שילומים-כן או לא 

היום שוב עולה שאלת השילומים ועמה השאלה האם יש לפתוח מחדש את הנושא ולדרוש את הפרשי העלות הנובעת מהכרת גרמניה בתשלומים החייבים מתוקף העלייה הגדולה של זכאים מברית המועצות לשעבר, עלית תוחלת החיים , עלית רמת החיים ונפילת הגוש המזרחי ועמו מזרח גרמניה שסירבה להכיר באחריותה לפשעי הנאצים.
דעתי היא שאכן יש לדרוש פיצויים מן הגרמנים, ואפילו אם הדבר יעודד את הטוענים שאין זה נאה לנהוג עמם באמצעות סחיטת רגשות המובילה לאנטישמיות.
לא אכפת לי מסחיטת רגשות זו.
אני רוצה מהם את מה שלקחו ממני ואת כל מה שהגיע לי, ואת כל מה שהגיע לדורות שלא נולדו בגללם, את כל כספם, את כל רכושם, את כל זהבם, את קרנות הפנסיה שלהם, את כל הפקדותיהם בבנקים, את פוליסות הביטוח שלהם, את אגרות החוב שלהם, את ערך נכסי הנדל"ן שלהם, את יצירות האומנות, את נכסי התרבות, את ספרי התורה, את בתי הכנסת, את בתי הקברות, את שיני הזהב שלהם, את נעליהם, משקפיהם, את הסבון שלהם וגם את הירושות שלהם, את הכל אני רוצה. למה? כי ככה. אני רוצה את הכל. הכל! ואני לא מוכן לוותר על כלום, ואפילו למען שקט הסברתי. מבחינתי שיפשטו הגרמנים והאירופים בני בריתם את הרגל ושיישארו בחוסר כל. וכמו ששיילוק רצה לעקור להם את הלב, כך אני רוצה את נשמתם הארורה, ששונאת אותי כל כך, למרות ההנהגה המתחסדת שלהם, כדי שאוכל לבוא אל אלוהים ולומר לו: נקמתי כדבריך!