פ"ח 1133/05, מדינת ישראל גולדבלט חנן
כב' השופטים: א' טל, י' אמסטרדם, ר' לבהר שרון
06.11.2008
העובדות:
1. ביום 3/7/2008 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אינוס, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה - עבירות על סעיפים 345(א)(1), 415 סיפא, ו-348 לחוק העונשין, נשוא האישום הראשון; עבירות של אינוס ומעשה סדום - עבירות על סעיפים 345(א)(2) ו- 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, נשוא האישום השני; עבירה של מעשה מגונה - עבירה על סעיף 348(א) לחוק העונשין, נשוא האישום השלישי; עבירה של מעשה מגונה - עבירה על סעיף 348(א) לחוק העונשין, נשוא האישום הרביעי; ועבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות - עבירה על סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין, נשוא האישום השישי.
2. מדובר באירועים שהתרחשו לאורך מספר שנים, החל משנת 1996 ועד לשנת 2004, אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות של אונס ומעשה מגונה שביצע בק.צ. לאחר שהכיר אותה, כשהיתה תלמידה בת 16 וחצי, בקורס משחק בו לימד, והוא הציע לה ללמוד אצלו משחק באופן פרטי. באישום השני הורשע הנאשם בעבירות של אינוס במרמה ובמעשה סדום במרמה לאחר שהכיר את מ.ש. כשהיתה, גם היא, תלמידתו בקורס למשחק. באישום השלישי הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה ד.מ. לאחר שפגש אותה במהלך שעור פיתוח קול, החמיא לה והציע להדריך אותה, ללא תשלום, לקראת בחינות ללהקה צבאית. באישום הרביעי הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה ש.ש, אשר היתה גם היא תלמידתו בקורס למשחק וגם לה הציע לערוך חזרות לקראת מבחן במה בביתו. באישום השישי הורשע הנאשם בניסיון לביצוע מעשה מגונה בקטינה א.ש. תוך ניצול יחסי מרות, וזאת לאחר שפגש אותה כשהיתה תלמידה בקורס משחק בו לימד. ענייננו בגזירת דינו של הנאשם.
החלטה:
1. ביהמ"ש מונה את השיקולים לחומרא והשיקולים לקולא טרם גזירת דינו של הנאשם.
2. בין השיקולים לחומרא מציין ביהמ"ש כי מדובר בשתי עבירות אונס שביצע הנאשם בשתי מתלוננות, וכן במעשים מגונים בדרגות חומרה שונות שביצע בשלוש מתלוננות נוספות, כאשר הנאשם ניצל באופן חמור את מעמדו ותהילתו, עת מצא במתלוננות קורבן חלש ומזדמן, והביאן בתחבולות ושקרים, שחזרו על עצמם באופן כמעט זהה, לקיים עימו יחסי מין, או לבצע בהן מעשים מגונים שגרמו להן לפגיעה קשה. בבואו לגזור עונשו של נאשם, על בית המשפט לשקול את אופי העבירה ונסיבותיה, את עולמו של העבריין, עברו ועתידו; את הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים פוטנציאלים; את מידת התגמול ואת חובת השיקום; את תיקון היחיד ואת תקנתה של החברה. כמו כן כמו-כן, על העונש לשקף את אחריות החברה כלפי הקורבנות, ובמיוחד בעבירות מין, שם קרבן העבירה ומצבו מהווים מרכיב בענישה.
3. עוד מציין ביהמ"ש את מצבן הנפשי של המתלוננות כפי שנלמדו מתצהירי המתלוננות.
4. עדי האופי שהביא הנאשם העידו כי מדובר באדם תם, טוב לב וחביב על הבריות, אשר נהג לעזור לזולתו, והיה ידוע כחבר ורע נאמן. לא ניתן להתעלם מן השבחים אשר הרעיפו עליו מכריו, בצד הישגיו המרשימים ותרומתו בכל הנוגע לתרבות הישראלית, אולם אין באלה כדי לשוות למעשיו מראה תמים. מעשי התקיפה המינית שעשה הנאשם חמורים לכשעצמם, וחומרתם גוברת ככל שהם נבחנים באספקלריה של עבירות מין שנעשו במירמה, תוך ניצול מעמדו של הנאשם, שהרי חשיבות עליונה נודעת להרתעת בעלי סמכות ומרות כלפי הכפופים להם או הנתונים למרותם בכל הקשור לביצוע עבירות מין, כך ביחסי עבודה ומרות, יחסי מורה ותלמיד, יחסי מטפל ומטופל.
5. מחובתו של ביהמ"ש להבהיר לנאשם, כמו לאחרים שכמותו, כי תהילתו אינה מכשירה מעשים מיניים בנשים שאינן חפצות בכך, זלזול ברצונן החופשי, וביצוע מעשי מרמה על מנת להביאן לקיים עימו יחסי מין - שהרי אלה ראויים לכל גנאי.
6. המחוקק והפסיקה התייחסו לאורך השנים בחומרה רבה למעשי תקיפה מינית בכלל, ולמעשי אונס בפרט, והענישו בחומרה את מבצעיהם. הנאשם התייחס אל המתלוננות כאל כלי לסיפוק יצריו תוך ניצול מעמדו, ובכל אלה יש כדי להוות שיקולים לחומרת עונשו.
7. ביהמ"ש מציין כי לנאשם עומדת הזכות לנהל הליך משפטי, ואין להחמיר בעונשו בשל כך. ואולם, העובדה כי הנאשם בחר להעיד בבית המשפט את כל קורבנותיו, בני משפחותיהן, מכריהן והגורמים המקצועיים אשר טיפלו בהן, אינה מעניקה לו את ההקלה השמורה למי שנטל אחריות על מעשיו מלכתחילה, הודה בהם, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט ומנע מן המתלוננת סבל נוסף המכונה לעיתים "אונס שני" מעל דוכן העדים. העובדה שהמתלוננות נאלצו להתמודד עם הליך משפטי ארוך, לעמוד בפני הנאשם הן בחקירה במשטרה, הן בבית המשפט, וכן לראות את קרוביהם נוכחים במהלך הדיון, נחשפים לסיפורן האישי הקשה ונחקרים על ידי ב"כ הנאשם - העצימו שבעתיים את הנזקים אשר חוו בעקבות האירוע.
8. כשיקול לקולת העונש, עומדת לזכות הנאשם עובדת היותו בעל עבר נקי, ללא כל הרשעות קודמות. ואכן, אמנם בענייננו מדובר בנאשם ללא כל רישום פלילי קודם, אולם לא ניתן להתעלם מכך שאין מדובר באדם אשר זו לו מעידה חד פעמית, אלא בנאשם אשר הורשע בביצוע עבירות דומות, לאורך למעלה מעשור שנים, במספר רב של מתלוננות. העובדה שהפרשה נחשפה באחת, ורק עם פרסומה ברבים של התלונה הראשונה העזו מתלוננות נוספות לחשוף את המעשים שעשה בהן הנאשם אינה מצדיקה הקלה בעונשו מטעם זה. לחלוף הזמן עקב החשיפה המאוחרת של המעשים יש משקל לקולא בעת קביעת העונש שכן חלוף הזמן מקהה את הטעם החברתי והמשפטי שבמיצוי הדין. עוד מציין ביהמ"ש כי יש להתחשב לקולא בגילו המבוגר של הנאשם, שהינו כבן 68, ובטענתו כי לאחר שחרורו מהכלא יוותרו לו שנים לא רבות לשיקומו הנפשי, הכלכלי והחברתי. לקולת העונש, במיוחד בכל הקשור למשך תקופת המאסר, ביהמ"ש מתחשבים במידה רבה בעובדה שהנאשם היה נתון במעצר בית במשך שלוש שנים, וזאת מבלי שהפר את תנאיו. שהותו של הנאשם במעצר בית הגבילה את תנועותיו, מנעה ממנו להיפגש עם בני משפחתו וקרוביו ובמשך רוב התקופה מנעה ממנו לעבוד לפרנסתו.
9. לאחר שקילת כל הנסיבות לחומרא ולקולא, ביהמ"ש מטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן: 9 שנות מאסר מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה המנוייה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין תשל"ז - 1977 תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר. ביהמ"ש מחייב את הנאשם לפצות כל אחת מהמתלוננות באישומים הראשון והשני בסכום של 25,000 ש"ח.
כב' השופטים: א' טל, י' אמסטרדם, ר' לבהר שרון
06.11.2008
העובדות:
1. ביום 3/7/2008 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אינוס, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה - עבירות על סעיפים 345(א)(1), 415 סיפא, ו-348 לחוק העונשין, נשוא האישום הראשון; עבירות של אינוס ומעשה סדום - עבירות על סעיפים 345(א)(2) ו- 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, נשוא האישום השני; עבירה של מעשה מגונה - עבירה על סעיף 348(א) לחוק העונשין, נשוא האישום השלישי; עבירה של מעשה מגונה - עבירה על סעיף 348(א) לחוק העונשין, נשוא האישום הרביעי; ועבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות - עבירה על סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין, נשוא האישום השישי.
2. מדובר באירועים שהתרחשו לאורך מספר שנים, החל משנת 1996 ועד לשנת 2004, אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות של אונס ומעשה מגונה שביצע בק.צ. לאחר שהכיר אותה, כשהיתה תלמידה בת 16 וחצי, בקורס משחק בו לימד, והוא הציע לה ללמוד אצלו משחק באופן פרטי. באישום השני הורשע הנאשם בעבירות של אינוס במרמה ובמעשה סדום במרמה לאחר שהכיר את מ.ש. כשהיתה, גם היא, תלמידתו בקורס למשחק. באישום השלישי הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה ד.מ. לאחר שפגש אותה במהלך שעור פיתוח קול, החמיא לה והציע להדריך אותה, ללא תשלום, לקראת בחינות ללהקה צבאית. באישום הרביעי הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה ש.ש, אשר היתה גם היא תלמידתו בקורס למשחק וגם לה הציע לערוך חזרות לקראת מבחן במה בביתו. באישום השישי הורשע הנאשם בניסיון לביצוע מעשה מגונה בקטינה א.ש. תוך ניצול יחסי מרות, וזאת לאחר שפגש אותה כשהיתה תלמידה בקורס משחק בו לימד. ענייננו בגזירת דינו של הנאשם.
החלטה:
1. ביהמ"ש מונה את השיקולים לחומרא והשיקולים לקולא טרם גזירת דינו של הנאשם.
2. בין השיקולים לחומרא מציין ביהמ"ש כי מדובר בשתי עבירות אונס שביצע הנאשם בשתי מתלוננות, וכן במעשים מגונים בדרגות חומרה שונות שביצע בשלוש מתלוננות נוספות, כאשר הנאשם ניצל באופן חמור את מעמדו ותהילתו, עת מצא במתלוננות קורבן חלש ומזדמן, והביאן בתחבולות ושקרים, שחזרו על עצמם באופן כמעט זהה, לקיים עימו יחסי מין, או לבצע בהן מעשים מגונים שגרמו להן לפגיעה קשה. בבואו לגזור עונשו של נאשם, על בית המשפט לשקול את אופי העבירה ונסיבותיה, את עולמו של העבריין, עברו ועתידו; את הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים פוטנציאלים; את מידת התגמול ואת חובת השיקום; את תיקון היחיד ואת תקנתה של החברה. כמו כן כמו-כן, על העונש לשקף את אחריות החברה כלפי הקורבנות, ובמיוחד בעבירות מין, שם קרבן העבירה ומצבו מהווים מרכיב בענישה.
3. עוד מציין ביהמ"ש את מצבן הנפשי של המתלוננות כפי שנלמדו מתצהירי המתלוננות.
4. עדי האופי שהביא הנאשם העידו כי מדובר באדם תם, טוב לב וחביב על הבריות, אשר נהג לעזור לזולתו, והיה ידוע כחבר ורע נאמן. לא ניתן להתעלם מן השבחים אשר הרעיפו עליו מכריו, בצד הישגיו המרשימים ותרומתו בכל הנוגע לתרבות הישראלית, אולם אין באלה כדי לשוות למעשיו מראה תמים. מעשי התקיפה המינית שעשה הנאשם חמורים לכשעצמם, וחומרתם גוברת ככל שהם נבחנים באספקלריה של עבירות מין שנעשו במירמה, תוך ניצול מעמדו של הנאשם, שהרי חשיבות עליונה נודעת להרתעת בעלי סמכות ומרות כלפי הכפופים להם או הנתונים למרותם בכל הקשור לביצוע עבירות מין, כך ביחסי עבודה ומרות, יחסי מורה ותלמיד, יחסי מטפל ומטופל.
5. מחובתו של ביהמ"ש להבהיר לנאשם, כמו לאחרים שכמותו, כי תהילתו אינה מכשירה מעשים מיניים בנשים שאינן חפצות בכך, זלזול ברצונן החופשי, וביצוע מעשי מרמה על מנת להביאן לקיים עימו יחסי מין - שהרי אלה ראויים לכל גנאי.
6. המחוקק והפסיקה התייחסו לאורך השנים בחומרה רבה למעשי תקיפה מינית בכלל, ולמעשי אונס בפרט, והענישו בחומרה את מבצעיהם. הנאשם התייחס אל המתלוננות כאל כלי לסיפוק יצריו תוך ניצול מעמדו, ובכל אלה יש כדי להוות שיקולים לחומרת עונשו.
7. ביהמ"ש מציין כי לנאשם עומדת הזכות לנהל הליך משפטי, ואין להחמיר בעונשו בשל כך. ואולם, העובדה כי הנאשם בחר להעיד בבית המשפט את כל קורבנותיו, בני משפחותיהן, מכריהן והגורמים המקצועיים אשר טיפלו בהן, אינה מעניקה לו את ההקלה השמורה למי שנטל אחריות על מעשיו מלכתחילה, הודה בהם, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט ומנע מן המתלוננת סבל נוסף המכונה לעיתים "אונס שני" מעל דוכן העדים. העובדה שהמתלוננות נאלצו להתמודד עם הליך משפטי ארוך, לעמוד בפני הנאשם הן בחקירה במשטרה, הן בבית המשפט, וכן לראות את קרוביהם נוכחים במהלך הדיון, נחשפים לסיפורן האישי הקשה ונחקרים על ידי ב"כ הנאשם - העצימו שבעתיים את הנזקים אשר חוו בעקבות האירוע.
8. כשיקול לקולת העונש, עומדת לזכות הנאשם עובדת היותו בעל עבר נקי, ללא כל הרשעות קודמות. ואכן, אמנם בענייננו מדובר בנאשם ללא כל רישום פלילי קודם, אולם לא ניתן להתעלם מכך שאין מדובר באדם אשר זו לו מעידה חד פעמית, אלא בנאשם אשר הורשע בביצוע עבירות דומות, לאורך למעלה מעשור שנים, במספר רב של מתלוננות. העובדה שהפרשה נחשפה באחת, ורק עם פרסומה ברבים של התלונה הראשונה העזו מתלוננות נוספות לחשוף את המעשים שעשה בהן הנאשם אינה מצדיקה הקלה בעונשו מטעם זה. לחלוף הזמן עקב החשיפה המאוחרת של המעשים יש משקל לקולא בעת קביעת העונש שכן חלוף הזמן מקהה את הטעם החברתי והמשפטי שבמיצוי הדין. עוד מציין ביהמ"ש כי יש להתחשב לקולא בגילו המבוגר של הנאשם, שהינו כבן 68, ובטענתו כי לאחר שחרורו מהכלא יוותרו לו שנים לא רבות לשיקומו הנפשי, הכלכלי והחברתי. לקולת העונש, במיוחד בכל הקשור למשך תקופת המאסר, ביהמ"ש מתחשבים במידה רבה בעובדה שהנאשם היה נתון במעצר בית במשך שלוש שנים, וזאת מבלי שהפר את תנאיו. שהותו של הנאשם במעצר בית הגבילה את תנועותיו, מנעה ממנו להיפגש עם בני משפחתו וקרוביו ובמשך רוב התקופה מנעה ממנו לעבוד לפרנסתו.
9. לאחר שקילת כל הנסיבות לחומרא ולקולא, ביהמ"ש מטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן: 9 שנות מאסר מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה המנוייה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין תשל"ז - 1977 תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר. ביהמ"ש מחייב את הנאשם לפצות כל אחת מהמתלוננות באישומים הראשון והשני בסכום של 25,000 ש"ח.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
