הורים שבדרך עומדים בפני שפע של בדיקות שחלקן יותר משהם מקדמים את בריאות הילודים הם מהווים מעין מבחן חברתי או סביבתי על מידת הנתינה של ההורים לילדם שבדרך, כאילו ש"יותר בדיקות" עשויים לתת לילד הזדמנות גדולה יותר בחיים מ"פחות בדיקות".
אין ספק חלק מהבדיקות מהוות התקדמות ממשית בדרך לשרש מחלות גנטיות שכיחות והן חשובות בעדות בהן נפוצה המחלה. אך עם הזמן צמחה שורת המחלות אותן ניתן לאתר, יש ביניהן מחלות שכיחות ונדירות וכך ללא הבחנה מופנות כל הנשים לבצע את כל הבדיקות הקיימות, ללא חישוב ממשי של עלות תועלת.
אל מול שפע הבדיקות (יותר מתריסר) המוצעות להורים, שכל אחת מהן עולה מאות שקלים עומד רק שיקול כלכלי ולכן הבדיקות כה נפוצות. אמנם בביצוע מופרז של בדיקות, תמיד יש סיכון שיתגלו דברים שוליים שיחייבו בדיקות נוספות - חלקן פולשניות ומסוכנות. אך בבדיקות הסקר הגנטי המוצעות בטרם הריון או במהלכו, אין כמעט סיכון כזה מאחר ורק כאשר תתגלה נשאות אצל שני ההורים, יש מקום לפעילות פולשנית לבדיקת העובר.
שימור דם טבורי גם הוא נדמה כמעמיד דילמה דומה, פשוטה. להעמיד מעין ביטוח למשפחה בעלות כספית לא מבוטלת. ברור שחשוב שבבנקי הדם יהיו תאי גזע לכל דורש, ושמירתם באופן פרטי של תאי גזע, איש איש לעצמו, הינה פחות יעילה, משמירה של כל המנות בבנק שמנפיק לכל אדם על פי צרכיו.
בדם הטבורי תאי גזע רבים, שביכולתם להחליף תאים שונים בגוף בעיקר את שורות תאי הדם, והם מהווים מקור מצויין לשתלה של תאים בחולי סרטן שטופלו בכמותרפיה חריפה שפגעה במח העצם. ואכן ברחבי העולם בוצעו כבר אלפי השתלות כאלה בהצלחה. כמובן שככל שיש התאמה חיסונית טובה יותר בין התורם לנתרם, סיכויי ההשתלה יהיו גדולים יותר וכך ברור שהשתלה עצמית לא תדחה, אך מאידך ברור שלא רצוי להשתיל בחזרה תאי גזע של מי שלקה בסרטן ויש לו תאים שמורים של דמו הוא. לכן הסיכוי ששמירת תאי דם טבורי ישרתו את היילוד התורם הינו קטן ביותר.
עניין זה מבהיר מדוע רוב ההשתלות שבוצעו עד היום היו מבנקי דם ציבוריים שלהם יש מגוון רחב של תורמים מכל הקבוצות האתניות באוכלוסיה שמאפשר למצוא כמעט לכל אחד תרומה התואמת מבחינה חיסונית. ברור אם כך שבמקום להעמיד את ההורים הצעירים בדילמה של שימור דם טבורי תוך תשלום אלפי שקלים, טוב היתה עושה המדינה אילו ייצרה מספר בנקים ציבוריים שיעבדו כרשת שמטרתה להשיג ולשמר גם סוגי דם נדירים כדי לשרת את כל הדרישות התיאורטיות של האוכלוסיה. ההון שידרש לכך איננו גדול. הדם השילייתי יתקבל מתרומות, והבנקים יהיו אם צריך רווחיים ממכירת המנות הדרושות לכל דורש במימון עצמי או במימון הקופות.
כיום חשופים הזוגות הצעירים לתעשייה שמשווקת את עצמה במחירי שיא מבלי שיש בידם היכלת להעריך את יעילות השימור כמקור לעצמם או משפחתם מחד, בהשוואה לסיכוי למצוא תורם הולם מבנקים ציבוריים ביום פקודה. כמו כל ביטוח, ולא משנה מה סיכוייו להתממש, השאלה היא של מחיר, וכך השירות במתכונתו הפרטי שישאר כשירות לעשירים. במצב זה לא יהיה בהם פיתרון לציבור, מאחר והבנקים הגדושים במנות פרטיות המיועדות למבוטחים יגיעו ברובם כעבור שנים ארוכות לפח האשפה מבלי שבאמת יסיעו למישהו.
ההבטחה הנוספת שתאי הגזע עשויים להציל את חיי המבוטחים האם יחלו במחלות ניווניות שונות הינה בלשון המעטה לא מציאותית. כרגע שירות זה של ריפוי מחלות ניווניות שונות בעזרת תאי גזע עצמיים או אחרים, הינה עדיין רחוקה מאוד מביצוע, ובכל מקרה יש להתייחס לכך כהבטחה עם סיכויי מימוש קלושים, גם לאור העובדה שהמדע מתקדם בנושא במספר ראשים ויתכן שהפיתרון להשתלה של תאי גזע לטיפול במחלות שונות, יתפתח מתאים אחרים, עצמיים או לא.
לסיכום: העלות הגבוהה של שימור תאי גזע עוברי, מחייב את הציבור וכן את הרופאים לשקול בכובד ראש את העלות אל מול התועלת של השימור העצמי. ברור לגמרי שהפיתרון הראוי הוא בנק ציבורי אחד גדול שישרת את כולם, ולא בנקים פרטיים רבים שיהיו כאבן יקרה שאין לה הופכין. מול הסיכוי הקטן שלתורם תתגלה מחלה שתחייב שימוש בתאי הדם שלו עצמו- תאים שיכולים בעצמם לשאת את המחלה- ולהגביל את השימוש בהם, מנה שהיתה נשמרת בבנק ציבורי ולטובת הציבור היתה בסיכוי גבוה משמשת להצלת חיים.
פרופסור ציון בן רפאל הוא מבכירי הגניקולוגים בישראל וממייסדי כנס הגניקולוגים - COGI. פרופסור ציון בן רפאל יפרסם מאמרים גניקולוגיים ומידע כללי נוסף על טיפולי גניקולוגיה שונים. ניתן לקבל מידע נוסף באתר הרשמי של פרופסור ציון בן רפאל.
