לפי החוקים הרוחניים הכל טמון בגישה של האדם ואם אי אפשר לשנות את המצב אני יכול לשנות את היחס שלי. הקבלה מסבירה שהכל התחיל מנקודה אחת והתפצל לשניים. הדואליות יכולה להיות ניגודים פרודים או הפכים משלימים החוזרים להיות אחד.
אדם פרוד חי בניגודים קורעים כי הוא מאמין שעליו לבחור בין חושך לאור, בין אמת לשקר או בין טוב לרע מתוך הידע הקיים אצלו ולכן, בחירותיו מוגבלות מראש בראש.
הוא שואף להתחבר רק אל האור, האמת, הטוב. וזה טבעי. רובנו שואפים לעולם טוב יותר. נקי מפשע ועבריינות. נקי ממעשי נקם ורוע. היינו רוצים לחיות בעולם בטוח ושנרגיש שיש מקום לכל אחד... נראה לי שרוב האנשים שואפים להרגיש ראויים. כמו שהם. איך שהם. רוב האנשים עסוקים במשפחותיהם וחייהם. מחפשים קורת גג עם אוירה נעימה, בריאות ופרנסה בכבוד. רובנו מנסים ליצור עולם טוב יותר. לומדים ומתפתחים. תורמים ומתנדבים, שואפים להפסיק את הסבל והעוני. מבינים שאם נקדם את ילדינו וילדי האחרים זה יוביל לעולם טוב יותר לנכדינו. אך, מכיוון ששואפים לבחור רק בטוב, באופן אוטומטי יוצרים סלקציה לא מודעת למה שנחשב בעינינו רע, לא רצוי ודחוי.
ואז באה המציאות וטופחת לנו בפרצוף. שחיתויות. איום הפיטורים. הפחד המתמיד מהטרור. הפשע הפוגע.... והתוצאה היא, אין ביטחון. אין צמיחה. אין שלווה. שלא לדבר על זה שאין שגשוג. ואנו מסכמים את זה במשפט הידוע ולדעתי בנימה מייאשת "אין חדש תחת השמש" כמו אמרנו שלא מפתיע שיש רוע. אולי אפילו צופים אותו כמחכה לנו מעבר לפינה. התוצאה היא שאנו מוצאים את עצמנו חיים בהישרדות במקום להתפנות ליצירת חיים. בנימה רוחנית, כל מה שנחשב בעינינו רוע, לא רצוי ודחוי מוטח לנו בפרצוף. כך, גם אם זה לא אצלי בבית, זה עדיין מתקיים ומאיים.
שורש הבעיה הוא שזו התמקדות בבחירה הלא נכונה. לפי הקבלה, החטא הוא בעצם החטאת המטרה.
היחס האנושי מלמד לא תתעלם, לא להכחיש, לא לברוח או לבחור בין הניגודים ולעשות סלקציה.אלא לקבל אותם. הכל טבעי גם אם הוא לא מתקבל על הדעת. יש חושך. יש שקר. יש רע. ואין זה מגיע מהבורא אלא יצירתנו שלנו. אנו מביאים את זה על עצמנו כדי ליצור איזון פנימי, לאחד בין הניגודים הקורעים ולראותם כהפכים משלימים ואז להתייחד. להפוך לאחד בתוכי משמעו להכיר את היחודיות שלי ולבטא אותה. הביטוי העצמי הוא הנתינה שלי, ההארה שלי את העולם שלי. יצירת הקשר שלי עם העולם בדרך הנכונה ולא דרך הפירוד והשליטה.
אך, מכיוון שאדם מזהה את עצמו על ידי האחרים, בשלב בו הוא לא מודע לעצמו, זה מעורר את הנקודה המקוממת שיש רוע, לא רצוי ודחוי גם בו וכאדם השואף למושלמות ושליטה, קשה לו לקבל את זה. במיוחד כי רוצים עולם טוב יותר. אך, אין אדם ללא חטאים וללא רבב. אין אדם ללא תאוות, גאוה, דחפים ויצרים או תכונות שליליות. אין אדם מושלם. זה לא אנושי... אם כך, מה הטעם? בשביל מה? ואיך?
2 סוגים עיקריים לאדם פרוד
1. אדם פרוד המאמין שהוא לא בסדר ושואף להיות בסדר ולכן, עסוק בתיקון עצמי תוך החטאת המטרה לשמה.
2. אדם פרוד המאמין שהוא מושלם ויודע איך להיות בסדר ולכן, עסוק בתיקון העולם תוך החטאת המטרה לשמה.
אדם פרוד זה אדם לא מאושרר המחפש אחר אישורים על מי שהוא במקום הוכחות הוא מוצא תוכחות.
העיסוק בחיפוש ואיסוף הוכחות שהוא בסדר והניסיון לתקן את עצמו וגם את העולם שיהיה יותר בסדר משאיר אותו כל הזמן בתחום לא מסודר, כאוטי ומבלבל. הוא שקוע בחישובים של כדאיות, התחשבנות, קטנוניות, שבחים ובחישה עצמית מעייפת. המעצבן בדרך הזו זה, שלא רק שאין לזה סוף מבחינת מחשבתית זה גם מוביל לאכזבה, כאב ופגיעה רגשיים כמו בומרנג ואשר יגורתי בא לי. אדם לא מאושרר הינו תלותי וזקוק למחמאות, לחיזוקים, עידוד ואם יום אחד הוא לא מקבל, חשך עולמו. הוא בטוח שעשה משהו לא בסדר. שעכשיו מחפשים אותו. שגילו את הזיוף שלו. ומפה להאשמה עצמית וניסיונות נוספים לתיקון עצמי - הדרך קצרה.
מנגד עומד האדם שבטוח שהוא מושלם ומתנהג בשחצנות ובטוח שכולם לא בסדר וצריכים ללמוד ולתקן את עצמם. הוא עסוק בהאדרת האגו שלו ולכן, הוא דואג להעליב את כל מי שלא מתגמד מולו, להשפילו ואף להשתמש בתוקפנות. הוא דורש שיכבדו ויקבלו אותו כמו שהוא. נחרץ בדעותיו ובטוח שהוא צודק. אין לערער על דבריו. הרי הוא מושלם... ולכן, לא אנושי אלא אל הדורש לא פחות מהערצה עיוורת ללא עוררין. לאהוב אותו בדבקות.
בתפיסת העולם של אדם לא מאושרר החשדנות והפחד גורמים להרגשה שיש סכנה מעבר לפינה וצריך להיזהר מפני פגיעה ומי שלא נשמר ונזהר "אוכל אותה" ולכן, אדם לא מאושרר לא יכול להתנסות במלואו. הוא חי בחלקיות לא מתוקנת ושומר על עצמו מפני פגיעה צפויה. הוא יחשוש לקחת סיכונים כי יש מחיר לשלם, ומכיוון שהוא עסוק בהשוואות הוא יראה איך כל העולם ואשתו מתקדמים ורק הוא נשאר תקוע. האדם המושלם, מאד שיפוטי ונוהג לעשות סלקציה חדה וברורה הרי יש לו עקרונות ואמות מידה של צדק בעורקיו. הוא מאמין שצריך להיות רעים כדי להשיג טוב מאחרים ויחפש אנשים לא מאושררים כדי להראות להם איך להיות בסדר על ידי זה שיראה להם כמה הם לא בסדר... ביחד, הם יוצרים תלותיות הדדית ודינמיקה מאד לא מאושרת.
אדם שלם חי עם שני ההפכים המתקיימים בו בעזרת החמלה האנושית כי הוא מבין שהם משלימים אחד את השני ומסוגל לתת מקום לכאב על ידי המחילה לעצמו, אם כי לא הצליח למנוע את הפגיעה מראש ואם כי הוא מבין שכל המצבים מגיעים אליו כדי שיראה בעוצמתו. כתוצאה מכך, הוא מפסיק לפחד מעצמו ומהחיים. בשלב הבא, הוא גם יודע שהוא יכול להתמודד כי הוא רכש כלים ואמון פנימי. כמאמין בעצמו הוא סומך על עצמו ומרגיש בטוח, רצוי ומאושרר. לא, לא על ידי הסביבה אלא על ידי הבורא. הוא נזכר בתפקידו ויעודו להידמות לבורא. בנוסף, אדם שלם המקבל את עצמו באהבה ללא תנאים לומד להשתמש נכון במה שנחשב "רע" ולהפיק ממנו תועלת לטובת הכלל ועל ידי כך מגלם את הבורא במעשיו והופך לשותף למחשבת הבריאה. זה הטעם המתחדש בחייו ויוצר סיבה נכונה ואף דרך נכונה לביטוי עצמי.
אדם מאושרר נהנה לקבל מחמאות ועידוד אך לא מסתנוור או מתלהב כי הוא לא תלוי בכך. העשייה שלו נובעת מתוך השענות על מה שהוא אוהב ומאמין שיש לו להציע לעולם. הוא מרגיש שיש לו מקום ולכן, שייך. הוא לא צריך להתאמץ. לא חייב להוכיח את עצמו. הוא מכיר בערכו. ביחודיות שלו הוא יודע שהוא נבחר ומיוחס אך יחד עם זאת הוא לא חשוב יותר מכלום. אדם מאושרר מרגיש בטוח כי הוא לא מפחד מעצמו ולא מסתיר שום חלק שלו. הוא אמיתי. טבעי ומקורי. הוא מבין שכל מצב הנקרה לפניו טומן בחובו הזמדנות לקבל, ללמוד, לצמוח עם מסר חדש ולכן, הוא חי בציפיה לבאות. הוא יודע שהכל פועל לטובתו.
אני מאושרר זה אני ללא חשבון של חישובים מגבילים
ולכן, אפשר להוריד ר' ונקבל, אני מאושר
היוצר לפי מחשבת הבריאה.
אביה הבר - יועצת רוחנית, מאמנת, מלווה בתהליכי שינוי, מדריכה ויוצרת
"הקשביה - הדרכה לאנושיות במטרה לחיות של(ום) ביצירת יש מעין"
אביה הבר, מדריכה לפיתוח המודעות העצמית - לחיות של(ו)ם באמצעות יש מעין.
