מפתיע? אולי. אבל, בנסיבות מסוימות ובהתקיים תנאים מתאימים, הנכד יזכה לקבל מזונות מדי חודש בחודשו מהסבא והסבתא שלו.
ולא מדובר רק בסבא והסבתא מצד האבא, אלא גם מצד האמא. אין עדיפות לחייב דווקא את ההורים של אבי הילד. על שני הצדדים, הסבים והסבתות מצד שני ההורים, חלה חובה עקרונית שווה. ומתי קמה חובה זו לתחייה? כאשר אבי הילד, אינו משלם את המזונות בפועל ואף לא ניתן לגבות אותם ממנו. בין שהאב בחו"ל ולא ניתן לאתר אותו, בין שהוא בארץ והאם לא מצליחה לגבות ממנו את המזונות וכן הלאה.
אך, עדיין, החיוב אינו אוטומטי. קודם כל בודק ביהמ"ש, אם לאמו של הילד יש יכולת למלא את כל צרכיו. אם כן, לא מגיעים בכלל לסבים ולסבתות. אם לא - אזי ניתן לבדוק את היכולת הכלכלית של הדור השלישי. ראשית כל, מקנה המחוקק הגנה לאותו דור שלישי, שאם אין לו מספיק בשביל לקיים את עצמו, אזי וודאי שלא ניתן לחייב אותו במזונותיו של אחר, אפילו הוא נכדו. דהיינו, קודם כל יש לבדוק שהכנסותיהם של הסבא והסבתא מספיקים לצרכיהם. במידה וכן ובמידה ויש להם מספיק, אזי בודקים כמה עודף נותר שממנו ניתן לקחת לטובת הנכד. ושוב, יש לזכור כי בודקים את הדור השלישי משני הצדדים. למי שיש יותר יכולת, ישלם יותר. למי שפחות, פחות. וזאת ללא כל קשר איזה צד משלם יותר. וללא כל קשר לעובדה כי הדור השלישי נדרש להוציא כסף מדי חודש בחודשו, משום שבעצם האבא לא משלם את המזונות. ההורים של אותו אב אינם צריכים לבוא במקומו. הם אינם אמורים להיות אחראים למחדלים שלו. אם הוא לא משלם, הם ישלמו לפי הוראות החוק, ואולם באופן יחסי גם לסבא ולסבתא מצד אמו של הנכד. במצב דברים שכזה, ביהמ"ש בודק את הצרכים של הילד, בודק כמה האם יכולה להשתתף בצרכים אלה ולמלא אותם, בודק כמה הדור השלישי, יכול לשלם, מכספו, לטובת הנכד, וקובע בסופו של יום, באופן יחסי את ההשתתפות של כל אחד מהצדדים בצרכי הילד.
ולא מדובר רק בסבא והסבתא מצד האבא, אלא גם מצד האמא. אין עדיפות לחייב דווקא את ההורים של אבי הילד. על שני הצדדים, הסבים והסבתות מצד שני ההורים, חלה חובה עקרונית שווה. ומתי קמה חובה זו לתחייה? כאשר אבי הילד, אינו משלם את המזונות בפועל ואף לא ניתן לגבות אותם ממנו. בין שהאב בחו"ל ולא ניתן לאתר אותו, בין שהוא בארץ והאם לא מצליחה לגבות ממנו את המזונות וכן הלאה.
אך, עדיין, החיוב אינו אוטומטי. קודם כל בודק ביהמ"ש, אם לאמו של הילד יש יכולת למלא את כל צרכיו. אם כן, לא מגיעים בכלל לסבים ולסבתות. אם לא - אזי ניתן לבדוק את היכולת הכלכלית של הדור השלישי. ראשית כל, מקנה המחוקק הגנה לאותו דור שלישי, שאם אין לו מספיק בשביל לקיים את עצמו, אזי וודאי שלא ניתן לחייב אותו במזונותיו של אחר, אפילו הוא נכדו. דהיינו, קודם כל יש לבדוק שהכנסותיהם של הסבא והסבתא מספיקים לצרכיהם. במידה וכן ובמידה ויש להם מספיק, אזי בודקים כמה עודף נותר שממנו ניתן לקחת לטובת הנכד. ושוב, יש לזכור כי בודקים את הדור השלישי משני הצדדים. למי שיש יותר יכולת, ישלם יותר. למי שפחות, פחות. וזאת ללא כל קשר איזה צד משלם יותר. וללא כל קשר לעובדה כי הדור השלישי נדרש להוציא כסף מדי חודש בחודשו, משום שבעצם האבא לא משלם את המזונות. ההורים של אותו אב אינם צריכים לבוא במקומו. הם אינם אמורים להיות אחראים למחדלים שלו. אם הוא לא משלם, הם ישלמו לפי הוראות החוק, ואולם באופן יחסי גם לסבא ולסבתא מצד אמו של הנכד. במצב דברים שכזה, ביהמ"ש בודק את הצרכים של הילד, בודק כמה האם יכולה להשתתף בצרכים אלה ולמלא אותם, בודק כמה הדור השלישי, יכול לשלם, מכספו, לטובת הנכד, וקובע בסופו של יום, באופן יחסי את ההשתתפות של כל אחד מהצדדים בצרכי הילד.
הכותבת הינה עורכת-דין בתחום דיני המשפחה והירושה ומשרדה ממוקם במגדל היובל במרכז העיר ראשל"צ. בעלת ניסיון של 14 שנים בהופעות בבתי-המשפט ובתי-הדין הרבניים. מספקת כלים פרקטיים וייחודיים להתנהלות יעילה במהלך הסכסוך ולאחריו.
האמור לעיל אינו בא במקום יעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו בא במקום יעוץ משפטי.
