הגבינה היא מאכל עתיק ביותר וידוע כי ייצורו החל אלפי שנים לפני הספירה. ישנן השערות רבות לגבי התקופה שבה החלו לייצר את הגבינה והן נעות בין טווחים של אלפי שנים לפני הספירה. ייצור הגבינה החל במזרח התיכון ובמרכז אסיה ומשם התפשט לרחבי אירופה. ברחבי השטחים שהיו תחת שלטון האימפריה הרומאית התפתחו שיטות רבות ומגוונות לייצור הגבינה ולפי יצירות מאותה התקופה תהליכי ייצור הגבינה היו דומים מאוד לתהליכים שאנו מכירים היום וכללו הקרשת הגבן, המסתו, המלחתו ולאחר מכן הכנסתו להתיישנות לפי התקופה הרצויה וכך הפכה האימפריה הרומית את הגבינה למאכל נפוץ בשטחים שהיו תחת שליטתה. טכניקות אלו הגיעו לשיאן בזמן המהפכה התעשייתית והחלו להידרדר כאשר החל מיכון הייצור.
ישנה אגדה נפוצה שלפיה הגבינה התגלתה במקרה כאשר נווד בדואי סחב במדבר חלב במיכל שהוכן מבטן של בעל חיים וגילה להפתעתו כי החלב שסחב הופרד לחתיכות גבן ומי גבינה בעזרת אנזים ההגבנה הנמצא בבטנו של בעל החיים. לפי המיתולוגיה היוונית הגבינה הומצאה על ידי האל אריסטראוס. הומרוס הזכיר באודיסיאה את תהליכי ייצור ושימור גבינות כבשים ועזים.
בחפירה בשדות מושב מנוחה מצפון לקריית גת, סמוך לנחל גוברין , נחשף כפר מתקופה
שלפני 6,500 שנה שבו נמצאו ממצאים שמלמדים שתושבי הכפר עסקו בהכנת גבינות ,
נמצאו מחבצות להכנת חמאה וגבינה .
ידוע כי הגבינה שימשה כמאכל משביע ומזין (היא מכילה סידן, חלבון וויטמינים) ששימש נוודים במסעות ארוכים עקב יכולת השימור ארוכת הטווח שלה.
במקור ייצור גבינה שימש לשימור חלב שהחמיץ או הקריש על ידי לחיצה והמלחה ולאחר מכן החלו להשתמש באנזים ההגבנה לסיוע בתהליך. העדות הארכיאולוגית הראשונה לייצור גבינות נתגלתה בקברים מצריים שנחפרו קרוב ל- 2300 לפני הספירה. גבינות אלו היו בעלות טעם מר ומלוח .
בהמשך התפשט ייצור הגבינות לאירופה שבה שרר אקלים קריר יותר שתרם לקיצור זמן ההמלחה וכתוצאה מכך נוצרה גבינה פחות חמוצה ומלוחה ששימשה כמצע להתרבות מגוון עובשים וחיידקים שונים שיצרו טעמים חריפים יותר.
בימי הביניים למדו הנזירים לחמם את הגבן וליישן במערות . במנזרים התחילו להכין גבינות רבות כולל גבינות עובש . מספרים שגבינת הקממבר
בשנות השישים של המאה ה- 18 החלו בייצור ההמוני של אנזים ההגבנה ועד סוף המאה הצליחו מדענים ליצור תרביות חיידקים אשר תרמו לייעול ייצור הגבינות.
בזמן מלחמת העולם השנייה התרבו המפעלים לייצור גבינה ואט אט נעלמו השיטות המסורתיות. לכן בשיעורים שלנו אנחנו מלמדים בשיטות המסורתיות של פעם .
כיום הגבינה מיובאת ומיוצאת בעולם בכמויות עצומות כאשר גרמניה היא המייבאת הגדולה ביותר של גבינות וצרפת שברשותה מעל ל - 400 סוגי גבינות שונים היא מייצאת הגבינות הגדולה ביותר בעולם.
כבר מאות שנים שלגבינה יש מקום מרכזי בתרבות המערבית. עם השנים פותחו שיטות רבות ומגוונות להתאמת הגבינה לפי טעם הארוחה והיין המוגשים. לגבינה כיום קיימים אינספור שימושים בבישול, החל ממנות ראשונות ורטבים וכלה במנות עיקריות וקינוחים.
במזרח אסיה צורכים הרבה פחות גבינות מאשר בעולם המערבי אך ישנם מקומות בהם אוכלים גבינות מחלב סוסים ויקים. היהדות והאסלאם אוסרים אכילת גבינה שמכילה אנזים הגבנה שמקורו בבעלי חיים לא כשרים ובעלי חיים שלא נשחטו כהלכה. ביהדות חל איסור חמור על אכילת מוצרי חלב הכוללים בין היתר גם גבינות יחד עם מאכל בשרי.
כיום הגבינה נפוצה בארצנו ומיוצרת מסוגי חלב שונים- פרה, כבשים, עזים ואפילו בופאלו
ולימוד הגבינות צובר תאוצה רבה עקב הרצון של אנשים ליצור גבינות בתהליכים טבעיים המניבים גבינות איכותיות ובריאות יותר.
ישנה אגדה נפוצה שלפיה הגבינה התגלתה במקרה כאשר נווד בדואי סחב במדבר חלב במיכל שהוכן מבטן של בעל חיים וגילה להפתעתו כי החלב שסחב הופרד לחתיכות גבן ומי גבינה בעזרת אנזים ההגבנה הנמצא בבטנו של בעל החיים. לפי המיתולוגיה היוונית הגבינה הומצאה על ידי האל אריסטראוס. הומרוס הזכיר באודיסיאה את תהליכי ייצור ושימור גבינות כבשים ועזים.
בחפירה בשדות מושב מנוחה מצפון לקריית גת, סמוך לנחל גוברין , נחשף כפר מתקופה
שלפני 6,500 שנה שבו נמצאו ממצאים שמלמדים שתושבי הכפר עסקו בהכנת גבינות ,
נמצאו מחבצות להכנת חמאה וגבינה .
ידוע כי הגבינה שימשה כמאכל משביע ומזין (היא מכילה סידן, חלבון וויטמינים) ששימש נוודים במסעות ארוכים עקב יכולת השימור ארוכת הטווח שלה.
במקור ייצור גבינה שימש לשימור חלב שהחמיץ או הקריש על ידי לחיצה והמלחה ולאחר מכן החלו להשתמש באנזים ההגבנה לסיוע בתהליך. העדות הארכיאולוגית הראשונה לייצור גבינות נתגלתה בקברים מצריים שנחפרו קרוב ל- 2300 לפני הספירה. גבינות אלו היו בעלות טעם מר ומלוח .
בהמשך התפשט ייצור הגבינות לאירופה שבה שרר אקלים קריר יותר שתרם לקיצור זמן ההמלחה וכתוצאה מכך נוצרה גבינה פחות חמוצה ומלוחה ששימשה כמצע להתרבות מגוון עובשים וחיידקים שונים שיצרו טעמים חריפים יותר.
בימי הביניים למדו הנזירים לחמם את הגבן וליישן במערות . במנזרים התחילו להכין גבינות רבות כולל גבינות עובש . מספרים שגבינת הקממבר
בשנות השישים של המאה ה- 18 החלו בייצור ההמוני של אנזים ההגבנה ועד סוף המאה הצליחו מדענים ליצור תרביות חיידקים אשר תרמו לייעול ייצור הגבינות.
בזמן מלחמת העולם השנייה התרבו המפעלים לייצור גבינה ואט אט נעלמו השיטות המסורתיות. לכן בשיעורים שלנו אנחנו מלמדים בשיטות המסורתיות של פעם .
כיום הגבינה מיובאת ומיוצאת בעולם בכמויות עצומות כאשר גרמניה היא המייבאת הגדולה ביותר של גבינות וצרפת שברשותה מעל ל - 400 סוגי גבינות שונים היא מייצאת הגבינות הגדולה ביותר בעולם.
כבר מאות שנים שלגבינה יש מקום מרכזי בתרבות המערבית. עם השנים פותחו שיטות רבות ומגוונות להתאמת הגבינה לפי טעם הארוחה והיין המוגשים. לגבינה כיום קיימים אינספור שימושים בבישול, החל ממנות ראשונות ורטבים וכלה במנות עיקריות וקינוחים.
במזרח אסיה צורכים הרבה פחות גבינות מאשר בעולם המערבי אך ישנם מקומות בהם אוכלים גבינות מחלב סוסים ויקים. היהדות והאסלאם אוסרים אכילת גבינה שמכילה אנזים הגבנה שמקורו בבעלי חיים לא כשרים ובעלי חיים שלא נשחטו כהלכה. ביהדות חל איסור חמור על אכילת מוצרי חלב הכוללים בין היתר גם גבינות יחד עם מאכל בשרי.
כיום הגבינה נפוצה בארצנו ומיוצרת מסוגי חלב שונים- פרה, כבשים, עזים ואפילו בופאלו
ולימוד הגבינות צובר תאוצה רבה עקב הרצון של אנשים ליצור גבינות בתהליכים טבעיים המניבים גבינות איכותיות ובריאות יותר.
