פחות מחודש לפני הבחירות לכנסת ה-17, נראה כאילו התוצאות ידועות. אבל כדאי לשים לב לכמה תופעות ייחודיות למערכת הבחירות הזו, שעשויות לחולל הפתעות לא קטנות למרות הזמן הקצר שנותר.
מערכת של שלושה ראשים. מעולם בישראל לא עמדו לבחירה שלוש מפלגות גדולות. ספציפית, מעולם לא היה מצב שבו המפלגה הגדולה על פי הסקרים היא מפלגה חדשה.
מדובר, אם כן, במערכת פוליטית שלא ידענו כמותה. דפוסי ההצבעה האמיתיים ביום הבחירות קשים לחיזוי.
הקול הצף. כ-20 אחוזים מהמצביעים מעידים על עצמם שטרם החליטו למי להצביע. זהו שיעור גבוה מאד של מתלבטים שמשפיע על אמינות הסקרים.
הסוקרים מנסים "לפענח" את הקולות הצפים, ושואלים לשם כך את הנסקרים "לאן הם נוטים", אבל איש לא יודע אם ולמי יצביעו באמת, או אם יצביעו.
דפוסי הצבעה לא צפויים. מניסיונם של מכוני הסקרים בבחירות קודמות, הקולות הצפים בדרך-כלל "חוזרים הביתה" ומצביעים למפלגה לה נהגו להצביע בעבר. יש התאמה בין הדפוס הזה לבין ה"נטייה" עליה הם מדווחים.
במערכת הבחירות הזו, רוב הקולות הצפים נוטים לקדימה, אך הגיעו ממפלגות אחרות - ליכוד, עבודה, שינוי ואפילו מפד"ל.
שתי המפלגות הראשונות עברו שינויים מפליגים. שתי האחרונות פוצלו או אוחדו. אז איפה הבית עכשיו?
אחוזי ההצבעה. ככלל, אחוזי ההצבעה בישראל נחשבים לגבוהים יחסית למדינות מערביות. במערכות הבחירות האחרונות נעו אחוזי ההצבעה בין פחות מ-70 לכ-90 אחוזים.
מלבד המתלבטים, חלק מהקולות הצפים מצהירים כבר עכשיו שלא יצביעו, ואחרים - כפי שמלמד הניסיון - יפתרו את ההתלבטות בהמנעות מהצבעה.
הבדלים באחוזי ההצבעה בין הקבוצות האלקטורליות של מפלגות שונות עשויים להשפיע על התוצאות באופן מרחיק לכת. אם במגזר מסויים יהיה שיעור ההצבעה באזור ה-70 אחוזים ובאחר באזור ה-90, יכולים יחסי הכוחות להשתנות.
משדרי התעמולה. מסיבות טכניות, זמן המסך של המפלגות הגדולות בשלושת השבועות האחרונים לפני הבחירות, יתחלק ביחס הפוך לכוחן בסקרים. העבודה תקבל זמן כפול מקדימה, והליכוד יקבל פי שלושה זמן מסך.
היסטורית, משדרי התעמולה משפיעים מעט על יחסי הכוחות בין שתי המפלגות הגדולות, והרבה יותר על תנועת המצביעים למפלגות קטנות.
אבל הפעם אין לנו שתי מפלגות אלא שלוש, והמפלגה הגדולה שהיא מפלגת מרכז, מועדת לזליגת קולות למפלגות העומדות משני צדדיה. במיוחד כשמדובר במפלגה שהקשר האידיאולוגי בין חבריה רופף מאד, ושכמעט רבע מהם נקשרו לפרשיות שחיתות, נמצאים תחת חקירה או כתב אישום מרחף מעל ראשם.
מגזרים לא מפוענחים איש אינו יודע לומר בוודאות איך יצביעו 7-8 המנדטים של המצביעים החדשים, בני הנוער המצביעים לראשונה.
היסטורית, הנטייה של בני הנוער היא לצד הקיצוני, ולקראת הבחירות חלקם נוטשים את המרכז הפוליטי ונעים בכיוון הקצוות.
גם הקול הערבי וגם הקול הרוסי, המונים יחד כ-30 מנדטים (!) נחשבים בלתי צפויים.
לרוסים נטייה לכיוון קדימה, בגלל מוצאו של שרון והדימוי הבטחוני של המפלגה. אבל הקול הרוסי נחשב כזה שמושפע גם מענייני תרבות, רקע אקדמי של המתמודדים, וגורמים נוספים בהם ישראל ביתנו ומפלגת העבודה מייצגים אותו יותר.
המגזר הערבי מתאפיין באחוזי הצבעה נמוכים, וכל שינוי נקודתי באווירה במגזר עשוי לשקול מספר מנדטים ולהשפיע על כל המפה הפוליטית.
במשך כמה מערכות בחירות, המצביעים הערבים התרחקו ממפלגת העבודה אחרי שנים רבות בהן הצביעו עבורה באחוזים גדולים. הפעם ניכרת מגמה הפוכה, שלא ידוע אם הגיעה או טרם הגיעה לשיאה.
הפריפריה ועבודת שטח. מקובל לומר שהיערכות השטח ביום הבחירות שווה 5 ואפילו 10 מנדטים עבור מפלגה גדולה.
חשיבות גדולה יש גם לפעילות השטח הקודמת ליום הבחירות, בה יש הבדלים ניכרים בין המפלגות השונות, ובעיקר בין "מפלגות שלד" גדולות למפלגות אינטגרציה סקטוריאליות.
זהו הגורם שחיזק בעבר מפלגות כמו ש"ס או שינוי, אבל במערכת הבחירות הנוכחית דווקא הליכוד והעבודה מקיימים פעילות שטח אינטנסיבית במיוחד.
מערכת של שלושה ראשים. מעולם בישראל לא עמדו לבחירה שלוש מפלגות גדולות. ספציפית, מעולם לא היה מצב שבו המפלגה הגדולה על פי הסקרים היא מפלגה חדשה.
מדובר, אם כן, במערכת פוליטית שלא ידענו כמותה. דפוסי ההצבעה האמיתיים ביום הבחירות קשים לחיזוי.
הקול הצף. כ-20 אחוזים מהמצביעים מעידים על עצמם שטרם החליטו למי להצביע. זהו שיעור גבוה מאד של מתלבטים שמשפיע על אמינות הסקרים.
הסוקרים מנסים "לפענח" את הקולות הצפים, ושואלים לשם כך את הנסקרים "לאן הם נוטים", אבל איש לא יודע אם ולמי יצביעו באמת, או אם יצביעו.
דפוסי הצבעה לא צפויים. מניסיונם של מכוני הסקרים בבחירות קודמות, הקולות הצפים בדרך-כלל "חוזרים הביתה" ומצביעים למפלגה לה נהגו להצביע בעבר. יש התאמה בין הדפוס הזה לבין ה"נטייה" עליה הם מדווחים.
במערכת הבחירות הזו, רוב הקולות הצפים נוטים לקדימה, אך הגיעו ממפלגות אחרות - ליכוד, עבודה, שינוי ואפילו מפד"ל.
שתי המפלגות הראשונות עברו שינויים מפליגים. שתי האחרונות פוצלו או אוחדו. אז איפה הבית עכשיו?
אחוזי ההצבעה. ככלל, אחוזי ההצבעה בישראל נחשבים לגבוהים יחסית למדינות מערביות. במערכות הבחירות האחרונות נעו אחוזי ההצבעה בין פחות מ-70 לכ-90 אחוזים.
מלבד המתלבטים, חלק מהקולות הצפים מצהירים כבר עכשיו שלא יצביעו, ואחרים - כפי שמלמד הניסיון - יפתרו את ההתלבטות בהמנעות מהצבעה.
הבדלים באחוזי ההצבעה בין הקבוצות האלקטורליות של מפלגות שונות עשויים להשפיע על התוצאות באופן מרחיק לכת. אם במגזר מסויים יהיה שיעור ההצבעה באזור ה-70 אחוזים ובאחר באזור ה-90, יכולים יחסי הכוחות להשתנות.
משדרי התעמולה. מסיבות טכניות, זמן המסך של המפלגות הגדולות בשלושת השבועות האחרונים לפני הבחירות, יתחלק ביחס הפוך לכוחן בסקרים. העבודה תקבל זמן כפול מקדימה, והליכוד יקבל פי שלושה זמן מסך.
היסטורית, משדרי התעמולה משפיעים מעט על יחסי הכוחות בין שתי המפלגות הגדולות, והרבה יותר על תנועת המצביעים למפלגות קטנות.
אבל הפעם אין לנו שתי מפלגות אלא שלוש, והמפלגה הגדולה שהיא מפלגת מרכז, מועדת לזליגת קולות למפלגות העומדות משני צדדיה. במיוחד כשמדובר במפלגה שהקשר האידיאולוגי בין חבריה רופף מאד, ושכמעט רבע מהם נקשרו לפרשיות שחיתות, נמצאים תחת חקירה או כתב אישום מרחף מעל ראשם.
מגזרים לא מפוענחים איש אינו יודע לומר בוודאות איך יצביעו 7-8 המנדטים של המצביעים החדשים, בני הנוער המצביעים לראשונה.
היסטורית, הנטייה של בני הנוער היא לצד הקיצוני, ולקראת הבחירות חלקם נוטשים את המרכז הפוליטי ונעים בכיוון הקצוות.
גם הקול הערבי וגם הקול הרוסי, המונים יחד כ-30 מנדטים (!) נחשבים בלתי צפויים.
לרוסים נטייה לכיוון קדימה, בגלל מוצאו של שרון והדימוי הבטחוני של המפלגה. אבל הקול הרוסי נחשב כזה שמושפע גם מענייני תרבות, רקע אקדמי של המתמודדים, וגורמים נוספים בהם ישראל ביתנו ומפלגת העבודה מייצגים אותו יותר.
המגזר הערבי מתאפיין באחוזי הצבעה נמוכים, וכל שינוי נקודתי באווירה במגזר עשוי לשקול מספר מנדטים ולהשפיע על כל המפה הפוליטית.
במשך כמה מערכות בחירות, המצביעים הערבים התרחקו ממפלגת העבודה אחרי שנים רבות בהן הצביעו עבורה באחוזים גדולים. הפעם ניכרת מגמה הפוכה, שלא ידוע אם הגיעה או טרם הגיעה לשיאה.
הפריפריה ועבודת שטח. מקובל לומר שהיערכות השטח ביום הבחירות שווה 5 ואפילו 10 מנדטים עבור מפלגה גדולה.
חשיבות גדולה יש גם לפעילות השטח הקודמת ליום הבחירות, בה יש הבדלים ניכרים בין המפלגות השונות, ובעיקר בין "מפלגות שלד" גדולות למפלגות אינטגרציה סקטוריאליות.
זהו הגורם שחיזק בעבר מפלגות כמו ש"ס או שינוי, אבל במערכת הבחירות הנוכחית דווקא הליכוד והעבודה מקיימים פעילות שטח אינטנסיבית במיוחד.
שוקי גלילי הוא עיתונאי ואיש מחשבים, המנהל בלוג בנושאי חברה, פוליטיקה, טכנולוגיה ותקשורת. http://www.notes.co.il/shooky
