה והפחד אילצו אותם להיכנע. לכניעתם קראו "תהדייה", אבל זה היה רק משחק מלים.
נשאלה כמובן השאלה - מול הפת'ח בשעתו כמו מול החמאס עכשיו, האם מצב כזה של מלחמה בלתי פוסקת, דור אחר דור, בטרור המתחדש תמיד, עם מצב של חצי אוסלו, חצי הכרה וחצי "לא מדברים", חצי נתק וחצי השארת קווי חיים וקיום פתוחים - וכך היה המצב ערב ההתנתקות של שרון - האם מצב כזה היה ניתן להמשיך ולקיים לזמן בלתי מוגבל? האם היינו עומדים לאורך זמן בלחץ הנפשי, בלחץ הבינלאומי, בלחץ השמאל התבוסני והתקשורת המגוייסת שלו, בלחץ הכלכלי?
על השאלה הזאת לא ניתן להשיב ללא מרכיב נוסף בפאזל - מפעל ההתנחלות. כאן מתגלה פן אחר, נוסף, של המפעל הזה, שאף אחד אינו מדבר עליו: לא רק חזרה אל נחלת אבות, לא רק חלוציות והתחדשות ציונית, כי אם מהלך-שובר-קפאון, מהלך המעמיד מול הדינמיות המתחדשת תדיר של הטרור הערבי דינמיקה יהודית התיישבותית בונה ומתפשטת, ששמה התנחלות. אם הטרור הערבי הוא נמר, ההתנחלות היהודית היא אגרוף בתוך הלוע שלו. בלעדיה, צבא ישראל ביש'ע היה באמת נראה כ"צבא כיבוש", וגם מרגיש כך. בלעדיה הצבא היה חסר אחיזה בשטח, תלוש, מנותק וזר, ופרשת פילדלפי תוכיח. אנחנו מנענו הצפת הרצועה בנשק ומחבלים ע'י שליטה בשרוול הצר הזה, שהתאפשרה רק מפני שצה'ל נשען על העורף של גוש קטיף. עקרו את הגוש, והשרוול נפל. הרמטכ'ל התבטא בישיבת הממשלה, שרצועת עזה היא בעייה קשה לצה'ל, גם ללא "תוספת היוקר" ששמה חמאס. מעניין, למה...
הערבים, המעצמות ועוכרי ישראל היהודים ראו, כיצד ההתישבות היהודית צומחת ומשגשגת ומנקודות מבודדות מתפשטת על פני שטחים, וכמעט ולא נותר חבל ארץ ביש'ע שלא נשלט ע'י נקודות עבריות בראשי ההרים. הם ראו, איך למרות הקזת הדם הנוראה, היהודים ביש'ע מתרבים ואוגרים עוצמה כלכלית. הם ראו את רשת הכבישים החדשה, שתוכננה בגאוניות לספק ליהודים תשתית קיום עצמאית וקשר בלתי אמצעי עם המדינה שלהם. הם הבינו, שעל גבי התשתיות שכבר הונחו ביש'ע, ואשר אכן הושקעו בהן מיליארדים רבים, ניתן ליישב בנקל מליון יהודים, ואזי - ביי ביי פלסטין, ביי ביי טהרן! אין לך עוד סיכוי להגיע לפרברי פתח תקווה!
הערבים ראו לראשונה מול ההתפשטות הבלתי פוסקת שלהם (עיין ערך הבדואים בנגב וההשתלטות על אדמות מדינה ביו'ש) - התפשטות יהודית. ראו זה פלא: בהרי יהודה הופיעו רועים יהודים, וצעירים יהודים הראו שהם מסוגלים לחיות במערות. זוגות מתחתנים בגיל צעיר מאד, אינם מחכים לדירות שעולות מאות אלפי שקל, נכנסים מיד לקרוון ישן ורעוע ואחרי שנה כבר מופיע במזל טוב התינוק הראשון שאחריו יבואו שמונה ותשעה ויותר - כן, דמוגרפיה יהודית! וכך החלו היהודים מכים את הערבים בנשק שלהם.
ישראל הגיעה למסקנה שהיא צריכה גדר. הגדר הזאת היא עונש קשה לערבים. היא בולמת הסתננות, גניבות, התחברות מסוכנת של ערביי ישראל לערביי יו'ש, טרור ורצח. אך לגדר אין קיום מבלי שישמרו עליה, וצה'ל לא יוכל לעשות זאת ללא העורף של היישובים היהודיים. כן, גם בשביל הגדר - קיום היישובים חיוני!
כל עם היה מתגאה בפטנט הזה של ההתנחלות, לשבירת הקפאון שיצרה אוסלו - לטובת העם היהודי. וכאן יש לדייק היטב: התנחלות ולא התיישבות במובן האירופי של המילה, כלומר קולוניזציה אימפריאליסטית של ארצות זרות. כאן היתה שבות של עם אל נחלת אבות, תביעת זכות. אפשר היה לחלוק עליה, אולם שום אדם אובייקטיבי בעולם לא היה יכול להכחיש, שהתביעה הזאת היתה כנה ומבוססת על עובדות היסטוריות. רק שלטון סוטה מסוגל להשמיט מידיו טיעון כזה, כפי שעשו רוב ממשלות ישראל בתיאוריה, וממשלות שרון וקדימה - בפרץ מטורף של אלימות. תחת מימשל שפוי היה מספר היהודים ביש'ע יכול להגיע ללא קושי למליון, ומה היו אזי פני הפת'ח? ומה היו פני החמאס? איך היתה אמריקה מתייחסת אחרת לבעייה כולה? כל הנוסחה הממולכדת, פרייה המר של תכנית אוסלו הממאירה, היתה נפתרת לטובת העם היהודי.
עמים אחרים היו חסרים אולי את כוח האדם להשיג פתרון ציוני כזה, אך אנו התברכנו בבנים ובבנות המשתוקקים ללכת אל המקומות המסוכנים, להסתכן ברצח בכבישים, להישרף בכבשן האש של בקעת הירדן בימי הקיץ, בבני טובים מבתים מפונקים, המוכנים לחיות בתנאים פרימיטיביים כמו חלוצי העליות הראשונות. בכל מקום אחר היו נושאים על כפיים את מי שהלך לחברון, לפאתי שכם וג'נין ורמאללה כדי לחסום משם את הרצון הערבי, שלא נחלש מעולם - לחסל את תל אביב.
ההמשך, איווי המוות הישראלי, השגעון המטורף שדחף את כל מרכיבי קדימה, ימין ושמאל, לבקש להשמיד דווקא את מפעל ההתנחלות הזה - ידוע.
רצונכם לדעת, מה היתה ממשלה שפוייה צריכה להעמיד מול ממשלת חמאס, בעלת המטרה המוצהרת להשמיד את ישראל? גל של התנחלויות! תקציבי ענק להרחבת ההתנחלות!
האופק החמאסי הוא פלסטין נקייה מיהודים? את האופק הזה היתה ממשלה שפוייה חוסמת להם ביישובים יהודיים, סביב סביב. בכובד משקלם בלבד, הם היו חונקים עם הזמן את הטרור, כי כל עוד ההתנחלות צומחת, הזמן פועל לטובת היהודים - לא הערבים, כפי שעוכרי ישראל אוהבים לטעון. ומכח העובדות המוגמרות של ההתישבות היהודית, גם נבואת קיר-הברזל של ז'בוטינסקי סופה היה להתגשם: היו נמצאים ערבים שהיו משלימים עם הבלתי נמנע, ובתנאי שאכן ייראה להם כבלתי נמנע. ורק ההתנחלות היהודית היא כזאת.
מכאן ניתן להבין, מדוע יצאה גזירת ההשמדה נגד ההתנחלות, ומניין השנאה הלוהטת הזאת אצל אויבים ערבים ושונאים יהודים כאחד: מפני שההתנחלות, והיא בלבד, הינה סוד כוחם של היהודים ונקודת התורפה של הערבים.
שואלים, מה צריך לעשות מול החמאס? כל מה שייעשה יכול להועיל וגם יכול להיות לשוא, כי הכל תלוי בקלף היהודי המנצח של ההתנחלות. ישתמשו היהודים בקלף הזה - ינצחו בסופו של דבר. ישמיטו את הקלף הזה מידיהם, שום אמצעי אחר לא יועיל.
