ירדן - לראות את הארץ מנגד 

חברים הציעו לי לצאת אתם לטיול בירדן ותמיד סירבתי. לתומי חשבתי כי מדובר בארץ של מדבר, זרועת חול ואבנים. "מה אפשר כבר לראות שם?" שאלתי. בוא ותראה אמרו ולא הרפו עד שנעתרתי והופתעתי למראה עיני. היו אלה שלושה ימי טיול מרתקים ומעניינים ואת החוויה הזאת אני רוצה לחלוק אתכם.
תהליך המעבר ב"גשר נהר הירדן" (גשר שייח' חוסין) בעמק בית שאן, נמשך לטעמי זמן רב מדי, אבל אנחנו בידיה האמונות של לאהל'ה שהוציאה לירדן כבר עשרות טיולים. למרות הרצינות הניכרת במעשיהם של הירדנים, עבודתם נעשית בשקט ובאדיבות מופתית. מרגע שעוברים את גשרי הירדן ובקרת הדרכונים, מתלווה אל הסיור מדריך מקומי ושוטר משטרת התיירות הירדנית (הלוואי עלינו), והדבר משרה הרגשה של ביטחון רב. יש אל מי לפנות ועם מי לדבר בכל רגע של צורך במגע עם השלטונות (מה גם שהשוטר שלנו היה דובר עברית).

לאורך תעלת הע'ור
יוצאים לדרך וכמובן שנושאים עיניים מערבה כדי לראות איך בקעת הירדן שלנו נראית מכיוון מזרח. הכביש עובר בין עיירות ירדניות אוטנטיות ולעינינו מתגלים חיי היום יום של התושבים המתנהלים בחוצות, בשווקים ולצד דוכני המסחר השוקקים. הכבישים אינם ברמה המוכרת לנו, אבל סבירים למדי והיכולת לנוע בהם בבטחה נובעת בין השאר מאדיבות הנהגים הירדנים. שדות, חממות ופרדסים מלווים אותנו מכל עבר וביניהם חלקות ענקיות של ירקות, בעיקר חצילים המשתרעים על פני שטחים נרחבים.
תעלת הע'ור, מפעל המים הירדני שמספק השקיה לחלקות אלה, מזכירה לרבים מאתנו את ימי הסכסוך של ימי טרם השלום והניסיונות לפגוע בתעלת ההשקיה באמצעות ירי כוחותינו. המים הזורמים בתעלה נלקחים מהירמוק ומשפע הנחלים היורדים מן הגלעד והרי מואב בדרכם אל הירדן. הזיכרון הזה צף ועולה ביתר שאת כשמגיעים לתחנתנו הראשונה: הכפר כראמה.
בחודש מרץ 1968 תקף צה"ל את מפקדת הפת"ח בראשותו של יאסר ערפאת שהייתה בכפר. המשימה הוטלה על סיירת הצנחנים בפיקודו של סרן מתן וילנאי, בסיוע כוחות שריון ומטוסי חיל האוויר. במהלך הקרב נהרגו כ-130 אנשי פת"ח ועוד כ-60 לוחמים מצבא ירדן. צה"ל איבד 28 חיילים, ובעת הנסיגה מהכפר נותרו מאחור 3 נעדרים וארבעה טנקים. ערפאת ורבים מאנשיו הצליחו להימלט ללא פגע ולהציג את תוצאת המערכה כהישג לפלסטינים.
הזיכרונות הללו מהעבר הלא כל כך רחוק עומדים בניגוד מוחלט לשקט, לשלווה ולביטחון המלווים אותנו בנסיעתנו בנופי בקעת הירדן המזרחית מכראמה לוואדי אום חשיבה. הגענו לוואדי החביב הזה בשעת צהריים, נהנים למתוח את אברינו בצעידה קלה לאורך השביל המתפתל בין צמחי מים ועצי אשל. מי הנחל החמימים נובעים ממעיינות המצויים בגדת הוואדי ובדרך מקדמים את פנינו מספר מפלונים סואנים. לאחר טבילת רגליים קצרה, נעים לחזור אל האוטובוס הממתין לנו על כביש ים המלח הירדני על מנת להמשיך מכאן לעיר כרך.

כרך, המבצר הצופה למרחוק
כרך ממוקמת על צומת דרכים חשוב וזאת כנראה הסיבה להחלטתם של הצלבנים לבנות במקום מבצר מרשים. זוהי מצודה גדולה שצופה למרחקים ומאפשרת ליושבים בה לשלוט על הדרכים החוצות את האזור לעבר ים המלח, עקבה וארץ ישראל. הגענו למרום מושבו של המבצר לאחר העפלה ממינוס 200 מטרים מתחת לפני הים בבקעת הירדן עד לגובה של כ-900 מטרים מעל פני הים והלחץ ניכר היטב באוזניים. המבצר המוקף בחומה גבוהה ובחפיר חושף בפני המטייל אין ספור חללים, מסדרונות, שרידי מדרגות וגם סיפור יפה העוסק בחתונתה של נסיכה צלבנית.
כשנה לאחר נפילת ירושלים בידי המוסלמים ערכו כוחותיו של צאלח א-דין מצור על המבצר. במהלך המצור התקיימה במקום חתונתה של הנסיכה איזבל, בתו של בלדווין מלך ירושלים. צאלח א-דין נתן הוראה ללוחמיו שלא לפגוע בזוג הצעיר במהלך הטקס ולאחריו וחייליו אף זכו לצלחות עמוסי כל טוב ממטעמי החתונה. זאת למרות שנאתו לשליטה העריץ של המצודה, רנו משטיון. את החוב הוא גבה יותר מאוחר כאשר פגש את שליט המצודה הצלבני בקרב קרני חיטין ושחט אותו שם קבל עם ועדה.
כרך היא ככל הנראה העיר קיר מואב המקראית וגם כאן כמו במקרים רבים אחרים בירדן, צפים ועולים מתוך הסיפורים ההיסטוריים השמות התנ"כיים המוכרים לנו. בסמוך למבצר, כמו באתרים רבים אחרים בירדן, מצויה מסעדה המאפשרת ארוחת צהריים בסגנון של "אכול כפי יכולתך" במחיר סביר למדי.
לעת ערב הגענו לשמורת דנה והתכנסנו באחת הבקתות כדי לשמוע מסיפורי השיח' המקומי, ליהנות מטעמו וניחוחו של קפה מהביל וממופע מוסיקלי של להקה כפרית. הכפר מצוי בשמורת טבע המשמרת את אופיו הנבטי של הכפר ובתיו הצפופים, כמו גם את היער הסמוך המאוכלס באורנים וברושים טבעיים. בשעת ערב מאוחרת עזבנו את הכפר בדרכנו ללינת לילה באחד המלונות הסמוכים לפטרה.

פטרה, העיר החצובה בסלע
פטרה מושכת אליה תיירים מכל רחבי העולם שמבקשים לספק את סקרנותם בסיפורי מורשת על העיר הנבטית הקדומה. הגישה אל העיר החצובה בסלעים נעשית מכיוון מזרח בדרך ההולכת בוואדי מוסה. זהו אתר מסודר להפליא שמקבל אותך בכניסה עם שוק דוכנים ססגוני (המוצר הנפוץ ביותר הם בקבוקי החול הצבעוני). במפגש הראשוני לא ניתן עדיין להעלות על הדעת מה מחכה למטייל מעבר לשער, ואכן מאחורי כל סלע ומעבר חצוב מחכות הפתעות לרוב.
ברחבה שלפני הכניסה לעיר מצוי ריכוז של סוסים המשמשים לרכיבה ולמשיכת כרכרות של מטיילים. 350 סוסים מאכלסים את מכלאות המקום ולכל אחד מבעלי הסוסים יש רישיון שניתן על ידי הממשלה. הטיפול בבהמות נעשה במשותף ובמקום גם וטרינר צמוד. הרכיבה על הסוסים מותרת לאורך 500 המטרים שבין השער ועד הסיק, הלוא הוא הקניון הצר שמוביל אל תוך העיר. את 800 המטרים הבאים שלאורך הקניון ועד לחזנה (בית האוצר), יש לעשות רגלית. ההליכה בקניון מפגישה את המטיילים עם דמויות אלים ופסלים חצובים בסלע כשבחלק התחתון חצובה תעלה לניקוז המים. ביציאה מהקניון מתגלה לפתע המבנה המרשים של החזנה. זה המוכר כל כך מהתמונות התיירותיות של האתר המתפרסמות בכל העולם.
בית האוצר הוא מבנה ענק חצוב בסלע כשלפניו רחבה גדולה מאוכלסת גמלים וחמורים. אלה משמשים את המטיילים המבקשים להתקדם בהמשך הדרך על גב הבהמות לאורך כשני ק"מ עד לתחנה הבאה. בכל תחנה כזאת ניתן למצוא חנויות מזכרות, בית קפה ונקודת יציאה לרכיבת המשך. מתחנה זאת מתחילה העלייה לכיוון מקדש א-דיר וכאן גם תוכלו לעצור ב"שירותים האדומים" שאף הם חצובים בסלע.

לא-דיר ובחזרה
אל ראש א-דיר מגיעים בהעפלה על פני כ-1,000 מדרגות. במבט ראשון נראה מפחיד, אבל אפילו אלה מאנשי הקבוצה שכבר עברו את גיל היציאה הרשמית לגמלאות עשו את הטיפוס בהצלחה מרובה. ישע עקרון שהדריך אותנו בטיול הזה, מומחה בהתייחסות לצרכי המטיילים. מדי פעם הוא עוצר כדי לאפשר את הסדרת הנשימה והרפיית הלחץ על הרגליים, מלוות את העצירות בסיפורים מרתקים ובהיכרות עם המורשת הבדואית באזור. אלה שחוששים ממאמץ הטיפוס יכולים לרכב את כל המעלה על גב החמור.
לצד המעלה ניתן לראות משפחות בדואיות מסתופפות במעין חושות קטנות. בסמוך להן יושבים ילדים שאך זה החלו לעמוד על רגליהם הצעירות, אפם זב חוטם, אך מיומנות המכירה כבר מוכרת להם לא פחות ממיטב הסוחרים שבינינו. תוכלו לרכוש כאן מזכרות לתיירים וללגום קפה או תה ריחניים בטעם המדבר.
הנופים הנפרשים לעין המטיילים לאורך המעלה מרהיבים ביופיים. אלה הם נופי בראשית המציגים פסגות של הרי גרניט, סלעים בצבעים שונים וצמחיית מדבר. גולת הכותרת של המסלול הוא המקדש המרשים בא-דיר. המראה המדהים של האתר משכיח כל סימן של מאמץ מהמטיילים ומצדיק את הטיפוס הרגלי במעלה המדרגות.
המבנה בא-דיר מזכיר את חזיתו של החזנה, אך עולה עליו ביופיו. בסמוך לו מצוי מצפה המאפשר מבט עוצר נשימה אל אזור הערבה שמשני צדי הגבול. הדרך חזרה נתונה שוב לבחירה. רובנו עשינו אותה רגלית כדי לטעום מחוויית פטרה עד תום אך היו גם בודדים שירדו את 1000 המדרגות ברכיבה על חמור.
בסופו של היום בקרנו גם בנבי מוסה, מבנה סגור שבתוכו בריכת בטון ולצדה סלע שנועד להמחיש את הסיפור המקראי הנזכר בשיר: "ומשה הכה על סלע ויצאו ממנו מים". המים אמנם מגיעים ממקום אחר אבל הדבר אינו מקלקל את הסיפור. עצרנו גם בטייבת זאמאן, כפר משוחזר שבמרכזו מלון מפואר. חדרי המלון הם חלק מבתי הכפר ועל אף שלא חנינו ללינה במקום, נהנינו לשוטט ולהתרשם מהעיצובים המעניינים של האתר.

מדבא והר נבו
את בוקרו של היום השלישי פתחנו בכנסיית סנט ג'ורג' בעיר מדבא. הגענו לכאן לאחר נסיעה ארוכה לאורך אוטוסטרדת המדבר (כביש האורך המזרחי של מדינת ירדן), האתר מושך אליו מטיילים המבקשים לחזות במפת הפסיפס המצויה ברצפתו. הפסיפס נוצר בתקופה הביזנטית (עותק ממנו ניתן לראות בקרדו של העיר העתיקה בירושלים) והוא מציג את ירושלים כעיר המרכזית באזור. בסמוך לכנסייה מצוי בית ספר ליצירת פסיפסים ובהמשך גם רחוב החנויות של העיר המציע ממיטב התוצרת המקומית (כולל חלבה הידועה בטעמה המיוחד).
תחנתנו הבאה נקשרת אף היא לסיפור מורשתנו. זוהי התצפית מהר נבו שמגלה לעיני המטייל את כל מה שמשה נכסף אליו ולא יכול היה להגיע. חלקה הגדול של בקעת הירדן וההרים העוטפים את ירושלים, כולל ים המלח ויישובי הבקעה נפרס כאן לכל מלא העין גם ביום של תצפית מעורפלת משהו. בסמוך לתצפית מצויה כנסייה עם פסיפסים מדהימים ביופיים.
את הדרך לג'רש עשינו דרך העיר עמאן. נסענו ברחובותיה של בירת ירדן כדי להיווכח שמדובר בעיר מודרנית לתפארה. בכל מקום תנופת בנייה עצומה, כבישים רחבים, ככרות מרשימים ומערכות גשרים המאפשרות זרימה חופשית של התנועה. חצי מאוכלוסיית ירדן מרוכזת למעשה בעיר ובפרבריה והדבר בא לידי ביטוי בצפיפות הרבה, בהמולה ובפעילות העסקית המתנהלת כאן בהילוך גבוה.

ג'רש-בחזרה לימים קדומים
עתיקות ג'רש הם האתר השני בחשיבותו בירדן לאחר פטרה. למטייל ניתנת אפשרות לחזור בזמן אל התקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית כדי להעלות בדמיונו את חזיונות אותם ימים רחוקים בהשפעת השרידים המרהיבים שנותרו על עומדם. כדי להגיע לעיר נסענו כ-50 ק"מ צפונה מעמאן, נהנים מהנוף הנשקף מבעד לחלון החושף את יופיים של ההרים ועוצמת עומקם של הוואדיות היורדים מכאן אל בקעת הירדן. בכניסה לאתר קדמו את פנינו דוכני המזכרות המוכרים לנו מאתרים קודמים ולצדם אנשי משטרת התיירות המקומית. ההדרכה נעשית על ידי המדריך הירדני ובמהלך תרגום הדברים לעברית התאפשר לנו ליהנות משפע הידע של ישע עקרון.
העיר ג'רש הוקמה במאה השנייה לפני הספירה (התקופה ההלנסטית) על ידי בית סלבקוס וכונתה בשם אנטיוכיה. במאה הראשונה לפני הספירה היא נכבשה על ידי הרומאים והפכה לאחת מערי הדאקפוליס ששמרו על גבולות האימפריה ממזרח. במאה השביעית לספירה היא החליפה שליטים רבים. כבשו אותה הפרסים והערבים ששלטו בה עד שנהרסה ברעש אדמה בשנת 747 לספירה. הצלבנים שיקמו חלק ממנה במאה ה-12 בתקופת שלטונם בארץ ישראל אך מאוחר יותר נטשו את המקום עד שאוכלס לבסוף בתקופה העותמנית על ידי אוכלוסייה צ'רקסית שהגיעה מצפון מזרח. אלה הפכו את המקום במרוצת השנים לעיר הגדולה הסובבת כיום את אתר העתיקות.
הסיור בעתיקות יכול להמשך גם על פני יום שלם, אך אנחנו הסתפקנו בסבב של כשלוש שעות שאפשר לנו לראות את החלקים המרשימים יותר של ג'רש העתיקה, בהם שער טראינוס שבכניסה, מקדש זאוס, הכיכר הסגלגלה, הקארדו, הנימפאון, מקדש ארטמיס, שרידי הכנסיות השונות ומעט מהממצאים המצביעים על כך שבמקום היה גם בית כנסת וקהילה יהודית.
גולת הכותרת הוא התיאטרון הרומי שהשתמר בצורה מדהימה וכיום יכולים המבקרים בו ליהנות ממופע תזמורת חמת חלילים מקומית המנעימה את השהות באתר לאורך כל שעות היום. היו בינינו כאלה שגילו סימני התלהבות למשמע הסלסולים המזרחיים שהצליחו להקפיץ אותם בצעדי ריקוד אל הרחבה המרכזית להנאתם של הצופים במחזה ממושבי האבן. עוצמת השרידים ההיסטוריים, ההסברים המרתקים והאווירה התיירותית הידידותית המורגשת בכל בהשפעת השלטונות הירדניים, היו עבורנו סיום מוצלח ומסכם לחוויה שחווינו במשך שלושת ימי טיולנו בירדן.
כדי לצפות בסרט וידיאו שצולם במהלך המסע אתם מוזמנים להיכנס לכתובת:
http://www.travel-shot.com/watch/93625143883762/tour_around_jordan_with_yesha_ekron/