להיות הורים לילדים עם ליקויי למידה 

ליקויי למידה מתבטאים בפערים בתפקוד ובבעיות בתחומים שונים. ליקויי למידה גורמים תפקוד לקוי בתחומי למידה והסתגלות כתוצאה ממצב נוירולוגי. אופי ההתפתחות השונה של מערכת העצבים גורם פערים בתיפקוד. ישנם תחומים של תיפקוד תקין, ישנם תחומים בם התיפקוד נמוך, ישנם לעתים קרובות תחומים של תיפקוד גבוה. הפערים בתיפקוד גורמים בלבול ומבוכה. ילדים ובוגרים בעלי ליקויי למידה מתקשים דווקא בתחומי התיפקוד הקלים, המובנים והפשוטים לאחרים כגון קריאה, העתקה, כתיבה והבעה בכתב, תשומת-לב לפרטים ולדקויות. במצב כזה קשה לממש את היכולת האמיתית: לקוי-למידה יכול להיות ילד אינטליגנטי עם ליקוי בהתארגנות, שמרשים כמבולבל, הססן, נסוג, ביישן, איטי, ואפילו באיחור משמעותי ביחס לחבריו לגיל ולכיתה.


סימנים לליקויי-למידה יכולים להופיע עוד בינקות:


התפתחות מוטורית (תנועתית) איטית ביחס לגיל, רגישות-יתר המתבטאת בבכי ממושך, רגישות מוגזמת לרעשים, רתיעה מרעש, אי-שקט, אי-נוחות כללית, קושי לווסת את הגרויים ולהרגע, בכי מוגזם הנובע מאי-נוחות, או מחוסר יכולת להסכין עם מצב הגוף במרחב, רגישות שאינה מאפשרת שכיבה נוחה, תנועתיות מוגזמת, אי-שקט, רגיעה מוגזמת, היעדר-מלמול או קושי בפירוש צלילי-סביבה כגון אי-קישור של צעדי-האם הקרבים עם הפתרון המרגיע, אי-זיהוי צלילים וריחות מרגיעים, יכולים להוות רמזים ראשוניים לבעיתיות.


סימנים ללקות למידה בילדות:


התפתחות שפה לא תקינה: איחור במלמול ובדיבור, שיבושי-היגוי, בעיות בהבנת מסרים לשוניים, אי הבנה סביבתית - קושי לפתח יכולת לשחק, להיענות למשחק. העבודה עם הילד מגיל מוקדם חיונית, אבל אינה יכולה לרפא את הליקוי. טיפול מוקדם מלמד את הילד ומכין את הילד להתמודד עם עזרה במצבי למידה בהווה ובעתיד.


בעיות פרידה והסתגלות:


לילדים לקויי למידה קשה במיוחד להסתגל למצבים חדשים או קל מדי להסתגל למצבים חדשים. שניהם,נובעים מליקוי ביכולת להפעיל שיפוט נכון, לדעת מראש, להתייחס לצפוי, לדעת מה יקרה בזמן הקרוב. ההפתעה והחידוש דורשים היערכות מראש, היזכרות, הפעלת ידע ותושיה ותיכנון. לקויי-למידה מתקשים להפעיל את המערכות האלה ללא הכנה מוקדמת.

בגן הילדים רואים אצל לקויי-למידה פערים בתפקוד, קושי בהסתגלות לגן, קושי בהשתלבות חברתית, הימנעות מהשתתפות בביצוע ביחידים ובקבוצות במטלות לימודיות, קשיים ביכולת להתארגן ביעילות, בקצב ובזמן עם הילדים האחרים.

בכיתות א-ב: לילדים יש ציפיות גבוהות מבית הספר. למרות ההכנה בגן, המפגש של הילד עם כיתה א' במקרים רבים שונה ולעתים גורם מצוקה. לילד לקוי-הלמידה המצוקה גדולה יותר, הפער בין הציפיות והמימוש משמעותי יותר: ה"אינטליגנציה" ממשיכה להתפתח, והליקויים ממשיכים להציק. מן ההתחלה חשוב לתמוך בילד שנכנס לכיתב א' וללמד אותו להעזר. ההורים הם אלה שצריכים לתמוך בו, אם באופן מעשי בעזרה בארגון, סידור הילקוט, הכנה לעבודת הכיתה והכנת שעורי-בית או באמצעות מסייעים אחרים שינחו אותם וידריכו אותם בעבודת התמיכה.

בכיתות ההמשך, בחטיבת הביניים ובתיכון, קשיים אופייניים הם: קשיים בעבודה עצמית, קשיים בבחינות, קשיים בהכנת תכנים לבחינות, קשיים בשילוב בעבודת הכיתה. אלה נובעים מליקויים שונים, מליקויי שפה וליקויי שפה כתובה ועד ליקויי קשב, ליקויי התארגנות וליקויים בחשיבה חשבונית ובהבנה חברתית. חשיבות איתור הליקויים הינה, בעיקר, כדי להתאים את דרכי ההתמודדות.


חוקים וגבולות:

חוקים, נהלים וגבולות הם הבסיס ללמידה טובה. חשוב ללמד את החוקים היחודיים להכנה כללית, לכל מקצוע-לימוד, לכל-מורה, לכל-חוג, לכל מצב פעילות: חשוב ללמד גם כאשר הנוהלים נראים מובנים מאליהם כמו למשל: שיש צלצול להפסקה, צלצול להכנס לכיתה וצלצול המסמן את סיום יום הלימודים, למרות שכל הצלצולים נשמעים אותו דבר. לעתים, ילד בעל ליקויי למידה חסר את היכולת להבחין בהבדלים ולהיזכר בכל המידע הדרוש לו, כדי לדעת מה רומז צלצול מסויים: המידע לא זמין, ויש צורך ללמד אותו כיצד לגייס את המידע ולפעול בהתאם. (לדוגמא: בתוך הכיתה, עם הישמע הצלצול: יש להסתכל על המורה, על הילדים האחרים, לפני כל-תגובה, כדי להבין את משמעות הצלצול).



מאמץ ולמידה:

ילדים מקבלים מסר ברור מגיל רך: "אם תלמד ותתאמץ - תצליח." במקרה של לקויי-למידה מסר כזה עלול להטעות: ליקויי-למידה אינם חולפים והמאמץ המושקע לא בהכרח מוביל להצלחה. מסר מתאים ללקויי-למידה: "אם תקבל את העזרה הנכונה תצליח, אם תקבל את ההתיחסות הנכונה תצליח, אם תלמד להתמודד עם הקשיים באופן יעיל - תצליח." לדוגמא, לילדים לקויי למידה המתקשים בהיזכרות בלוח-הכפל השינון אינו יעיל, לא יעילות גם הכתבות חוזרות ונשנות של מילים במטרה למנוע שגיאות כתיב. תירגול כתיבה יעיל במידה, ובדרך-כלל במידה שאינה עולה על הנדרש מתלמידים אחרים בני-הגיל, בזמנם. אימוני "כתיבה תמה" אינם משפרים את ההתמודדות עם דרישות כתיבה. אין אפשרות ללמד הבעה בכתב על ידי לימוד כתיבה תמה. אפשר לכתוב קטע שאינו מביע דבר, ולכתוב אותו בכתב יפה וברור, אלא שכתב יפה אינו יעיל במסירת ידע בשנים מאוחרות יותר וערך המאמץ שהושקע מוטל בספק.

ילד מתקשה לעמוד בדרישות המערכת, אינו יכול להתמודד לבד עם המטלות. אחריות ההורים היא להקשיב לילדם, להבין את הקשיים, לסייע לו, לגייס ולאפשר את סוג העזרה המתאים.

מקומם של ילדים בעלי ליקויי למידה - בבית-ספר רגיל. ההורים צריכים להיות מודעים לצרכים המיוחדים, לסוג העזרה, לסוג ההתייחסות הנדרשת בבית הספר. כולם חייבים להבין את הקשיים ואם נערך אבחון - יש לקבל מן המאבחן המלצות להתאמת תנאים, להתמודדות יעילה. כאשר הקשיים מתגברים, יש אפשרות של כיתה מקדמת, מיוחדת, טיפולית, קטנה - בבית ספר רגיל. כיתה כזו יכולה להתאים לילדים המתקשים להשתלב בכיתה גדולה של בני-גילם.

בית ספר מיוחד לילדים לקויי למידה הוא אמנם פתרון אפשרי, אשר נוצר במיוחד בגלל אילוצי המערכת. הכיתות קטנות יותר והמורים בעלי הכשרה מיוחדת לנושא, אבל תמיד יש לשאול ולבדוק היטב, אם ניתן לספק לילד את צרכיו ולהשאיר אותו בין בני-גילו במסגרת הקרובה. תמיד יש לשקול אם כדאי שילד יישאר במסגרת הרגילה כאשר ההיערכות הדרושה אינה דורשת אמצעים מיוחדים.

אחריות ההורים היא לדאוג לאבחון מהימן, כדי להבין את ילדם וכדי לספק לו את העזרה המתאימה. בבירור האפשרויות חשוב לשמור על פרטיות הילד, חשוב לדעת שהבירור לא חייב להיעשות בבית הספר או באמצעות השרות הפסיכולוגי העירוני. כאשר דרושה התיחסות ייחודית של בית הספר לממצאים שעלו באבחון, המאבחן יוכל להמציא דוח שמתאים לבית-הספר, עם הנחיות והמלצות.

אבחון:

כאשר מתעורר חשד לליקויי למידה, הצעד הראשון החשוב הוא אבחון לקויי למידה, ולא אבחון פסיכולוגי. אבחון ליקויי למידה הוא לא רק אבחון של דיסלקסיה ודיסגראפיה. יש מגוון רחב של ליקויים. חשוב לאתר את הליקויים כדי להמליץ על דרכי-התמודדות יעילות ומתאימות. ילד שלא מקשיב, הוא לא בהכרח ילד שיש לו ליקויי קשב הדורש טיפול תרופתי: יש ליקויים שונים שמשפיעים על ההקשבה, וההתייחסות והסיוע שונים, בהתאם לליקוי.
ילד לקוי למידה זקוק לעזרה בתחום הלימודים וגם בתחומים אחרים. ישנם הזקוקים ללימוד כללי התנהגות, ישנם הנזקקים לסיוע ארגון התיק, לסיוע בתיווך כללי כגון - פירוש דרישות בית הספר, סיוע בהתמודדות עם בני-הגיל, סיוע בהשתלבות בחוג או בפיתוח תחביב .

זכותם של ההורים לבחור את המאבחן של הילד ואת סוג האיבחון. אחריותם של ההורים היא לערוך היכרות מוקדמת עם המאבחן, עם צוות המטפלים המוצע, עם המורים. חשוב שההורים יידעו מי נותן חוות דעת על ילדם וחשוב שיקבלו את חוות הדעת לידיהם, לפני שהדוח יועבר לגורמים אחרים.

ילדים לקויי למידה מאובחנים לעתים כילדים עם בעיות נפשיות, או כילדים עם הפרעות התנהגות כיוון שלא נעשה אבחון מתאים. חשוב לדעת איזו שאלה עומדת על הפרק, למי דרושות המלצות האבחון, מי מקבל ממצאים מפורטים ומי מקבל תיאור קשיים והמלצות. כשהמורה אומרת שהילד מפריע, קורה שההפרעה מתחילה כשלילד נופל העפרון, הוא מחפש אותו, נופלים לו דברים מסביב, הוא מרים את הילקוט, גורם רעש ומקרים דומים חוזרים על עצמם. זהו מצב מוכר ושכיח של ילד שקשה לו להתארגן, שהוא מגושם בתנועתיות שלו. הוא מאבד את כושר הריכוז שלו ומפריע בלי להתכוון. המורה מתלוננת על הפרעות חוזרות והילד "מסומן" כילד מופרע ומפריע. בתהליך אבחון ניתן לבדוק את הדברים, להציע דרכי-התמודדות ואף לצמצם דרישות כתיבה בכיתה, להכין לו חומר כתוב מראש, לספק לילד תכנים שיאפשרו לו ללמוד עם ילדים אחרים שמצליחים להתארגן ולבצע מטלות התארגנות וכתיבה בכיתה בכוחות-עצמם. מורים בדרך-כלל מתקשים לקבל המלצות מסוג זה וחשוב שההורים יגלו יוזמה ויציעו למורה סיוע בהכנת החומר לילדם. יש פתרונות מסוג זה. חשוב שהורים יבינו שהתפקיד שלהם הוא "להיות שם" ולעזור לילד לפתור בעיות הניתנות לפתרון.

חוק החינוך המיוחד מאפשר להורים לדרוש עזרה הנדרשת לילד. כל הדרוש לילד, כדף מוכן וכתוב מראש, כדי שלא יידרש להעתיק מהלוח או עזרה בהתארגנות, או למתוח קו בין תשובות שמשלימות זו את זו, במקום לכתוב. אלו פתרונות שלא דורשים תקציבים מיוחדים. זה רק דורש אבחון מיוחד שימליץ על הצרכים הייחודיים של הילד המתקשה. אבחון כזה מבוצע על ידי איש מקצוע שבקיא בנושא של ליקויי-למידה ותחומי התמחותו כוללים איבחון וגם טיפול. חשוב לא למהר להחליט שזו הפרעה רגשית וגם לנקוט זהירות ולא לספק לילד "הנחות" שאינן מתאימות, כמו הזכות המוכרת לתוספת זמן-בחינה לתלמידים לקויי-למידה. לעתים קרובות זוהי המלצה לא-מתאימה: תלמידים לקויי למידה הם לעתים קרובות בין הראשונים לסיים בחינות.

אבחון שגוי עלול לספק אבחנה מטעה ולמנוע קידום ולצמצם אפשרויות בגיל מוקדם. יש להשתדל שילד לא יורחק מהסביבה הטבעית שלו. אם יש הפנייה לחינוך המיוחד , חשוב לבדוק שהמסגרות המוצעות אכן מספקות את כל הנדרש לילד על פי האיבחון ושהחברה שם אמנם טובה ומתאימה לו. זכותם של ההורים ועליהם גם מוטלת האחריות לפנות לאיבחון מהימן, שייעשה על ידי איש מקצוע, מומחה בתחומו, המיומן לתפקיד ושבעיקבותיו תינתן כל העזרה המיוחדת הדרושה לילדם.