מכתב אישי באימון אישי לירידה במשקל 

מכתב אישי למתאמנת לירידה במשקל
אשר מתקשה בתהליך האימון

היי יקרה
מה שלומך?
אני מקווה שהכל
בשיחה האחרונה את הבעת רצון לקחת הפסקה בתהליך העבודה.
אני מכבדת את רצונך. אם זה עדיין רצונך.

אני בוחרת לכתוב לך כדי לא להציק לך טלפונית ולהעמיד אותך במצב לא נוח. אבל כמובן שאני לא רוצה לשאת תרגישי צורך לרצות אותי.
את החשובה פה בתהליך ואני פה בשבילך.


תהליך האימון שעברת עד כה כלל היכרות איתך ועם האימון
עבדנו על נושא הלו"ז שהעלית כמפריע. שוחחנו על היחסים שלך עם משפחת בעלך בר ראית שהדרך בה בחרת להתנהל אינה מתאימה לך ופנית לעשות שינוי משמעותי באימוץ דרך חדשה להתבוננות על מערכות היחסים והאחריות שאת לוקחת לשפרם. הפידבקים שקיבלת מהסביבה היו טובים. דבר שחיזק אותך ונתן לך כוחות.
מצאנו את הערכים שלך: חופש , סקרנות אתגר, חכמה ,נתינה , השפעה. את הגדרת כל אחד מהם בצורה שחוברת אליך ויוצרת את הdna הרגשי שלך.
עברנו לעבוד על החזון שהנושא של המשקל מקבל ביטוי במשקל מתאים שיאפשר לך להתלבש בנוחות ויופי, להיות בכושר הליכה, מוצקה, לעלות במדרגות , לרכב על אופניים, לא להתנשף אחרי כל דבר.

ואז הגענו לעבוד על שינוי החשיבה בה עשינו תרגילים ושיחות על אותם תבניות חשיבה שמקבעות את מצבך , משאירות אותך במצב של אכילה בלתי פוסקת ולא מאפשרות לך למצוא את המוטיבציה לשינוי. אותה מחשבה של " יום אחד זה יקרה לי, אני אהיה רזה, זה בטוח יקרה- לא חייבים דווקא עכשיו"

את חוזרת ואומרת שמה שקשה לך במיוחד זה ההבנה שהיום לא יבוא -ויש להביא אותו-
את מבינה שזאת המציאות האמתית .
ויש לעשות זאת יום יום כל הזמן. בחירה אין סופית בעצמך כל הזמן. והבחירה היא קשה כי האוכל עומד ממול וקורא לך מתוך אהבה , טעם , הרגל.

את עומדת היום במקום של תחושת חוסר אונים כי את כבר מבינה ולא יכולה ללכת אחורה בהבנה של הדברים, האסימון נפל ויש לך הבנה ותפיסת מציאות אחרת .אבל מרגישה שאולי אין מספיק כוח להתחיל את המסע.

יקרה אני יודעת שזה ישמע קצת קלישאה אבל גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד ראשון ואני אוסיף ואומר שהוא ממשיך עם צעדים מהוססים והרבה שאלות של השביל מה אני צריכה את זה , אבל ככל שממשיכים לצעוד מתקדמים ואז השאלות הופכות לתשובות.

הזמנתי אותך לכתוב לעצמך יום יום תשובה לשאלה: איך אני יכולה לעזור לעצמי? מהי התשובה שאני מחפשת?

אני מאמינה שתוך כדי הכתיבה , את תמצאי את הכוחות והדרך תתגלה לך. אבל בכל דרך שתלכי, הרגליים הם שלך , השרירים והכוחות הם שלך - אף אחד לא יכול לשאת אותך.

אך המסע הזה יכול להיות קל יותר ונעים, אם הולכים עם חברים.

יש דרכים רבות שניתן לעזור לעצמך ללכת בדרך הארוכה. ממסגרות של קבוצות תמיכה בה תהיי חלק משורה של אנשים שמתמודדים בדיוק כמוך וזה יכול לעזור ( אני ממליצה על שומרי משקל), ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי לשחרר חסמים אפשר לעשות זאת באמצעות חזרה לאימון .
אני פה בשבילך- מתי שתרצי

רק לא ללכת אחורה
לא עכשיו
את נמצאת במקום על סף הפריצה כי את המציאות את מוכנה לחוות . אז אל תברחי- אין לאן.
את עצמך את לוקחת לכל מקום.
את אוהבת את החיים את הילדים את בעלך, את העשייה שלך ,את החכמה שלך ,את העבודה שלך.
אהבי גם את הדרך שתשמור על כל זה - שתשמור על הבריאות שלך

באהבה, הערכה ובהבנה גדולה

אורלי דרורי
מאמנת לחשיבה אחרת.


תשובה המתאמנת הגיעה אחרי מספר חודשים.
הי אורלי ,

חלפה חצי שנה מאז הפסקתי את הפגישות שלנו.
למרות זאת שיחותנו כנראה חלחלו פנימה והשינוי מתרחש אט אט.

לפני 5 חודשים הפסקתי לצרוך סוכרים ואת מוצרי הקמח למיניהם דבר שעשיתי בעבר והשפיע עלי מצוין.
הקילוגרמים יורדים, אט אט אך יורדים (14 פחות כרגע).

מטרת העל מעבר לירידה במשקל היא להבין שהתהליך הנ"ל הוא לתמיד כי אני רוצה לחיות אחרת.
כולי תקווה שבאמת הפנמתי את הדברים ואמשיך כך.

היה לי חשוב לידע אותך ולהודות לך שעזרת לי להגיע עד כאן.

תודה - השם שמור במערכת.