מאת: אברהם פכטר - עו"ד
ח"כ רובי ריבלין, יו"ר הכנסת מטעם הליכוד, עו"ד בהשכלתו התבטא רק לאחרונה, בכנס פעילי ליכוד בחיפה, לקראת הבחירות, בפנינת הלשון הבאה: "גם מוסוליני בחר את חברי הפרלמנט שלו". כלומר: בעברית פשוטה ומדוברת, מפלגת קדימה בראשות אולמרט, פועלת ומתנהגת כמו המנהיג הפשיסטי מוסוליני באיטליה לפני מלחמת העולם השנייה.
יתירה מזאת, ח"כ ריבלין, גם ציין והדגיש, כי באיטלקית "אוונטי" - שמה של המפלגה הפשיסטית של מוסוליני, שהעלתה אותו לשלטון - פירושה "קדימה" - והמבין יבין. העובדה שהמפלגה של מוסוליני היתה בת בריתה ויותר נכון גרורתה של המפלגה הנאצית בראשות היטלר ימ"ש - שעלה לשלטון בצורה דמוקרטית כמו מוסוליני - לא הפריעה לו, במתן ההשוואה, הדימוי על כל המשתמע מכך.
ממפלגת "קדימה" הגיבו שסגנונו המתלהם והמכוער של ריבלין, מצביע על תסכול ולחץ בליכוד, ושדעתו משתבשת עם התקרבות יום הבחירות.
בסגנונו, הצבעוני והליצני - גם הוסיף ריבלין כמו נציגי ליכוד אחרים - כי אנשי ליכוד, ח"כים, שרים, חברי מרכז ומצביעים רבים שעברו לקדימה, הם אלה שהליכוד לא רצה בהם. נו - באמת, אם כך פני הדברים למה הליכוד נלחם להחזיר את המצביעים "הביתה", ולהראות להם את הדרך הנכונה לאור ולאידיאולוגיה הליכודית.
דברי סרק ודברי הבל, מן הסוג שצוטטו לעיל, מקובלים בתקופה של טרם בחירות - ומצטיינים בבקשת סליחה ומחילה שלאחריה, או בהסברים נטולי הגיון - רך כדי להצדיק את הלהט הלא מרוסן והלא הגיוני של המועמדים הנלחמים בעיקר על שלטון וכוח, ופחות ופחות על דרך אמונה ואידיאולוגיה.
והשאלה היא: לצחוק, ללגלג, להתעלם, לעבור לסדר היום, לקבל את זה כחלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי - בחר ומחק את המיותר.
אם נוסיף לכך את ההבטחות בתחום החברתי/כלכלי, כמו הורדת מיסים, מע"מ, הקלות במעונות יום, קשישים חולים ונכים - להבטחות בתחום הביטחון, כמו חיסול הטרור, ביטחון אישי, חיסול הקסאמים ועוד ועוד. אפשר היה לפנטז על מדינה השוכנת לבטח, ארץ חלב ודבש - ארץ שבעת המינים, ארץ שלא אוכלת את יושביה ומהרריה חוצבים נחושת וזהב.
ומי שמתאמץ להמשיך ולחלום - יכול למצוא את עצמו בנסיכות מונקו, אנדורה או ליכטנשטיין.
חבל שהפוליטיקאים, חוזרים על אותן טעויות פעם אחר פעם, ואפילו רבין ז"ל, שנחשב לפוליטיקאי ישר ואמין, הבטיח טרם הבחירות שלו, שאי אפשר לרדת מרמת הגולן בגלל חשיבותה האסטרטגית הביטחונית לישראל, ואילו אחרי בחירתו, שינה דעתו וחשב שאין כל בעיה בסוגייה זו, וכמעט סגר הסכם עם אסד האב, נשיא סוריה. כך היה גם בקשר "להסכם אוסלו" - שראו בו הסכם מלא חורים - כמו בגבינה שוויצרית, אבל המשיכו לקיימו ולהתגעגע איליו, עד עצם היום הזה. ויש גם מדינאים מפוקחים ומנוסים, כמו פרס, שעדיין מאמינים בו וביכולתו להביא לפתרון הנחשק בינינו לפלסטינאים.
חבל רך שהמציאות, העובדות, הזרימה הפוליטית באיזור, שלא נחה כמו נהר הסמבטיון מולידה ומחייבת שינויים ופתרונות, שלא חשבו עליהם או לא יכלו לתכנן אותם.
אי לכך, כאשר שרון כראש ממשלה, ועכשיו אהוד אולמרט כמ"מ ומועמד קדימה, לא פורס משנה סדורה או לא מביא מפה משלו לפתרון האיזורי, טוענים שהוא לא אומר דבר, אין לו תכנית, הציבור לא יודע מה הוא רוצה ומה יעשה. כאשר בפועל, מי שחש תסכול, ריקנות, גישושים באפלה, הם בעיקר הפרשנים הפוליטיים והתקשורת המדינית.
כל התסכול של התקשורת, שאולמרט לא יוצא לציבור ומביא תכנית יצירתית או מהלכים מדיניים או פתרונות מיידיים או רב שלביים, הם תוצאה של ריקנות פוליטית וחוסר אונים. התקשורת רוצה וחיה מ"הצהרות" ומתוכניות של פוליטיקאים ומועמדים, כי אז אפשר לפרשן, לבקר, להתווכח, לעשות אימותים, תכניות טלוויזיה ובקיצור פסטיבל פוליטי.
כאשר השחקנים הראשיים, כמו שרון ואולמרט לא מתפתים, לא נופלים במלכודת התקשורת, התסכול והזעם הורג אותם.
שרון וגם אולמרט הצהירו לא פעם, על תמיכתם ב"מפת הדרכים", שהביאה ותומכת בה ארה"ב, הקוורטט וכל הקהילייה האירופאית ובחתימת הפלסטינאים מתקופת ערפאת. שרון ואולמרט הצהירו על נסיגה חד צדדית ברוח "מפת הדרכים", לייצוב גבולות בטוחים לישראל, כולל וויתורים כואבים, הורדת ישובים והתכנסות בגושי התיישבות גדולים. הקמת גדר בטחון והשלמתה בהקדם, תוך אפשרות להפיכתה לגדר מדינית ביטחונית. האם כל המהלכים האלה אינם תכנית? זאת "מפת הדרכים" של שרון/אולמרט, שכרגע לאור המצב החדש, המשתנה באיזור, היא הרבה מעבר למה שצריך לגלות, להצהיר או להתחייב.
העובדה, שאולמרט שותק ומסתפק במסגרת הכללית כפי שהוצגה לעיל, הן על ידו והן ע"י שרון - היא הרבה מעבר שנדרש ממועמד רציני - בימים טרופים אלה.
יש לקוות שאולמרט לא יכנע ללחץ תקשורתי ויתחיל לפזר הצהרות בנוסח יריביו על הורדת מיסים מאסיבית, פיזור כספים לפרוייקטים הזויים, קביעת "שכר מינימום" של 1000 דולר, מבלי להצביע על מקורות כספיים, על אפשרות של התמוטטות ענפי תעשיה או בריחתם לחו"ל, על צמצום דרסטי בביטחון, דווקא כאשר האיום הביטחוני אסטרטגי עולה בהתמדה.
לכן עדיף מי ששותק - לא טועה ולא מבטיח - אולי גם יקיים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
